עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
קטנות מברצלונה
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו. בשנית הוא ברא את היופי של נערות ברצלונה והשיב את הסדר על כנו.
    *
לילה אחד, לקראת חצות, התחשקו לנו ענבים. בעמדת השקילה במחלקת הפירות והירקות של הסופרמרקט הענק שעל יד המלון. לא ידענו אל איזה מקש להקיש. ניסינו וטעינו.. בעודנו נכשלים החל להיווצר מאחורינו תור לא קטן. איש לא מחה. איש לא רטן. איש לא האיץ. אף לא אחד הביע את מחאתו על ההתמהמהות בצקצוק שפתיים או בשיעול, כדי לשאול באמצעותם – חברים, מה נסדר אתכם? הסתובבנו ומולנו חייכה במלוא הפה סינית דקיקה. ביקשנו עזרה והיא תקתקה תיק תק מה שהיה צריך לתקתק ובכך שחררה מאתנו לחץ, מהמחכים לתורם אנחת רווחה. בעודנו הולכים לכיוון היציאה ראינו את האנשים שהמתינו לתורם מחייכים מולנו חיוך שכל כולו חמלה על חוסר האונים שלנו נוכח פעולה כה פשוטה. הענבים היו מעולים.
  *
הצפירות בכבישים נדירות. נהגים לא גונבים אור ברמזור. המונים חוצים את מעברי החצייה באדום כשהכביש ריק. לא אחת מצאנו עצמנו ממתינים, יחידים, לאור הירוק, אחרים חצו את הכביש זה מכבר. לא פעם אפילו שוטרים חייכו לעומתנו כשראו אותנו חוצים, אחרונים.
   *
סביב כיכר קטלוניה כורעים צעירים אחדים על ארבעתם, כובשים את פניהם בקרקע, לא יכולים לשאת את הבושה והחרפה שממיט עליהם מצבם. מול פניו הכבושים באספלט של אחד מהם היה שלט ועליו היה כתוב (תודה לרקי שתרגמה אותו עבורי) "אני מתבייש לבקש נדבות. זה נראה לי גרוע יותר מאשר לגנוב, אבל אין לי ברירה".
   *
המהגרים כהי העור משחקים בשדרת הרמבלס חתול ועכבר עם המשטרה. הם פורשים שטחים ועליהם תיקי עור, סדקית, מגנטים, דברים כאלה. כשהשוטרים פושטים הם ממהרים לגלגל את השטיח, על תכולתו, ועוזבים כאילו את המקום, ממתינים להיעלמות השוטרים. וכך, חוזרים חלילה, הם עובדים. חיפשנו תיק. המוכר אמר 30 יורו. אין מצב, אמרנו. הוא לא הבין מלה אבל הפחית את המחיר בחמישה יורו. אמרנו לא. כמה, שאל. 20 יורו. טוב, אמר, תנו 22. לא תכננו (ולא יכונו) לשלם עבורו אף לא יורו יותר מאשר 15 יורו, כל הכסף המזומן שהיה לנו באותו רגע. ספרנו מול עיניו את המטבעות. הוא הביט לצדדים, חושש שבכל רגע יבואו שוטרים. טוב, תנו מה שיש לכם. אני לא יודע אם המקרה הזה הוא ביטוי לצרכנות נבונה אבל הוא בוודאי דוגמה לצרכנות בפוקס.
  
במהלכו של אחד הטיולים שערכנו עם מדריך משובח בשם אריאל, המתגורר בעיר מזה 13 שנה, הבנו כי כאשר הוא אומר "אנחנו" הוא מתכוון למקומיים, מחבל קטלוניה. בכנות וביושר הוא הודה כי כאשר ייערך משחק בין נבחרות הכדורגל של ספרד וישראל הוא יהיה בדילמה: האם לעודד את נבחרתה של זו או של זו. חצוי, אולי אך קרוע - עמוק בלב רק הוא יודע את התשובה.
   *
עד היום נהנים תושבי העיר והתיירים הפוקדים אותה מהתשתיות שנבנו לקראת האולימפיאדה שנערכה בברצלונה בשנת 1992. המשחקים האולימפיים מינפו את העיר באופן לא ייאמן גם כאשר רואים את השפעותיהם המבורכים וחושבים מה יקרה לכלכלת המדינה ולתדמיתה, לתשתיותיה ולעתידה, אם וכאשר תיערך גם אצלנו אולימפיאדה.
  
שורה תחתונה
כאשר אדם פורם מהחמלה שבו את חוט החסד ושוזר במקומו את חוט הצדקה הוא הופך את החמלה לרחמים.
  
נכתב בתאריך
31/10/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו