עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

על שובו של הקאמבק - ברק רוצה לחזור כמו גדול, או כמו דה-גול ומאמין שהעם מחכה; על אמריקה שכרכה את הקפיטליזם על צווארה והולכת ומאבדת אוויר; על חוות החיות של כץ וביבי; ועל קדנציה רביעית לסיגרים בלשכת ראש הממשלה
  
ראש ממשלה במיקור חוץ
  
צריך לשפשף את העיניים: קמפיין חוצות חדש: "ברק אתה חייב לרוץ", למען חזרתו של אהוד ברק לפוליטיקה. בעצם, לא סתם לפוליטיקה, אלא ישר לראשות הממשלה. את זה מבהיר החלק התחתון של הכרזה, שעליו הכיתוב: "נתניהו הורס את המדינה".
  
חבר אחד שהעניין נראה לו מאוד לא הגיוני, תהה שמא מדובר בברק כהן, ההוא מ"באים לבנקאים", שנוכחותו הלוחמנית - זו שדגדגה את מנהלי הבנקים שפניהם לעשירון העליון וגבם אל כל היתר - כה חסרה עכשיו.
  
אהוד ברק זוכה כאן ליחס מיוחד: הגנרל הכי מעוטר, איי-קיו גבוה, תמיד מותיר תחושה שהוא יודע משהו מעבר - משהו שאיננו יודעים - אבל איש שהתנתק מהזיעה המקומית. אחת לכמה חודשים הוא נותן הופעת אורח, מרביץ נאום ונעלם. פעם הוא רמז על ציפייתו שיקראו לו כמו שצרפת קראה לדה-גול. שיבוא להושיע. לעשות לנו נס. זה כבר לא עובד ככה. הניסיון הלא מוצלח בראשות ממפלגת העבודה, העריקה עם החברים מסיעת עצמאות, הותירו משקעים מרים.
  
בהתנהלותו הנוכחית ברק קצת מזכיר את פרופסור יעקב פרנקל שהיה נגיד בנק ישראל בימי ברק כראש ממשלה. גם הוא "התנתק" עם סיום תפקידו כדי לעשות את הונו בחו"ל וחשב שכל העם מחכה לו, כאשר נתניהו הזעיקו לשוב ולכהן כנגיד ביבוא אישי. הוא חשב שבואו "משם", מההון האמריקאי הגדול, "יעשה לנו את זה". הוא התייחס אלינו כאל נתינים, כאילו עושה לנו טובה, סיפר על מה הוא מוותר בשביל לשרת אותנו. הסוף ידוע. הוא נבעט. הוא שכח שהייתה כאן מחאה והציבור כבר לא שש אל כל בעל הון.
  
ברק, במקום לבוא צנוע, לחזור לחיים הפוליטיים, הולך ישר על הראש. הלא סחבק חזר. ברקע יש מעין "מירוק חטאים": טעיתי, לא הייתי רגיש, הפקתי לקחים. את סיבוב ההיטהרות הוא כבר עשה עלינו בבחירות 2009 ויצא, עם כל המפלגה, בשן ועין. לבוא ולרצות לקפוץ ישר לראשות זה לא ללמוד שום לקח. זה המיץ של היהירות. אנחנו זקוקים לשותפים שידחפו את העגלה – בראש וראשונה ידיים - לא למושיעים, בני אלים.
  
רק להיבנות מהמיאוס מנתניהו, זה לא מספיק. מגיע לנו יותר.
  ברק. לא חייב לרוץ, יכול ללכת כמו כולם
  
המיץ של הזבל של אמריקה
  
כל מה שרע באמריקה מתמצה במערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות. כל הג'יפה פרצה מתחת למעטה הצלופן המרשרש שהאמריקאים יודעים כה יפה להתכסות בו. כעת הכול חשוף: כסף, כוח וולגריות.
  
בשבוע שעבר דווח על מחקר שנעשה לאורך עשרים שנה באוניברסיטאות פרינסטון ונורת'ווסטרן, אשר בדק 1800 פעולות של הממשל ומצא שהחלטותיו אינן מייצגות את האינטרסים של רוב האמריקנים, אלא את אלה של העשירים והחזקים. החוקרים קובעים שארה"ב עדיין נהנית אמנם ממאפיינים רבים של שלטון דמוקרטי, כמו בחירות וחופש הביטוי וההתאגדות, אולם הכתבת המדיניות שלה על-ידי אנשי עסקים ומספר קטן של אנשים משפיעים, פוגעת בהיותה דמוקרטיה של ממש. (הדיווח מופיע ב-YNET).
  
בעצם, מה חדש? זהו בסך הכול אישוש לתחושות בטן שעלו בעקבות חילוץ הבריונים שמוטטו במשבר הסאב-פריים את חצי הכלכלה העולמית; בעקבות כניעת הממשל ללובי סוחרי הנשק; בקושי של הנשיא להעביר תכנית ביטוח הבריאות שלו.
  
מי יודע אם הפלישה לעיראק שחירבה את המזרח התיכון, או למשל "מלחמת הכוכבים" שעלתה מאות מיליארדים, היו אינטרס כלל אמריקאי, או פרי לחץ של לובי כוחני כלשהו. שהרי כך מתנהלות גם חברות התרופות וכך מתנהלים יצרני התשומות החקלאיות: הכול כוח וכסף, יצירת תלות והכתבת תנאים.
  
זו היתה רק שאלה של זמן מתי הפנים המקולקל הזה ישפיע על המראה החיצוני. אדריכלי מלחמת הכוכבים התפארו בכך שלמיזם שלהם היתה יד בהתפרקות ברית המועצות, שלא יכלה לעמוד בתחרות החימוש ופנתה לפיוס. כך נעשתה ארה"ב למעצמה היחידה בעולם, לשליטה בלעדית. נראה שלא לזמן רב. אם להביט על מעמדה העולה של רוסיה וכוחו הגובר של פוטין, או-טו-טו חזרנו למשבצת הראשונה.
  
***
  
בעבודתי במכון ממרי לחקר תקשורת המזה"ת, אני נתקל בהרבה תיאוריות קונספירציה המופצות בעולם הערבי והמוסלמי סביב פיגועי ה-11 לספטמבר: רובן מפנות אצבע מאשימה אל היהודים שתכננו את זה כדי שהאמריקאים ינקמו בערבים, חלקן מאשימות גורמים בארה"ב שעשו זאת כדי שאפשר יהיה לפלוש לעיראק ולשתות את הנפט שלה.
  
אלא שמתברר כי התיאוריות הללו אינן נחלתו הבלעדית של המזה"ת "המפגר". הן קנו שבת ובגדול גם באמריקה, הרציונלית לכאורה. גם בה רבים מאמינים שהייתה קונספירציה: של יהודים, של אמריקאים, של כל מיני. ניצן הורביץ תיאר את זה היטב ב"הארץ" (6.9).
  
המניע מאחורי הקונספירציות המוסלמיות ידוע: המערב והיהודים שהם מקור הרוע בעולם, אחראים גם למיזם הזה. כך אומרים דרשנים, כך מספרים מובילי דעת קהל. זה מסיח את הדעת, זה מגייס את המאמינים. לכאורה, יש להם מניע.
  
השאלה מה הביא להתנחלותן של התיאוריות הללו באמריקה. מאיפה זה בא לה?
  
סיבה אחת, היא גם זו שהביאה אל דונלד טראמפ למעמדו עד כה. אבדן האמון בממסד. זה קשור, כמובן גם לסקר המדובר. כשהציבור חש שהממסד לא עובד בשבילו, אבל מבלף אותו שהוא רוצה רק בטובתו, הציבור חדל להאמין לו ונעשה מנוכר. הממסד אומר אל-קאעדה?! אנחנו נגיד: לא אל קאעדה!.
  
אבל ישנה עוד סיבה, אולי יותר מסוכנת: תכניות המציאות המדומה הגיעו לרמה כזו של השתלטות על התודעה; תעשיית הדימויים והמותגים כל כך השתכללה - עד שמתחילה להשתבש ההבחנה בין אמת לדמיון. הכול מתערבב, כל חפץ מואנש. ואת כל אלה, מזהב שלושים שנה, אנחנו מייבאים לכאן.
  
לפני כמה שנים נסעתי ברכבת מוושינגטון הבירה לצפון קרוליינה. מארחי אמר לי: תוסיף שעה על מה שכתוב בלוח הזמנים, ואכן כך היה: הגעתי בשעה ורבע איחור. חזרה - בשעה וחצי איחור. מדהים שאיש מהנוסעים לא התלונן. שאלתי את המארח איך זה קורה? הוא הסביר: לובי יצרני ויבואני הרכב כל כך חזק, שכל תקציב התחבורה הולך לאוטוסטרדות לרכב פרטי, לא למסילות ברזל ורכבות. אמריקה.
  
שני המועמדים לנשיאות הם תוצר מובהק של ריקבון השיטה: האחד איל נדל"ן ברוטלי, השנייה כרוכה אחר הפיננסיירים של וול-סטריט, אשת נשיא לשעבר שהיה ללוביסט. בתוך הברירה הדלה הזאת יש לקוות שהאמריקאים לא יהיו אנטי ממסדיים עד הסוף ויבחרו בטראמפ. זה יהיה עונש גם לעצמם.
  נמייה ונחש. משל הכץ והביבי
  
הנמייה כץ נגד הקוברה ביבי
  
כיפופי הידיים בין ישראל כץ לביבי נתניהו מזכירים מלחמה בין נמייה לנחש.
  
הנמייה זריזה מן הנחש והיא מנצלת את היתרון הזה. היא מתקרבת אליו, הוא אץ להכיש, היא מספיקה לסגת והנחש "תופס אוויר". כך שוב ושוב. הנחש שהולך ונחלש, במקום שייסוג אל מאורתו, איננו מרפה. כך, עד שיציאתו להכשה האחרונה נעשית ב"סלואו מושן". אין לו יותר אוויר. לרגע הזה הנימיה חיכתה. הנחש המותש הופך לטרפה. נחש שלא פגע בהכשה הראשונה, או השנייה - הלך עליו. גורלו נגזר.
  
הנמייה ישראל כץ מכיר כנראה את חולשותיו של הנחש ביבי ומתגרה בו. אולי הוא "יודע עליו משהו". ביבי יצא להכשה ראשונה כשכץ החליט לקרוא עליו תיגר במרכז הליכוד: יצא, אבל לא הכיש. בהכשה השנייה, אחרי משבר התחבורה, הוא תפס אוויר. הנמייה תקבל עכשיו יותר ביטחון ותלך עד הסוף.
  
אם הנמשל נכון, אז באופן התנהלותו במשבר הרכבת, בפספסו את ההכשה השניה, החל נתניהו לחשב את קיצו לאחור. הנמשל הזה מצוין, השאלה אם המשל נכון.
לפיד. הסיגר נשאר בשלטון
  
בין הסיגרים אין רוטציה
  
אם יקרה (חלילה) מה שהסקרים מלחשים, ויאיר לפיד יחליף את ביבי, זו תהיה קדנציה רביעית לסיגרים בלשכת ראש הממשלה. אצלם אין רוטציה. עשן הסיגרים שמציצתם נראית לי כמו מין אוראלי של האלפיון, ימשיך לעלות מהאקווריום. במחשבה שניה: אאוריקה! סיגר לבוז'י ואנחנו בשלטון.
  
הכל עובר יה ביבי
זמר בנאלי נשמיע
זמר פשוט עד מאוד
זה שבסוף הוא מגיע
זה שנגמר בדמעות.
זאת הלאות האילמת
זאת התחושה שנמאס
בקול פטישים היא הולמת
אומרת לביבי: חלאס!!
  
יה ביבי, הכול עובר יה ביבי
היית די יה ביבי
זה זמן להתפנות
יה ביבי אל תצטער יה ביבי,
בחוץ יש שוק יה ביבי,
תמכור שם חלומות
  
ככה זה - ככה זה...
הרבה שנים יה ביבי
מיצינו כבר יה ביבי
לך בלי להתראות.
  
סוף שלכל הוא ידוע
שלב עם שרהל'ה יד
בדוק אן הולכת הרוח
לשמה, הו שמה, תצעד
אל אלוהים הוא יודע
לא נישאר עזובים
כלל לא נתגעגע
יש כאן עוד חבר'ה טובים
    
יה ביבי - הכל עובר יה ביבי...
כץ-נו בך יה ביבי
זה זמן להתפנות
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
15/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו