עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קיבוץ בית ודרך. זוכרים?

הסטיכיה מוליכה אל המקומות הקלים והצפויים כמו שהנחלים זורמים תמיד אל המקומות הנמוכים. והמטה השיתופי מביט מנגד

  
"קיבוץ בית ודרך, הייתה כותרת הרצאתו המבריקה של מרטין בן מורה. מרטין, חבר קיבוץ נירים לשעבר, אינטלקטואל יהודי צעיר ממוצא סקוטי, שחרש את הקיבוצים, והיה מרצה מבוקש בסמינרים תנועתיים, וכמובן בחוגים אינטלקטואלים שונים. הקיבוץ, קבע המרצה אמור להיות גם בית לחבריו וזאת באמצעות ערבות הדדית ברמה גבוהה ביותר ובו זמנית הוא מהווה גם דרך שתבוא לידי ביטוי באמצעות מעורבות בחברה הסובבת אותו בתחומים שונים ומגוונים. קיום חברה סולידרית וצודקת המשולבת בתחומי עשיה המקדמים את החברה הישראלית כולה להגשמת ערכים אלה, הפך את הקיבוץ לחברה שהיא גם בית וגם דרך לציבורים רחבים המתרגמים את התפיסה הקיבוצית - הסולידרית, לאורחות החיים המיוחדים להם. הפגישות התקיימו באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת והמרצה ותוכן הרצאתו התקבלו באהדה גדולה על ידי ציבור המאזינים הקיבוצי. אנשים אוהבים בדרך כלל לשמוע את המוסכם עליהם. במיוחד אם הם נאמרים בכישרון רטורי מרשים. מרטין בן מורה היה מרצה מעולה והוא השכיל לדבר אל הקונצנזוס הקיבוצי.
  
בימים אלה אני שואל את עצמי מה נשאר מכול ההבטחות שנשאו באוויר כאשר האזנו לדברים שניסו לחבר את הקיבוץ לנוסחה של בית ודרך. הבית הולך ונעשה מופרט על פי הנוסחה של כול אחד בעצמו ולעצמו. נשארו עדיין שרידים של הערבות ההדדית הכוללת שאפיינה את הקיבוץ בשנות התשעים אבל גם אלה הולכים ונשחקים, הולכים ונעלמים. הקיבוצים הדיפרנציאליים הולכים על המסלול הבטוח להיות ישובים קהילתיים רגילים, והדרך הייחודית גם היא נעלמה כמעט לחלוטין. הדוגמה הבולטת ביותר הוא מיעוט התמיכה של חברי הקיבוצים בעבודה מפלגתית שמטרתה מאבק על דמותה הרצויה של החברה הישראלית. חברי הקיבוצים ברובם הגדול עסוקים בהישרדות אישית ואינם מתפנים לעיסוקים שהם מעבר לדאגה לאינטרסים האישיים המתקיימים בעיקר בחצר הקיבוצית שלהם. מעסיק אותם בעיקר גודל הבונוס (אם יינתן) והשיוך (אם יתבצע) וחומרת הגזירות של מס הכנסה אם וכאשר יוטלו עליהם.. חברי הקיבוצים והקיבוצים כחברה קולקטיבית, הפכו לעוד מגזר בחברה הישראלית שייחודו הולך ונשחק, הולך ונעלם.
  
אחד הביטויים למציאות זאת הוא שתיקתו המתמשכת של המטה השיתופי. הסמינרים שבתוכם עוצבה בעבר התאוריה על פיה התנהלה החברה הקיבוצית ריקים מפעילות שמטרתה עיצוב מחודש של המציאות הקיבוצית. הסטיכיה מוליכה אל המקומות הקלים והצפויים כמו שהנחלים זורמים תמיד אל המקומות הנמוכים. המטה השיתופי לא משמיע את קולו, לא יוזם הקמת מרכזי הדרכה כדי לסייע בעיצוב מחודש של המציאות הקיבוצית הזורמת כמעט באופן אוטומטי אל סוף דרכה הייחודית. הבית הקולקטיבי נסדק, הדרך הייחודית כבר כמעט ונעלמה, ומי שעדיין רוצה בקיומו של הקיבוץ כחברה ייחודית מתבונן בעיניים מהופנטות על כיוון הזרימה ולא עושה דבר.
  
לעיתים רחוקות נשמעות עדין אמירות "היסטוריות" של פעילים תנועתיים הקוראים לתנועה הקיבוצית להוביל ולעצב דרכים ערכיות בצלמה ובדמותה. מהו תוכנם של ערכים אלה ובאיזה דרכים ניתן ליישמם, לא מובהר וגם לא נאמר.
  
נכתב בתאריך
1/11/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו