עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מה שתלוי בנו

כדי שקובעי המדיניות יתייחסו אלינו ברצינות. חשוב לטפח את מרכיבי השותפות, הסולידריות והערבות ההדדית בביתנו, ולהרחיב את מעגלי השותפות מעבר לגדר הקיבוץ
  
הציונות החלוצית של ראשית המאה הקודמת גרסה אחריות אישית של כל איש ואישה לגורלו של העם היהודי ולכינונו של הבית הלאומי בארץ ישראל. בארץ שלטו התורכים ואחריהם האנגלים, שהכבידו, מסיבותיהם הם, על העלייה ועל הקמת הבית לעם היהודי. הישוב העברי היה דל אמצעים וכך גם התנועות והמפלגות הציוניות, שראשיתן בארצות הגולה. הישוב הישן התבונן בתימהון ובחוסר אמון על החלוצים, ותושבי הארץ הערביים ראו בהתיישבות החדשה איום עליהם. הארץ נראתה לעולים אליה שוממה ומאיימת. מול כל אלה ניצבו החלוצים חסרי הניסיון, מצוידים באמונה שבכוח רצונם יוכלו להתגבר על כל הקשיים. כך גם הקיבוצים בראשיתם. מייסדיהם האמינו בכוחו של היחיד ובכוחו של היחד להתגבר ולהצליח, למרות הקשיים הרבים. הצלחתם נבעה ראשית לכל ממחויבותם חסרת הפשרות לעצמם, לחבריהם ולהגשמת התקוות הגדולות. הדברים הנאמרים כאן אינם לשם נוסטלגיה ואין כוונתם לצבוע את העבר בצבעים ורודים. גם אז היו קשיים, היו אכזבות ורבים ויתרו ועזבו לאורך הדרך. הדברים נאמרים למען העתיד, כדי שנשוב ונאמר לעצמנו כי הצלחתנו, במה שאנו נאבקים עליו, תלויה יותר מכל במעשינו ובנכונותנו.
  
ממשלה עוינת ומנוכרת
לפני יותר משנות דור תיאר מנחם בגין את הקיבוצים וחבריהם כ"מיליונרים עם בריכות השחייה". לגודל הביזיון הוא אמר את דברי ההסתה הללו מול הבריכה של קיבוץ מנרה, על ההר הקשה ליד גבול הלבנון. בגין כיוון את חיציו אל התנועה הקיבוצית, היות והוא ראה בה את הגרעין הקשה והמוצק (אז) של השמאל הישראלי. מבלי לנתח את חולשותיו של השמאל הישראלי ואת הכשלים שליוו את שלטון מפא"י והמערך, בגין לא שגה בראותו את התנועה הקיבוצית של אז כמובילה בחיפוש דרכים להשתלבות ולחיים בשלום עם המרחב הערבי, וכמובילה בחתירה לחברה סולידרית, ללא פערים גדולים בין חבריה ובחתירה למה שדומה ככל האפשר למדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. בעקבות בגין באו רבים, ביניהם "הקשת המזרחית", הממשיכה להילחם בקיבוצים עד היום, במקום לחפש שיתוף הפעולה עמה, שהוא חיוני כל כך למי שחיים בעיירות, במושבים, בקיבוצים, בפריפריה ובכל מקום. להבדיל מאותם ימים, נדמה שממשלות השנים האחרונות יותר מנוכרות מכפי שהן עוינות אותנו, בלא שהן מכירות ומבינות את ההשלכות החברתית והמדיניות של מעשיהן ומחדליהן.
  
מעשינו והתנהלותו שלנו
מיחסים לבן גוריון את האמירה: "לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". אני לא מציע לאמץ את האמירה באופן כה קיצוני. חשוב מה אומרים הגויים וחשוב מה עושה ממשלת ישראל, אך חשוב לא פחות כיצד נפעל אנחנו. לצד מאבק נחוש כנגד הגזרות של המדינה ומוסדותיה, חשוב שכל אחד מאתנו יראה את עצמו, את קיבוצו ואת התנועה הקיבוצית, אחראים לגורל הקיבוצים ואחראים לגורלה של המדינה והחברה בישראל. חשוב שנמשיך לקיים ולטפח את ייחודנו למען עצמנו וכדי שקובעי המדיניות יתייחסו אלינו ברצינות. חשוב לשמור ולטפח את מרכיבי השותפות, הסולידריות והערבות ההדדית בביתנו, וחשוב לא פחות לחפש דרכים חדשות להרחבת מעגלי השותפות מעבר לגדר הקיבוץ. עלינו לחזור ולהיות שותפים בהובלת העשייה והחינוך על פי ערכים אלה, למעננו ולמען כלל החברה בישראל. כן, גם היום הגשמת מה שנכון וראוי, בביתנו ובסביבתנו, תלוי מאוד בנו - כיחידים וכשותפים במעגלים החברתיים, הקרובים והיותר רחבים.
נכתב בתאריך
14/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו