עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אגואיסט קונסטרוקטיבי
  
אני דווקא די עצלן וגם אגואיסט. אבל אני מעורב כי אכפת לי, כי מה שקורה סביבי מטריד אותי
  
בקיבוץ הקלאסי לא היה אפשר שלא להיות מעורב. בשנים הראשונות אפילו כדי להשתמש בשירותים ולהתקלח נאלצת להיות מעורב וגם כשכבר היו שירותים בחדרי החברים ("חדרים", לא "דירות" ובשום אופן לא "בתים"), עדיין נשארת מחובר לכלל בכל תחומי החיים - מזון, ביגוד, ילדים - הכל. לא סתם אמרו שהקומקום הפרטי יפרק את הקיבוץ, שהרי אם יתאפשר לחבר לשתות תה או קפה ביחידות, מה יהיה על הכלל? כמעט כל החברים עבדו בתוך הקיבוץ ועובדי חוץ היו תופעה חריגה. בכל מקרה, גם הם נאלצו לעבוד בקיבוץ בגיוסים ושלל תורנויות - שיבוץ, הגשה, אחה"צ מטבח, הקמה, השכבה, שמירה בלילה, שמירה אחה"צ, שמירה בבית התינוקות מהשעה שההורים הולכים ועד שבאה שומרת הלילה ופריקת הרכב של רכז הקניות. בקיבוצים רבים יש תורנויות חובה עד היום. זה שבקהילת בית קמה אין חובת שמירה, זו החלטה שלנו ומדי פעם עולות הצעות בנושא זה. גם ההצעה של תורנויות חובה בתרבות שבה ועולה מפעם לפעם ונדמה לי שיש אפילו החלטת ועד בנושא זה. הסיבה שזה לא הגיע עד היום לביצוע היא לא מרד של סרבנים, אלא שעדיין לא נמצא המתנדב שירכיב את רשימת התורנים ויעקוב אחר הביצוע.
  
אבל גם בקיבוץ של פעם, למרות שפיזית לא היתה אפשרות לפרט להתנתק מהכלל, הרבו לדבר על חברים ש"עזבו פנימה". הציפייה באותם ימים היתה שמאה אחוזים מחברי הקיבוץ יהיו חברים בוועדות ויבואו לכל שיחות הקיבוץ ולכל פעילויות התרבות. אלה שלא עשו כך גונו על-ידי דעת הקהל והוזמנו לשיחות בירור, שבהן ניסו לברר איתם בטון נעים וידידותי מה ניתן לעשות כדי להחזיר אותם למעגל.
  
בקהילת בית קמה של היום, הן בשל הגודל, הן בשל הדרך שבה הוקמה הקהילה והן מכיוון שצורת החיים השתנתה, אין ציפייה למעורבות של מאה אחוזים מהאוכלוסייה. ברור לכולנו שחלק מבוני הבתים ושוכרי הדירות רואים בבית קמה מקום מגורים ותו לא וזו זכותם המלאה. באמת אין בעיה עם זה. אם שלושה אחוזים מהמבוגרים שחיים היום בבית קמה יצטרפו, למשל, לצוותי החגים, יש לנו פתרון מלא לכל הנושא של צוותי חגים. אז איך גורמים לזה לקרות?
שורש הבעיה, אם תשאלו אותי (ואתם ממש לא חייבים לשאול אותי) הוא בגישה של "הם" ו"אני". "הם" לא בסדר ולכן אני מחכה בחוץ עד ש"הם" יתקנו את דרכיהם. כשאני אראה שזה השתנה, אני בא. הגישה הזאת קיימת לא רק בקיבוץ או בקהילה קשה להגדרה כמו בית קמה. זה נכון גם לגבי אנשים שנרתעים מפעילות פוליטית כי מה שקורה בפוליטיקה דוחה אותם (בצדק) וגם לגבי אלה שנסעו לברלין כי ישראל כבר לא דמוקרטית והם מחכים בברלין לראות מבחוץ מתי ישראל תשתפר ותהיה ראויה לאמונם.
  
אף פעם לא קיבלתי את הגישה הזאת. בכל מעגל שאני נמצא בו אני משתדל להיות מעורב ולא כי אני אדם חרוץ. אני דווקא די עצלן וגם אגואיסט. אני מעורב כי אכפת לי, כי מה שקורה סביבי מטריד אותי. את הגישה הזו אני מציע גם לכם, כל אלה שחיים בבית קמה. אם טוב לכם בבית - סבאבה. רק אל תאשימו אחרים. אם אתם רוצים להיות מעורבים, תמיד יש איך ואיפה. יש לכם בעיה עם האנשים שמנהלים תחום מסוים - קחו תחום פעילות אחר. הצגתם מועמדות ולא נבחרתם - יש עדיין תפקידים רבים פנויים שאין בהם בחירות. כל התפקידים תפוסים (הלוואי) - תמציאו תפקיד שעוד לא קיים. מה לעשות? לעשות!
  
נכתב בתאריך
18/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו