עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בעילום שם

אם החליט האדם לגעת בעולמו הפנימי של היוצר באמצעות ביקורת על יצירתו, מן הראוי שיהיה לו האומץ לעשות זאת בחתימתו ולא בעילום שם

אנשים מפרסמים את מחשבותיהם בדרך הנראית להם מתאימה. לעתים במסגרת ספרותית, לעתים בכתיבת מחזות, לעתים בדרך פובליציסטית, ולעתים באמצעות ציור או רישום. החשיפה לעיני ציבור הקוראים או המתבוננים מזמין התייחסות. לעתים שקטה ואינטימית, לעתים פומבית. ההיסטוריה של הביקורת על עמדותיו ודרך הביטוי של האחר היא עתיקה כמעט כמו הביטוי האמנותי עצמו. הכותב או המצייר זקוק לביקורת בעוד המבקרים מעוניינים להגיב על מראה עיניהם.
  
הסיבות של כותבי הביקורת להביע את מחשבותיהם לגבי יצירותיהם של האחרים שונות. לעתים הם מעוניינים לעודד את היוצרים באמצעות פרגון ליצירותיהם ולעתים מטרתם היא לפגוע ולהעליב. ובין השבחים והעלבונות מצויות התגובות המכילות מרכיבים משני אלה גם יחד. אחת הסיבות הנפוצות ביותר להשמעת ביקורת על יצירותיו של האחר הוא חיסול חשבונות בתחומים שונים שבינם לבין יצירתו של האדם אין שום קשר. ערבוב של חילוקי דעות בנושאים אישיים או אידאולוגיים לבין התייחסות ליצירותיו של היריב בתחומים אמנותיים שונים הוא בהחלט דבר שראוי להימנע ממנו.
  
חשוב להבין שאדם יוצר מביא לידי ביטוי ביצירתו את עולמו הפנימי לעתים קרובות זה הסמוי מן העין. ולכן ביקורת פוגענית יכולה לזעזע בעולמו הפנימי מרקמים פנימיים עדינים ביותר. נכון, גם השמעת דברי שבח מתקתקים יכולים להזיק ליכולת היצירה של האדם. והסיבה, האדם היוצר מתפתה לבנות בתוכו דימוי עצמי מזויף המעודד אותו לעתים גם ליצור יצירות חסרות ערך. דוגמה לביקורת פוגענית מהווה התייחסותו של מבקר התיאטרון הידוע חיים גמזו להצגה "סמי ימות בשש". מבחינתי, כתב המבקר, סמי יכול היה למות כבר בחמש וחצי.
  
דרך הביטוי של חיים גמזו מהווה דוגמה לרבים מאלה המביעים ביקורת על יצירותיהם של אחרים. אבל יש הבדל אחד. חיים גמזו חתם את שמו מתחת לרשימותיו בעוד רבים מהמבקרים האחרים מסתתרים מאחורי אנונימיות והסוואות למיניהן. הם יוצאים מהמסתור, יורים את הביקורת שלהם על דרך ביטויו של האחר ומיד מתחבאים מחדש עד הפעם הבאה. נכון, הפומביות של הביקורת יכולה לגרום לעלבונות וקלקול יחסים בין המבקר למבוקר, לעתים נפתח חשבון שקשה אם בכלל, לסגרו.
  
אבל ההגינות מחיבת. אם החליט האדם לגעת בעולמו הפנימי של האדם היוצר באמצעות ביקורת על יצירתו מן הראוי שיהיה לו האומץ להזדהות בשמו ולעמוד אחרי דבריו, יהיו קשים ככול שיהיו.
  
נכון, חשיפה של עמדות בנושאים הקשורים לאנשים אחרים כרוך במחיר, לעתים מחיר אישי כבד.
  
חשוב לזכור שלצד הקונפליקט שעשוי להיווצר בהשמעת אמירות גלויות ולעתים גם קשות, מצויה גם היכולת להגיע לשיפור היכולת, להבעה אישית של העוסק באמנות ולעתים גם לחיזוק הקרבה בין המבקר למבוקר. אני זוכר את השיחות בהן דנו ביצירותיהם הספרותיות של הסופרים שחיו בקיבוצנו. נשמעו בהן אמירות גלויות, לעתים נוקבות ולעתים מלאות שבחים ליוצרים. הדברים נאמרו בנוכחות הכותבים ואלה שמעו והגיבו. הדיונים היו פתוחים ורבים מחברי הקיבוץ האזינו והתייחסו לדברים שהועלו בפניהם.
  
למרות התהליכים העוברים עלינו כחברה, נראה לי שבכול הקשור להתייחסותנו ליצירות אמנות, חיוני לשמור על גילוי לב ואחריות אישית של האומר על הנאמר על ידו.
  
מתיחת ביקורת תוך אזכור שמו המפורש של הכותב מחייבת אחריות והנמקות לטיעונים הנשמעים על ידי המבקר. ומאידך, המבוקר מחויב לסובלנות והתייחסות עניינית לדברי הביקורת שהושמעו כלפיו וכלפי יצירתו. אני רוצה להאמין שאנחנו מסוגלים עדיין לבסס מחדש את מערכת היחסים הגלויה והעניינית בין המבקר למבוקר על ידו.
  
נכתב בתאריך
19/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו