עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שקוף ומלא תוכן
  
אם לבחון את השינוי בקיבוץ דרך תרבות האכילה, אז לפני ההפרטה חווה החבר בחדר האוכל מפגש הנוצר מאכילה משותפת. היום הוא משול למבקר אנונימי במסעדה

   
אדם נכנס למסעדה הומה אנשים, מחפש מקום לשבת. בודק את התפריט, מעיף מבט חטוף על השכנים, מזמין את האוכל ומצפה עד שהמלצר יגיש לו את מבוקשו. הוא מתרכז בתוכן המנה המונחת על צלחתו, עיניו מושפלות לעבר השולחן תוך שהוא עושה את כול שביכולתו להישאר אנונימי, כמעט בלתי נראה.
  
לאחר שסיים את הארוחה, משלם את החשבון מבלי לשכוח את הטיפ למלצרים, קם ממקומו ויוצא את המסעדה.
  
הבדידות האנונימית היא המטרה שלשמה בחר במסעדה המסוימת. לא מעוניין לראות אחרים, לא רוצה להיראות על ידי מכרים, לעיתים מתמכר להרהורים בנושאים שמעסיקים אותו בימים אלה, רוצה שקט, שואף לאנונימיות המאפשרת לו להשיג את מטרותיו.
  
חבר קיבוץ נכנס לחדר האוכל ורואה מלאות אנושית המורכבת מאנשים שהוא מכיר אותם לעיתים קרובות מלפני ולפנים. הוא מכיר את תכונותיהם האישיות, את אפיוני אישיותם של הסועדים לצדו, מכיר את הביוגרפיה האישית של החברים הפוקדים את חדר האוכל. לנגד עיניו של כול חבר מופיעות דמויות אנושיות מלאות על תכונותיהם האישיות ועל הביוגרפיות המאפיינות את כול אחד מהם. ההתייחסות לחברים היושבים על יד השולחנות הקבועים ועם השכנים הקבועים היושבים לצדם, היא בהתאם לנגלה לעין או המפורסם והידוע לכאורה לכול. אבל בסתר ליבם יודעים החברים שלצד הנגלה מסתתר לעיתים קרובות הבלתי נגלה, האינטימי והמוסתר מעיני הציבור הרחב. כול חבר יודע מניסיונו האישי שלעיתים קרובות החסוי רב על הגלוי, ומה שלעיתים קרובות מהווה סיבה להתייחסות הוא רק קצה הקרחון ולעיתים אפילו הטעיה רבת פנים של מה שהתרחש או המתרחש בעולמו הפנימי של החבר. ולמרות ידיעה זאת הדימוי של כול חבר הסועד בחדר האוכל נשאר יציב ולעיתים קרובות גם לא ניתן לשינוי.
  
במסעדה הממוקמת בעיר הגדולה האנשים שקופים האחד לשני. בחדר האוכל של הקיבוץ החבר נתפס כמכלול שלם שלעיתים קרובות מתגלה למתבונן בו רק קצה הקרחון כאשר עיקרי מצוקותיו והתלבטויותיו נשארים חסויים וידועים רק לאדם עצמו שלעיתים קרובות גם פירושו למציאות בה הוא נתון, לוקה בסובייקטיביות רבה.
  
הכרת הייחודיות האנושית של חברי הקיבוץ, מאפשרת לקיבוץ להתייחס באופן אישי לפניות של חברים, כולל החרגת פניות ייחודיות מהכתוב בתקנון שאשר בעבר על ידי המוסדות המוסמכים של הקיבוץ. והמחיר? לעיתים הוא יקר ומחייב לעיתים חשיפת מציאות אישית המוסתרת מהעין הציבורית לעיתים במשך תקופה ארוכה.
  
המורכבות האנושית מוליכה את האדם לעיתים קרובות לרצות שיתקיימו בעולמו הפנימי שני הפכים בו - זמנית. אנונימיות ושמירה קפדנית על הפרטיות, לצד רצון שהחברה בה הוא חי תתייחס לצרכים המייחדים אותו ואת משפחתו, כולל החרגת הפתרונות האנושיים שמוצעים לו ולמשפחתו מהחלטות שנתקבלו על ידי הציבור באמצעות מוסדותיו הנבחרים. החרגה שניתן לה הסבר באמצעות מצבו המיוחד של החבר או של מי ממשפחתו. הסתירה בין האנונימיות לבין הרצון ליחס מיוחד מצד הציבור הקיבוצי ממשיכה להתקיים במשך חיים שלמים.
  
ככול שמעמיק השינוי הדיפרנציאלי בקיבוצים "שהתחדשו" נפתרת הדילמה. סיסמת המציאות החדשה הקובעת "כול אחד בעצמו ולעצמו" מוליכה את חברי הקיבוץ לכיוון שבא לידי ביטוי בביקור במסעדה ומרחיקה אותו ממפגש הנוצר מאכילה משותפת על כול אפיוניה בחדר האוכל הקיבוצי.
  
אבל הסתירה בין הרצונות המנוגדים ממשיכה לשכון בעולמם הפנימי של חברי הקיבוץ. לצד הרצון לשמור על פרטיות באמצעות אנונימיות מתמשכת ניצב הרצון של החבר הנזקק לסיוע ייחודי, שהחברה הקיבוצית תדע להתחשב בצרכיו הייחודיים הידועים רק לו ולקרובי משפחתו, ולמוסדות הקיבוץ האמורים לסייע לו באמצעות הפעלת הכלל היהודי העתיק של "לפנים משורת הדין". לעיתים נדרשים מוסדות הקיבוץ לבצע מהלך של ריבוע המעגל שלעיתים כמעט ולא ניתן להסבירו לחברי הקיבוץ שאינם מצויים במציאות האנושית הפרטית הנסתרת מהעין הציבורית. משימה קשה אבל ראויה ואנושית מאוד.
   
נכתב בתאריך
25/10/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו