עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העבודה כנכס
  
גם אלינו, הקיבוצים, חדרו פה ושם הלכי רוח "ניאו-ליברליים". הלכי רוח הרואים בעבודה ובעובד נטל ולא נכס שיש לטפחו
  
"אנחנו חזקים יותר כשאנו צומחים יחד - וכולנו תורמים לשגשוג שלנו ומתחלקים בפירותיו. אנו חזקים יותר כשיש לנו כלכלה העובדת בשביל כולם, לא רק בשביל אלו שלמעלה... יותר מדי אמריקאים נשארו מאחור ומחוץ לתמונה. הנציגים שלנו בוושינגטון שמתבוססים בפוליטיקה של מבוי סתום ואינטרסים מיוחדים, תורמים במקרים רבים מדי לבעיות הכלכליות שלנו במקום לפתור אותן. הקשרים שהיו פעם בין הפירמות שלנו, הקהילות שלהם והמדינה כולה התפוררו במרוצת עשרות השנים - והעובדים היום מקבלים יחס כאילו הם עלויות שצריך לקצץ בהם לטובת רווחים בטווח הקצר, ולא נכסים שכדאי להשקיע בהם לטווח הארוך - החוויות של המשפחות שלנו, והפנים של כוח העבודה השתנו גם הם, אבל המדיניות שלנו לא עומדת בקצב השינוי. במקום לצמוח יחד, אנו בסכנה של לצמוח לחוד - עם מעט מדי משרות בשכר טוב, העדר בטחון כלכלי בסיסי, והעדר הוגנות כלפי משפחות עובדות... אנו יכולים להמריץ צמיחה כלכלית גדולה יותר, שתיצור יותר משרות בשכר טוב, ותעלה את השכר, ואנו יכולים לדאוג ליותר הגינות כלכלית כך שפירות השכר יתחלקו בין כולם ולא רק בין אלו שלמעלה. לא נצליח בכך עם סיסמאות פשוטות, רטוריקה מפלגתית, או הנהגה בלתי אחראית... עלינו לעבוד יחד כאומה בכל רמת עסקים ובכל גודל כדי לבנות עתיד חזק יותר". (הילרי קלינטון)
  
שוויון ערך העבודה
הדברים היפים והראויים הללו הובאו על ידי עמירם קופר כציטוט מדברים שאמרה הילרי קלינטון. הדברים מרשימים במיוחד על רקע הרדידות וגסות הרוח המאפיינים את ההתמודדות על נשיאות ארצות הברית. הם ראויים במיוחד היות והם נאמרו בלב ליבה של ממלכת הכלכלה השמרנית, במקום בו סוגדים להפרטה ולשלטון השוק. הדברים ראויים להישמע במקומותינו על רקע התהליכים שעוברים על החברה הישראלית, מאז סוף שנות השבעים (המהפך שהעלה את הליכוד) ועד היום. כפי שקורה לעיתים, דווקא מי שהצטרף אחרון לאמונה בתורה כזו או אחרת, הופך להיות המאמין היותר אדוק ויותר פאנאטי לדתו החדשה. זה מה שקרה וקורה במידה רבה לחברה הישראלית, במעבר מהניסיון לכונן "מדינת רווחה" למרוץ להפרטה ולכלכלת שוק גסה. זה מה שקרה וקורה לרבים מבין הישראלים שחשבו ופעלו בעבר במונחים סוציאל דמוקרטיים. למען האמת, צריך להודות שגם אלינו, הקיבוצים, חדרו פה ושם הלכי רוח "ניאו-ליברליים". הלכי רוח הרואים בעבודה הוצאה שיש לצמצמה ככל האפשר. מי שרואים בעבודה ובעובד נטל ולא נכס שיש להשקיע בו ולטפח אותו. אין צורך לחזור ולדבר בלשונו של א.ד. גורדון על "דת העבודה", כדי לחזור ולתת לעבודה את מעמדה המרכזי בחברה ובכלכלה. העבודה הממצה את כישוריהם ואת מגוון יכולותיהם של בני האדם, ולא רק את כוח שריריהם. העבודה המביאה לידי ביטוי את כוח היצירה האנושית. בין שהילרי מצטטת אחרים ובין שאלה דבריה שלה, היא אינה מהססת לומר: "אנו יכולים לדאוג ליותר הגינות כלכלית, כך שפירות השכר יתחלקו בין כולם ולא רק בין אלו שלמעלה". אמירה שהיום יהססו בחלק מהקיבוצים לומר אותה באותה בהירות.
  
***
  
אנחנו היינו נועזים יותר וחדשנים יותר כאשר דיברנו על "שוויון ערך העבודה". שוויון ערך העבודה שאינו מתעלם משונותם של בני האדם. שוויון ערך העבודה דווקא בגלל השונות מאדם לאדם, שוויון למרות היכולות השונות.
  
נכתב בתאריך
2/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו