עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
שינוי
מדהים. מוזר. לא ייאמן. אף שחלק הארי של קיבוצי התנועה מופרט זה מכבר, מי מהם שטרם הופרטו ייכנסו, כצפוי וכמשוער, אל אותו בור שאליו נכנסו רוב הקיבוצים שעברו את "התהליך". הם יעברו את אותם משברים, יחוו את אותה אווירה עכורה, מרירה, הנוצרת, כאשר העולם הישן מאוים להיות מוחרב "עדי יסוד" ומקורו של "הלא ידוע" כבר משמיע רחשוש או לחשוש של נקירות בקיעה בקליפת הביצה שטרם נולדה. זה לא נכון שאין "שחור או לבן". יש. בשחור יש איים של לובן וההיפך, אבל השינוי אינו מותיר שום תחום אפור. הוא חד. הוא ברור. מודלים משולבים לא מחזיקים מים (אפורים) לאורך ימים. יש דברים, שינוי אורחות חיים בקיבוץ הוא אחד מהם, שבהם דווקא "זבנג וגמרנו" הוא הפתרון הפחות כואב עבור המתנגדים לשינוי והתומכים בו.
  
השפה המתווכת את ההוויה לתודעה
אין כוח אדם. אין הון אנושי. אלה הם מושגים מכובסים הקובעים את שווי האדם רק לפי השווי הכספי של עבודתו. יש - או אין - אנשים. בני אדם. אין צמיחה דמוגרפית. יש גידול במספר התושבים, במספר הבנים הנבנים. אין שדרת ניהול. יש מנהלים. אין ערכי ליבה. יש - או אין- ערכים אנושיים. לא רק ההוויה קובעת את התודעה, לא פחות ממנה, אולי יותר, אולי בעיקר, הלשון קובעת ומקבעת אותה: בהגדרה, בדימוי ובתפיסה, היא מתווכת את ההוויה לתודעה. האדם אינו רק תבנית נוף מולדתו; הוא גם, אולי בעיקר, עולם המושגים שבהם הוא משתמש. השינוי ב"אורחות החיים" (מה זה?) חולל גם שינוי בשפה הרווחת, במושגים החוזרים ונשנים בפי "המובילים את השינוי" (אנשים, בדרך כלל מחוץ לקיבוץ, שמנסים לשכנע את חבריו כי צריך לעשות גם מלימון לימונדה וכי צריך "להביא פרנסה" מ- נכון, ניחשתם - "הגורן ומן היקב"). השינוי מלא קלישאות חבוטות, אשר, כצפוי או למרבה ההפתעה, אין מדויקות מהן להגדירו.
  
בכניסה לקיבוץ גבע
את פניהם של הנכנסים לקיבוץ גבע, מקדמת תמונה מימיו הראשונים של הקיבוץ. קבוצת מייסדים, חלוצות וחלוצים, לבושים בבגדי חאקי, עומדת ומישירה מבטה אל עדשת המצלמה. התמונה הזו מקרינה פשטות, חריצות, דבקות בקרקע, הסתפקות במועט. בשחור לבן היא משקפת את אפרוריות החיים. התמונה הזו מבטאת, הן בהחלטה להציגה כחלון הראווה של הקיבוץ והן במיקומה ובגודלה, את האחיזה בקרקע, את עבודת האדמה, את היגע והיזע, את הבחירה בחיים צנועים ושקטים. חיים קטנים של מי שחלמו חלום גדול והגשימו אותו, אכן, לתפארת מדינת ישראל. על רקע הרעשים (רעשי הרקע) הצורמים, שעולים באחרונה בתקשורת בעניינה של התנועה הקיבוצית, המצטיירת ונשמעת - בקולות ובהדים - כטפילה וכנצלנית, חשתי, כשראיתי את התמונה, שאולי לא מגיע להם, לילדיהם, לנכדיהם ולניניהם, פרס, אבל טינה, שטנה, עוינות ואף שנאה? סליחה, על מה?
  
עוד מילה על הפריפריה

הקושי למצוא מילה עברית לתיאור הפריפריה ולהגדרתה משקף את הקושי למצוא מענה למצוקותיה, פתרון לבעיותיה. יש גם יתרונות לא מבוטלים בפריפריה- בצפון הארץ ובדרומה. יש בה, בנו, איכות חיים משובחת במובן הראשוני, הטבעי, האקולוגי. אם אחבוש לרגע את מגבעת הנחתום ואעיד על עיסתי, אודה ואתוודה: אין שום דבר, שום-כלום, שאני רוצה לעשות ולא יכול בגלל שאני מתגורר בפריפריה, אבל יש דברים, פשוטים, שלא הייתי יכול לעשות אילו גרתי במרכז הארץ, תקוע, פקוק בפקקיה, נוטף זיעה ועצבים, משווע לצפון הירוק והנעים. פריפריה אינה מגבלה. היא מעלה. היא יתרון.
  
קעקוע
לרגע דימיתי את הפרפר הסגול-אפרפר שמקועקע לה על הכתף עף. אבל בעודי ממתין ללכוד את הרגע במעופו, נחת זבוב על הפרפר. היא העיפה אותו בהרמת כתף מהירה. לפרפר זה לא הזיז. אף לא הניד אף לא את קצה קצהו של אחד מכנפיו.
  
פינת הילדים
ישבתי מאחוריה על הסוס
וגיליתי לה ברוח סוד כמוס.
היא הנידה את ראשה ללא היסוס
ולפתע הסתלק מעיניה המבט הכעוס.
  
ג'ודו
ועדיין. ובכל זאת. למרות המדליות – ג'ודו הוא אחד המכוערים והמיותרים שבין ענפי הספורט בכלל והספורט האולימפי בפרט. כוח? טכניקה? זריזות? יש ענפים רבים שתכונות אלה באות בהן לידי ביטוי הרבה יותר יפה.
  
שורה תחתונה
מלה קטנה נשזרת כמו סיב עדין לרקמת השיח. נגיעות. אנשים מוצאים מקום וטעם לשילובה בהקשרים שונים. נגיעות טעם. נגיעות ריח. נגיעות אופנה. נגיעות הן תוספים. כמו תבלינים. כמו עשבי תיבול. הנגיעה במהותה, היא קטנה דקה, מידתית. ייחודה במינונה.
 
נכתב בתאריך
31/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו