עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

סדרת ראיונות עם מחנכים ופעילים סוציאל דמוקרטים, בניסיון להבין מה דעתם על המצב שהם רוצים לשנות, מה עושים כדי להחזיר צבע אדום לדגלים וללחיים ואיפה הקיבוצים בסיפור הזה
  
בחיפוש אחר תשובה, חלק שני
  
מאות צעירים פרוסים ברחבי הארץ, הרבה מוקדי פעילות - בחינוך, בעבודה חקלאית, בקהילות; גופים כמו "החלוץ", "תוצרת הארץ", "תלמים"; סמינר "זרעי קיץ"; שלושה מוקדים של מכינת רבין. כל זה מנסה "לחלחל למעלה" אל הפוליטיקה, אבל הצינורות במפלגת העבודה סתומים. אם זה לא יצליח, אומר דני זמיר, מייסד מכינת רבין, זה עלול להיגמר בפיצול.
  
ראיון שני: עו"ד דני זמיר
  
דני זמיר (53) בן מפלסים ותושב כרכום שמצפון לכינרת, ייסד את מכינת רבין ב-1998. הוא משפטן במקצועו. כיום הוא מכהן כמנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות וכנשיא מוסדות רבין שהם מיזמים והסתעפויות של המכינה. מכינת רבין עצמה עברה לאחריותו של דביר בשן ממשמר העמק. העיסוק הציבורי של זמיר עובר בגנים. בתו אור, היום אם לתינוק בן ארבעה חודשים, היתה עוזרת פרלמנטרית של שלי יחימוביץ' ומזכירת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה במחוז חיפה. דני שירת בצנחנים כמ"פ ובמילואים כסמג"ד. בעברו יש פרק רדיקלי של סרבנות שירות בשטחים שכלל קמפיינים וצעדות מחאה מתוקשרים. הוא היה גם שותף מרכזי במאבק נגד הסדר השבחת ערך הבנקים טרם הפרטתם, מה שמכונה גם "הסדר חובות הקיבוצים". היום, מבחינה מדינית, הוא לקח כמה צעדים אחורה לכיוון המרכז, נעשה ספקן בכל הקשור למו"מ המדיני; מה שלא כן בשדה החברתי, שם הוא פעיל מאוד בזירת ההתאגדויות השיתופיות ובחינוך לצדק חברתי.
  
חלוצים דוט.קום
  
זמיר: "נבחרתי לכהן כמנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות - דתיות כחילוניות - בתמיכת 100% של אנשי הגוף הבוחר. תכתוב: יותר מבשאר אל-אסד. המרכז שלנו נמצא בלטרון. אני מארגן את כל המכינות הקדם צבאיות. אנחנו עצמאים לגמרי. יש 31 מכינות כלליות ו-22 דתיות. 1700 חניכים בכלליות, 1200 בדתיות. יש עיוות של הנתונים וניפוחים למיניהם. רוב בוגרי המכינות הדתיות לא נשארים דתיים ולא שואלים את הרבנים כמו שנוהגים לספר. המהלך הזה חיבר אותם אלינו, לא רק אותנו אליהם. הצבא לא נשלט על ידי הדתיים, זאת אגדה אורבנית".
באורנים הוא מרכז את אשכול הצעירים הכולל מאתיים ויותר יוד גימלים ו-110 בוגרי צבא. ניסיון לעקוב אחר ההסתעפויות של הפעילות של זמיר ושל חבורות הצעירים שצמחו מן המכינה ובסביבתה יכול לעורר סחרחורת מרוב גופים ופרטים:
יש אשכול שעוסק בנושא החיים היהודיים; יש קבוצה של 40 צעירים שנקראת "זרעי קיץ", שמקיימת סמינר בנושאי כלכלה, חברה וציונות בקיבוץ יזרעאל. יש קהילות שיתופיות בקרית יובל, בשכונת הדר בחיפה, ביוקנעם. למכינת רבין יש שלוחות בחיפה ולאחרונה גם בקיבוץ אדמית. יש תנועת החלוץ בחיפה ובכפר גלעדי שחברים בה בוגרים של מכינת רבין ומכינות אחרות בגליל, שקמה בשותפות עם בית יגאל אלון. יש 58 אנשים בשנת שירות חקלאית בניר עוז, בניצנים, בכרם שלום ובעין השלושה ועוד שנת שירות בטבריה. יש קבוצה של 40 חברים הנקראת "תוצרת הארץ" המתפרנסת מעבודה מועדפת בחקלאות בקיבוצי הגליל העליון ומשלבת בעבודתה לימודים. יש תכנית להרחבת המיזם הזה לעוד קיבוצים ברחבי הארץ. וזאת, כמו שאומרים, רק רשימה חלקית.
  
***
  
לדני זמיר יש שבחים רבים לקיבוץ שמיר שרואה חשיבות בפעילות הזאת ונרתם לסייע לה. "יש שם חבורה פתוחה לנושא שההפרטה לא קלקלה אותה", הוא אומר. "אני מקווה שיימצאו עוד קיבוצים כאלה. שמיר מסייע לפעילותנו בטבריה, באנשים, בחשיבה, בכסף ובגיוס משאבים. הקיבוץ שם כסף ואת עצמו".
מה הרעיון שלכם, מה כיוון הפעולה?
"אנחנו פועלים בדרך חינוכית הפוכה מן המסלול הקלאסי הקיים בתנועות הנוער. שם מתחילים מלמטה עם הרבה חניכים ומסיימים למעלה עם מעט. אנחנו מתחילים מהסוף. בונים תכנית עם הרבה אנשים בוגרים הבשלים לרעיון ומשתפים הרבה גורמים. בתנועה הקיבוצית, שמיר הוא שותף מוביל.
מבחינה אידיאולוגית אפשר להשוות אותנו לאיחוד הקבוצות והקיבוצים – באמצע בין הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד. אנחנו פועלים כדי להצמיח מנהיגות במקומות שבהם השמאל הקלאסי מתקשה לדרוך. יש לנו אחיזה חזקה בדרום ירושלים, בצפון מזרח חיפה, בטבריה ובנצרת עלית. זהו תהליך רב שנתי שמצריך ליווי, זמן ומשאבים. 15% מבוגרי מכינת רבין ממשיכים כחבורות קהילתיות הסופחות אליהן שותפים שעברו מסלולים דומים במקומות אחרים. זה מתפתח למשפחות רבות בכמה יישובי מפתח. זה מודל נורמטיבי: מקצוע, משפחה וחברים שהולכים איתם קדימה. אלה מבוגרי מכינת רבין שלא הולכים לחיות בקהילות, משתלבים בדרך כלל בתפקידים ציבוריים וחינוכיים".

דני זמיר. הפריימריז חירבו את מפלגת העבודה
  
יש הרגשה שזה פול גז בניוטרל
"אינני חושב כך. אני מאמין שאנחנו מתקדמים. הפעולה שלנו נעשית מתחת לרדאר, ככה היא לא מאיימת על איש ואפשר ללכת הלאה. 40% מבוגרינו הם קצינים בצבא. זאת נוכחות דרמטית. לא רק דתיים הולכים לקצונה. לפני עשר שנים הקמנו את חוג 'תלמים' במפלגת העבודה כדי להשפיע על הנעשה בה. הוא היה פעיל בלחץ על שלי להתמודד על הראשות. הוא מוביל תפיסה סוציאל דמוקרטית. במשמרת הצעירה אנחנו מאוד חזקים. כמעט רוב. יש בה גרעינים חיוביים חזקים. בשום מקום ובאף מפלגה לא מתקרבים למה שיש במשמרת הצעירה. זה גוף מאוד תוסס ופעיל. בוגרי המכינות הם הלב הפועם שלו".
  
לא נראה שזה מחלחל למעלה
"זה קשור גם לחללית האם, למפלגה עצמה. השאלה האם היא תהיה מספיק פתוחה לקבל את הרוח שאנחנו מביאים. שלי פתחה בשעתה את השערים לרוח הזאת, היום הם שבו ונסגרו. יש שם מים עומדים וקשה להתלהב. אנחנו בהמתנה כמו כולם. 'החלוץ' ו'תלמים' מצביעים על כיוון פעולה נכון. אנחנו עובדים עם עמך בשטח, עם קבוצות שאינן שמאל מסורתי ומשתפים פעולה עם הרבה גורמים וגופים המעוניינים בכך. ברמה הפוליטית-האישית המצב יותר מורכב. למשל, קשה לי להבין למה שלי ועמיר פרץ לא הולכים יחד. אני לא רואה הבדלים ביניהם.
כרגע המפלגה נראית מרוסקת. אולי צריך להשלים עם זה שהיא לא תאיים בשנים הקרובות על השלטון, אבל לפחות שתציג סדר יום יותר מחודד, גם כמפלגה לא גדולה. היא צריכה להיות אופוזיציה של ממש, נכון, העניין המדיני תקוע, אז לפחות שתציע מדיניות כלכלית חברתית אלטרנטיבית. אם היה לה קו כלכלי חברתי ברור היא הייתה מגיעה ל-15 מנדטים, אבל לוחמניים. היום הסקרים נותנים הרבה פחות".
  
הפריימריז מפוררים
  
"שיטת הפריימריז חירבה את המפלגה, אומר דני זמיר, "היא יצרה מפלגה של אינדיבידואליסטים. כל אחד רץ לבדו, מפרסם תכניות מדיניות מפיץ מכתבים אישיים, כאילו זה צֶבֶר של אנשים ולא מפלגה.
הצעירים במצב הנוכחי מרגישים מתוסכלים. אין עבודת צוות, אין סדר כלשהו. לא יודע מה יהיה: או שתהיה הכרעה ברורה על כיוון, או שיהיה פיצול. הניסיון לבנות על גנרל כזה או אחר, לא ילך. במקום לחפש סלבריטאים צריך להתרכז ברעיון. שם יש לנו יתרון. יש בסיס רחב, יש התיישבות, יש פיזור טוב ברחבי הארץ. הדבר המרכזי החשוב הוא לפתוח את השערים בפני האנשים שלנו שצומחים בשכונות.
כבר החלטנו שבוועידה הקרובה של מפלגת העבודה נקיים, במקביל, ועידה אלטרנטיבית. או שהכוחות המכוננים יעלו, או שיהיה פיצול. לא נמָחֶק כמו קדימה, כי היסטורית אנחנו בנויים יותר טוב, אבל אני לא יכול להבטיח שזה לא יכול לקרות.
  
איפה התנועה הקיבוצית בסיפור?
"התנועה הקיבוצית לא ממש קיימת היום. מי זאת התנועה? פעם, בשנת אלפיים, אתה בעצמך אמרת לי: 'אני כותב לתנועה מתה'. זה היה לפני יותר מ-15 שנה והיום המצב לא יותר טוב.
אני שמח שיש כמה קיבוצים שיתופיים שמהווים תשתית לתנועת החלוץ וליוד גימלים. אני עובד בשיתוף פעולה עם אנשים ממזכירות התנועה הקיבוצית. אנשים מצוינים, עם המון רצון, אבל אלה פרטים, זאת לא תנועה".
  
דווקא יש קיני תנועה בקיבוצים רבים
"גם במשגב ובתמרת יש קינים וחגי מעלות וכתובות אש ואנשים הולכים לצבא. במהות, הקיבוצים נעשו דומים להם. ההבדל לא דרמטי. נכון, נותרה ערבות הדדית בתוך הקיבוצים, אבל בהקשר של תנועה, זאת טרגדיה. הורי שעלו ארצה וחיו במפלסים מאוד התעצבו לראות מה קרה לחלומם. כרכום שאני חי בו נעשה דומה לקיבוץ מתחדש. יש אנשים מעולים בקיבוצים שאני עובד איתם. אני עובד איתם כפרטים".
  
***
  
שבעה
ים הכזבים שמסביב
ככה זה נמשך לנו שבוע
הוא היה סרגל ואיש רוח מגניב
עמל למעננו ללא נוח
  
לא פרשת שב"כ
סבסטיה לא הייתה
הכל כשר ואין תרגיל מסריח
רק רודף שלום, חלילה לא שררה
איך זה שכך פספסנו את המשיח
לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה
איך זה שלא זיהינו את המשיח
  
נ.ב: תזכורת לג. שפירא
  
ג. שפירא כתב כאן ("הזמן הירוק", 1.9), בזו הלשון: "עזרא דלומי, עדיין שמורות עמי מילות יצירתך בה אתה מדמה חברי קיבוץ לכינים!". מאחר ו"היצירה" הזאת נשתכחה ממני, ומכיוון שמדובר במעשה חמור מצדי, ביקשתי (ב-8.9) מג. שפירא, שיאות ויפנה אותי אל אותה יצירה. בינתיים חלף יותר מחודש והדבר נעשה דחוף - זהו זמן כפרת עוונות וברצוני לכפר בהתנצלות, על חטא זה. תשובה מג. שפירא - עדיין אין. אמשיך להזכיר לו את בקשתי, אולי ישיב לי עד יום כיפור הבא.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
13/10/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו