עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

היום היחיד שבו "הכול דבש"

ראש השנה מרענן מאמת לערב אחד את השקר המר - הכל דבש. רבעי תפוחים קלופים טבולים בדבש, כוסית יין, שנה טובה. יש משהו יפה בטקס קידושה של השנה החדשה, אשר מדי שנה הופך האיחול לשנה טובה מתקווה לתפילה, לצורך דחוף, כמעט נואש. שנה טובה היא גם איחול וגם סליחה. סגירת חשבון, איפוס מונה. דף חדש. נעים להרגיש ערב ראש השנה כמו הילדים שהיינו לפנים, מסתתרים כטיפות בים השיבולים, בחולצות לבנות ובסנדלים חדשים, בטקס העומר, עתידים להתגלות בעוד זמן קטן, ילדים טובים קיבוץ. העולם כולו נראה כמו אביב. איזה יופי מסביב.
  
עוגת הדבש של אימא
לא הייתה טעימה ממנה, מעוגת הדבש של אימא. היא אפתה אותה לפי מתכון שלא היה כתוב בשום מקום. ואני ידעתי: אין עוגה כעוגתה, שיש בה, לבד מכל החומרים ששייכים ל"אופן ההכנה", אהבה של אימא.
  
מורשעים במשפט העמים
נקעה נפש העולם (אותה ישות המכונה בישראל "העולם כולו נגדנו") מישראל, אשר בקרוב ייערכו בה חגיגות לציון 50 שנות כיבוש. במלים מכובסות, ובעיקר בין השורות שבהן הן כתובות, בנאומים הנישאים בימים אלה באו"ם, אומר לנו העולם כך: נמאסתם. נמאסו הצטדקויותיכם, האשמתכם את הפלסטינים. נמאסה הבנייה הפרועה והמופקרת, הפלישה באישוני לילות אל בתי תושבים בכפרים רעועי תשתיות בחיפוש אחר מבוקשים. נמאסו אפס המעשה שלכם, הישיבה בחיבוק ידיים, חוסר הכרתכם המשווע בהבנת חלקכם ואחריותכם להימשכות הכיבוש.
אפילו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, רכיכה ג'לטינית רופסת לאורך תקופת כהונתו, מנפח שריר עשוי סושי בשלהיה, ואומר מפורשות דברים שאי אפשר לטעות במשמעותם נגד הכיבוש, נגד הכובשים. ישראל ניצבת כיום בפני ברירה קיומית: סוף הכיבוש או סוף הכובשים.
במקום ובזמן שבו מדינה אחת "בין הנהר לים" נראית בלתי אפשרית ובלתי נסבלת ושתי מדינות לשני עמים נראה חלום באספמיה, שעון הזמן קוצב לנו חלון הזדמנויות צר, קטן, אחרון בהחלט, אשר אם וכאשר ייסגר אוי לנו ואבוי לאויבנו מהכאוס שישתלט על חיינו. במשפט העמים אנחנו מורשעים מזה שנים. פקעה סבלנותו של העולם החופשי מאי ביצוע גזר הדין.
  
שלום קטן
אני לא יודע אם השלום רחוק יותר בבגרותי המאוחרת מאשר בילדותי המוקדמת, אבל מצבה של היונה ממש לא טוב. ראיתי אותה. צולעת, מקרטעת, מדדה על גחונה. היא גמאה כברת דרך לא מבוטלת אבל עכשיו, תשושה, מרוטה, נראה כי לשווא היה מסעה. היא מקורקעת. אולי הייתה יפה במעופה - מי ראה?! - אבל עכשיו אין לה מעוף, אין לה אוויר. לפנים סימלה שלום או, לפחות, אי לוחמה, מה היא מסמלת כיום? לא כלום, מאומה. כובד משאם של כל הניסיונות העקרים להשיג שלום התיש אותה, מרט את כנפיה, השיר ממקורה את ענף הזית. אבל אני לא אומר לה נואש. לא אוותר עליה. כשאיש לא יראה אני אגש אליה בזהירות, על בהונותיי, ואאושש אותה טיפה, אלחש לה בלטיפה, משהו חם, רך ושקט כקטיפה, אולי אף את כנפיה ארעיד טיפה. אאותת וארמוז לה, בתחינתי – הנואשת - שהגיע זמן לשוב לעוף, כי אוף - כמה אפשר?! ואולי אף נעשה שלום קטן, זוגי. אולי כך, במעשה ילדותי, טיפשי ואידיוטי, מתחילים שלום. בקטן. בקטנה. אדם שמתעקש להאמין, ויונה.
  
סליחה, האם נשים פטורות?
הדיבר השביעי בעשרת הדיברות, רשימה של צווים דתיים ומוסריים, שלפי המקרא אמר אותם אלוהים במעמד הר סיני והם כתובים, על לוחות הברית, אוסר ניאוף. האיסור גורף. הוא מנוסח, חד וחלק, במלים "לא תנאף". תנועת השומר הצעיר יצרה נוסח ייחודי לחניכיה ולבוגריה בצלמן ובדמותן של 10 הדברות המקראיות. את הציווי הנחרץ, האולטימטיבי, שלהם היא החליפה בנוסח רך יותר: לעומת "לא תנאף", מנוסח הדיבר שבו נדרשים לנושא המין במלים "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו, אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני. השומר הוא ישר וטהור בהליכותיו, יוצר ומגשים סגנון חיים חלוצי". התשובה לשאלה - מהו טוהר מיני ,מתחוורת דווקא על דרך השלילה. קל יותר לזהות ולהגדיר טומאה, קל וחומר מעשה פלילי בתחום זה. בשני הניסוחים, המקראי – שבו הקביעה ברורה ונחרצת ומנוסחת כצו, והשמוצניקי - זה שעיקרו תיאור של האדם הטהור על פי תפיסת התנועה, הנמען הוא הגבר. האם רק הגברים בכלל וה"שומרים" בפרט מועדים לאי שמירה על הטוהר המיני?
  
דו שיח
- מה נשמע?
- מתחזקים ברוך השם.
- אם מתחזקים, אז למה כל כך בלחש?
- יש דברים שיפה להם השתיקה.
  
פינת הילדים
על יד הצרכנייה
עם שוקו ולחמנייה
יותר מכל דבר אחר
פחדתי שאם אמשיך להסתכל על רחל
אאחר לשיעור הראשון שתכף יחל.
  
שורה תחתונה
השיירה נובחת והכלבים עוברים.
  
נכתב בתאריך
29/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו