עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
לא גאון, לא נדיב. אכזר
"בדם וביזע/ יוקם לנו גזע/ גאון ונדיב ואכזר" (מתוך המנון בית"ר, מאת זאב ז'בוטינסקי). הנה ימים באים, הם באו זה מכבר, ומתברר, כי לא גאון ולא נדיב אבל בהחלט אכזר הוא גזע הכיבוש ושורשו, וכל מי שחוסים בצלו של עץ הכיבוש שניטע בשיכרון כוח, ועל ענפיו ועל עלעליו הנצו פירותיו הבאושים. אין שום גאונות בגזע שממנו צמחה הגזענות, נדיבות מעולם לא הייתה בו, אבל על מידת אכזריותו של הכיבוש מעידים לא רק קורבנותיו אלא גם חלק ממחולליו.
  
מיסוי קיבוצי
הנימוקים שעליה מבססת הנהגת התנועה הקיבוצית את תביעתה מהמדינה - ותחינתה אליה - להכיר בייחודה של תנועה זו ובצדקת טענותיה לאי שינוי מתכונת המיסוי (המופחת) שהיא נהנית ממנה, מעוררים שאלות ותהיות גם בתוכה. יש מי שחושבים שאין עוד הצדקה לתביעה זאת, גם אם הקיבוצים היו חלוצים בשעתם ויש להם זכויות לא מעטות בציונות. תביעתה של התנועה מקימה עליה רבים מחוץ לה ומקוממת אותם. הרוע והרשעות כמו גם הרעל והארס שניתזים כלפי התנועה הקיבוצית בשבועות האחרונים ממחישים את עומק התיעוב כלפיה ואת עצמת השנאה של מי שמוצגת כטפילה וכנצלנית. לא קל, לא פשוט.
  
תמונה בספרייה
לפני זמן קטן הייתי בספרייה באחת המכללות וראיתי סטודנטים משתפים פעולה בביצוע מטלות. בעמדות מחשב שונות ישבו בנים ובנות, בצמדים, בשלישיות, במספרים גדולים יותר. אחת בכמה דקות נפרמו הקשב והריכוז שלהם והם דיברו על הא ודא, אשר אינם קשורים בכל קשר שהוא לנושא עבודתם, אבל קשורים חזק לחייהם. כצופה מהצד, כעד נוכח, שאלתי עצמי מי מהם ימצא עבודה בתחום הלימוד, מי מהם ירצה לעבוד בתחום. למי יאיר העתיד פנים וסיכויים. מי יתחרט על מקצוע הלימודים שבחר. מי יתקשה, על אף שירצה ויתאמץ, למצוא עבודה בתחום. הם יעשו את שלהם והזמן יעשה את שלו ואולי בצומת דרכים כל שהיא, בנקודת זמן מואר, ייפגשו הרצוי והמצוי ועולם התעסוקה יאיר להם פנים ויעלה עליהם את חיוכו.
  
חמוש בעלבון ובמבוכה
בכניסה למקומות שונים שואלים אותי מאבטחים האם אני חמוש. אני חמוש? הצחקתי אתכם. הצחקתם אותי. השאלה הזו מביכה אותי, מעליבה אותי, ובעיקר נשמעת לי הזויה ומופרכת כשהיא מופנית אליי. אני יודע כי אני לא נשאל האם אני חמוש בגלל שמשהו בי מעורר חשד שאני, אכן, חמוש. אני יודע שהמאבטח שואל אותי שאלה זהה שאותה הוא שואל כל מי במבקשים להיכנס (גם נשים?) אל המתחם שבפתחו הוא ניצב, שומר ישראל. מוזר לי להישאל שאלה כזאת לקראת יום העצמאות השישים ושמונה של מדינת ישראל, זו שבה התקווה והתפילה המובעת בשורות המנונה הלאומי - "להיות עם חופשי באאארצנו, ארץ ציון וירושלים"- עדיין לא התממשה, טרם התגשמה. השאלה האם אני חמוש ממחישה לי עד כמה רחוקים החזון והתקווה, המשאלה והתפילה ובעיקר החלום מהגשמתו זה מזה.
  
פינת הילדים

לעצום עיניים ולספור עד עשר, לאט
כן, נורית, תעצמי ותספרי גם את.
וכשתגמרו לספור ותפתחו עיניים
תראו כי גם אני נעלמתי לכם בינתיים.
  
שורה תחתונה
כבר לא נותרו עלים אבל היא ממשיכה לטאטא אותם, כי נתנו לא תפקיד ומטאטא- לטאטא עלים. אנשים שהביטו בה התפלאו ואמרו זה לזה - מה היא מטאטאה? פסקה הרוח, שהעלימה את העלים, פסקה נשירת שאריתם, והענפים, עירומים, קירחים מכאן ומכאן, נותרו כעדים אילמים לעבודתה המיותרת - עם עלים או בלעדיהם.
  
נכתב בתאריך
23/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו