עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בית קמה: אחלה קהילה
  
יש לנו קהילה שמתנדבת, יש לנו קהילה שתורמת ובעיקר - יש לנו קהילה שכיף לה ביחד
 
בימים אלה אני כותב ספר על מושב היוגב. מבחינות רבות המושב מזכיר לי את קיבוצי בית קמה. הגיל בדיוק אותו הגיל. גם הם עברו משבר קשה והתאוששו. היום חיים במושב כאלף נפש, כולל משפחות צעירות וילדים רבים. יש בהיוגב פעילות קהילתית מגוונת ואינטנסיבית וכולה בהתנדבות. בליל שבת, 26.8, ארגנה ועדת התרבות של היוגב מסיבת קיץ והזמינה את חברי המושב ותושביו לרכוש כרטיסים ב-35 ₪. כששאלתי את לימור, רכזת התרבות של המושב, למה הם גובים דמי כניסה, היא השיבה לי שנגמר להם הכסף. תקציב התרבות של היוגב הוא פחות ממחצית מתקציב התרבות של בית קמה ומחצית מהסכום הזה הושקעה ביום העצמאות, שהוא האירוע המרכזי של השנה.
  
גם בבית קמה יום העצמאות הוא אירוע התרבות היקר ביותר בשנה, אבל למרות שאנחנו הבאנו אמן מבחוץ והם הרימו ערב שכולו הופעות מקומיות, להם זה עלה יותר. איך זה? שאלתי את לימור. ובכן, אין להם ציוד תרבות בבעלות היישוב ולכן הם נאלצים לשכור הכל - במה, כסאות וציוד הגברה.
  
לנו יש במה, ציוד הגברה ובית ספר שמשאיל לנו כסאות ללא תמורה. יש לנו גם צוות הגברה משפחתי שהוא תופעת טבע. למיטב ידיעתי, אין בכל התנועה הקיבוצית צוות הגברה שעובד בהתנדבות. בקיבוצים המופרטים נותנים להם כסף ובקיבוצים השיתופיים - ימי עבודה. יש לנו גם תהליך שנקרא "מדברים קהילה" ובמסגרתו התקיים מפגש פתוח בנושא התרבות בבית קמה. בסיכום המפגש שכתבה לילך המנחה נכתב, בין השאר, המשפט הבא: "מתוך הדברים שעלו נוצרה בהירות שלמרות השקעה מאומצת ורבה של הוועדה להחזיק את כל פעילויות התרבות בקהילה והערכה אישית עמוקה לכל אחד מחברי הוועדה, הקבוצה ייצגה קול רחב ורב גילאי של חוסר שביעות רצון מספקת מעבודת הוועדה ומהריכוזיות שלה".
  
לילך היא בחורה נחמדה ומלאת כוונות טובות, אבל מעולם לא היתה באירוע תרבות בבית קמה. אילו הזדמן לה לקחת חלק במרתון האירועים בסוף השבוע של ט"ו באב, מיום חמישי בשבע בערב עד שבת בבוקר, מה היא הייתה כותבת? ריכוזיות? חברי ועדת תרבות לא ארגנו אף אחד מהאירועים באותו סוף שבוע ובוודאי לא הכתיבו או כפו את דעתם. הם בסך הכל התרוצצו כמו ג'וקים מסוממים (ביטוי של רפול המנוח) מהמועדון לבריכה ומהבריכה למועדון, דאגו להגברה, תאורה, חומרים לתפאורה, כסאות, שולחנות, פרסום, תיאומים, טלפונים, חוזה עם צלם המגנטים ולא הלכו לישון עד שהכיסא האחרון חזר למקומו.
  
אם נראה למישהו שיש לי טענות, ממש לא. אני אוהב את זה. יותר מאוהב, אני לא יכול בלי זה. יש לנו קהילה שמתנדבת, יש לנו קהילה שתורמת ובעיקר – יש לנו קהילה שכיף לה ביחד. בלי זה אי אפשר לעשות כלום. שום מאמץ ארגוני והשקעה לא יצליחו אם אנשים יגידו שהם לא באים כי נמאס להם לראות את פרצופם של השכנים. מי שלא היה בבית קמה ב-1998 לא יבין מה משמעותה של בריכת שחייה מלאה ילדים צוהלים בחצות הלילה.
  
אבל למה, תשאלו בצדק, אתה מנכס לעצמך את הלילה הלבן בבריכה, שבכלל לא קשור לוועדת תרבות? ולמה אתה מנכס לעצמך את חמישי על המים, ההופעה של ירדן או את סיום החופש של כח"ל? אז זהו, שאני לא מנכס לעצמי. אני מנכס לנו, לכולנו. מצידי אפשר להגיד ולכתוב שוועדת תרבות האיומה והריכוזית אחראית רק לכישלונות (כמו הדבורים והחמסין בחג הביכורים לפני שנתיים או המופע "קלבת שבת") ואחרים אחראים לכל ההצלחות. כל עוד יש הצלחות, ממש לא אכפת לי על שם מי יכתבו אותן.
  
נכתב בתאריך
11/9/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו