עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

מיסים ונפלאות: כמה מחשבות על הדרך שעשה הקיבוץ, בטרם הפך לילד הכאפות של פקידי האוצר, שממסים אותו בחוק ההסדרים; וגם כמה חרוזים על מזון בריאות ועל מירי שלא חסה
 
בין מס להכנסה
  
תגובות לכתבות אינטרנטיות, שעל-פי רוב אינן חתומות, מכילות לעתים רבות זדון, רשעות, השתלחות וביטויים גסים. כשאין חתימה, או כשיש ראשי תיבות, או כשהשם מפוברק, אפשר לירות ולברוח, מבלי לקחת אחריות.
  
מצד שני, האנונימיות מאפשרת לכותב ללכת עם מחשבותיו "עד הסוף". כשהוא נחבא, קל לו לשחרר את חרצובות מקלדתו; לכסח, אם בא לו, כמעט ללא סייג, להתנתק ממגבלות הנימוס ומהתקינות הפוליטית.
  
ההליכה הזאת עד הסוף, מייצרת שיח אלים, אך גם מאפשרת לעקוב אחר הלכי הרוח של המגיבים, ללא פילטרים. ניתן לבחון לא רק אם המגיב הוא בעד או נגד, אלא גם כמה הוא בעד וכמה הוא נגד. האינפורמציה הזאת לא שווה את מחיר ההשחתה המשולם בגינה, אך אפשר ללמוד ממנה כמה דברים.
   
מבחינה זאת הדבר דומה ל"סרגל הרגש" שהוסיף לאחרונה פייסבוק לכפתור ה"לייק" שלו. כעת זה לא רק "אהבתי" או "לא אהבתי", עכשיו נוספו איורים שיכולים לבטא את הלך הרוח המדויק של המגיב: ישנה סקלה שבקצה האחד שלה ציור של לב, שזה אומר: אוהב ממש; ובקצה השני דמות כועסת, שזה: מאוד לא אוהב. הגולש מוזמן לבחור ולהקיש.
פייסבוק, סרגל הרגש. אהבה, עצבות וכעס
  
עם המפתח הזה ביקשתי לסרוק את התגובות לידיעות על הוויכוח בין התנועה הקיבוצית לבין משרד האוצר בסוגיית המיסוי האישי של חברי הקיבוצים הדיפרנציאליים, כמוצע בחוק ההסדרים. גלשתי כדי לראות מה חושבים הטוקבקיסטים ומצאתי תמונה מאוד לא מרנינה. הרוח נושבת בחוזקה נגד הקיבוצים. הביטויים "תפנימו, זה כבר לא ימי מפא"י" או "הקיבוצים תמיד ידעו להסתדר", או "תפסיקו להתבכיין", הם תיאור עדין מאוד. הרבה מן התגובות הן בקצה השלילי של הסקלה. עם נתוני פתיחה כאלה יהיה קשה לנהל מאבק ציבורי מול האוצר, מה גם שהטיעון שלנו איננו מושלם. ההצהרות של משרד האוצר, שהמיסוי האישי בקיבוצים המופרטים יניב למדינה כשלושת רבעי מיליארד שקל - חצי מיליארד למס הכנסה ורבע מיליארד לביטוח הלאומי - הוא מכה מבחינת דעת הקהל; כאילו התחמקנו מתשלום.
  
האזהרה של אמרי
  
הטיעון שלנו לא מושלם משום שעם מתן הסיווג "קיבוץ מתחדש" - מי כבר זוכר את זה - דובר על פער של 25% בהכנסות החברים, כדי ששיטת המיסוי כפי שהייתה בכל הקיבוצים, עוד טרם השינוי, תישאר בתוקפה. זה נקרא אז "המודל המשולב", או משהו כזה. אחר כך דובר באיזו מועצת תנועה על ניסיון להגביל את הפערים לפי שלושה וזה חיש הוסר מסדר היום. בינינו, איש ממובילי תהליכי ההפרטה בקיבוצים, לא התכוון לקביעת תקרת פערים. מצד שני, גם איש לא חשב על היום בו המדינה תגיש חשבון ועוד בתהליך בוטה, משפיל וטוטליטרי, כמו דרך חוק ההסדרים, שמזמן היה צריך לעבור מן העולם. זאת הנחתה שלא סופרת את הצד השני.
  
מזכירות התנועה הנוכחית, שמנסה לקחת כמה צעדים אחורה ולהוביל מהלכים שיתופיים, אוכלת את הדייסה שבישלו מזכירויות קודמות. אז נכון, יש מיסוי פנימי, מבורך יש לומר, לטובת העזרה ההדדית, כדי לאפשר רצפה כלשהי לבעלי השכר הנמוך, אבל נראה שלא זה מה שיספק את המדינה. היא רוצה למסות את הקיבוצניקים כמו שממסים כל אזרח.
  
אפשר להניח שבאוצר פעלו כך גם ביודעם שהקיבוצים כבר לא כוח. הלובי החקלאי כבר לא מה שהיה, מפלגת העבודה חלשה, הייצוג הקיבוצי בה דל, ובמרצ הוא נעלם לגמרי. איש לא יצא בשביל הקיבוצים לרחובות. ההתהדרות שלנו ב-106 שנות התיישבות כבר לא מרשימה איש. מוקד ההתיישבות עבר למקום אחר. אני מקווה שלא נחזור "לספור חללים", כמו שנהג מי מאתנו בעבר, בקמפיין תנועתי כלשהו..
  
***
  
אני זוכר כמו עכשיו את הדיונים שבהם הזהירו חברים, בראשם אמרי רון, כי דיפרנציאליות בשכר תוביל לתשלום מס הכנסה אישי על-ידי כל חבר ותפגע קשות בערבות ההדדית, אבל כבר לא היה מי שיקשיב. הרצון לשנות היה חזק מזוטות כמו המס שצריך יהיה לשלם אחר כך.
  
היו חברים שידעו שירוויחו מן השינוי; היו חברים שהאמינו שירוויחו מן השינוי; היו אחרים שחששו כי אלו שידעו שירוויחו מן השינוי, יעזבו אם לא תתקבל דעתם. והכי חשוב: כולם ביחד חשבו על איך לדפוק את חמשת הפרזיטים שיש בכל קיבוץ. אי אפשר היה לעמוד נגד זה. אתם יודעים: רוח התקופה, כל העולם נשטף בהפרטות. זה היה הדבר הבא. הכלכלנים, גם שלנו, שיבחו והללו את כלכלת השוק והתחרות. הם לא ידעו משהו אחר. והייתה גם לאות שהקשתה על היכולת לצלוח עוד משבר.
  
הבהלה לנדל"ן
  
הסיפור המטריד באמת הוא מה יקרה לערבות ההדדית, אם באמת הולכים להיגרע מכיסם של הקיבוצים המופרטים מאות מיליוני שקלים בשנה.
  
תקווה אחת, היא שלא כצעקתה. עם ייסודה של ממשלת הליכוד הראשונה ב-1977, הוקמה ועדה לבחינת מיסוי הקיבוצים במסגרת "סדר" שניסתה לעשות הממשלה בנושא. הוועדה - ועדת שטראוס כמדומני - מצאה שהקיבוצים משלמים מס כהלכה. אולי גם עכשיו יתברר שהאוצר הכניס עז וחלקה או כולה - בתום התמחרות - יוצא החוצה ויושג הסדר סביר.
  
אם לא - צריך לקוות שתקום קרן תנועתית כלשהי שתמנע קטסטרופות כמו זו שהייתה לפני כשלושה עשורים בבית אורן, שם נאמר לוותיקים שלקיבוץ אין כסף כדי לכלכלם ושכל אחר יסתדר בעצמו.
  
אפשרות שלישית היא ברוח של "להיות כמו כולם" כפי שרצו רבים מכוהני ההפרטה. על-פי תפיסה זו כדאי להצטייד במשרד לובינג מיומן כדי לעשות עבודה בכנסת וברואי חשבון המתמחים בתכנוני מס אגרסיביים. הלוואי ולא נידרש לזה.
  
***
  
בתהליך השינוי במצב הצבירה של הקיבוצים, היו כמה קווי פרשות מים. סגירת חדרי אוכל, שינוי בדפוסי ההצבעה לכנסת - לא עוד רק עבודה ומרצ - החלפת המתנדבים בתאילנדים ועוד. ואולם ה-שינוי שפגע בתדמיתם של הקיבוצים וביחסיהם עם הסביבה, היה בהקשר של הקרקע: במעבר מ"לעובדה ולשומרה" אל "לסוחרה ולמוכרה". זה לא היה שינוי פנים קיבוצי או פנים תנועתי. זה היה שינוי ביחסי הגומלין של הקיבוצים עם סביבתם וביחסי הגומלין של החקלאי עם אדמתו. זה למכור את אימא אדמה שסביבה נבנו אתוסים חגים ותרבות. זה למכור את המכורה. אפשר לדמות את מכירת האימא בידי החקלאי לסוג של גילוי עריות שאחריו כלום במשפחה כבר לא מה שהיה. זאת שבירת כללים. ביקוע של עקרון ליבה. ההתייחסות של פקידי האוצר, כמו של הטוקבקיסטים אל הקיבוצים, היא התייחסות אל משפחה מוקעת. תהליך ההשלמה עשוי להיות ארוך. כמה מצרותינו היום נזרעו אז, בימי הבהלה הגדולה לנדל"ן.
  
שיר הסלמונלה (לפי פמלה)
בחומוס ובקורנפלקס
בטחינה וגם בבצק
תשרוץ כמעט בכל מזון
ממנו לקיבה תצא לה
הו .. הו ... הו ... סלמונלה
  
בכל בדיקה בין יום ליום,
לוקחים דוגמית מן המזון
אומרים געוועלד, זה מטונף
בבטן עוד מעט תשהה לה,
הו ... הו ... הו..... סלמונלה
  
ויום אחד היא נעלמה,
כי זיקה באה במקומה
ומפחידה היא עד אימה
לכן כולנו נתפללה
הו ... אנא שובי סלמונלה
הו ... אנא שובי סלמונלה
  
פזמון
דו-דו-דו וא דו-דו-דו-וא-וא
דו-דו-דו וא דו-דו-דו-וא-וא
הזיקה כה מזיקה
אין אף חיידק אשר ישווה לה
הו ... אנא שובי סלמונלה
הו .. אנא שובי סלמונלה
  
דו-דו-דו וא דו-דו-דו-וא-וא
דו-דו-דו וא דו-דו-דו-וא-וא

סלמונלה. מן הטחינה למעיים
  
על דגנים עולה הבוקר (לפי אל העין)
על דגנים עולה הבוקר
סלמונלה בקיבה
טעויות עולות ביוקר
תלמה עצובה
  
למדף הגיע נער
וחיפש פתיתים לשווא
קופסאות סולקו בצער
חרה של מצב
  
פזמון:
מִפתיתי תלמה שלשול חטפתי
מהקורנפלקס אז התכווצתי
ביצרן כזבן לא אאמין עוד
ולא אשלם מחיר שהוא שוד
  
מהקורנפלקס אז התנזרתי
לאכול סלט עכשיו חזרתי
כריות של נוגט לא אנגוס עוד
מטריקים מוכרחים כעת ללמוד
  
רגב אחר רגב (לפי דונם פה ודונם שם)
אספר לך הילדה
וגם לך הילד
איך בארץ ישראל
השפה נגעלת
  
מירי פה ומירי שָׁם,
רֶגֶב אַחַר רֶגֶב –
אכסח את כולם
מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב
  
יֵשׁ לָהּ שלל דברי רהב
לַרגע לא נרדמת
כָּל יריב הוא מתועב
ואותו רוֹשֶׁמֶת.
  
מירי פה ומירי שָׁם,
רֶגֶב אַחַר רֶגֶב -
אכסח את כולם
מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב
  
כָּכָה, כָּכָה, הַיַּלְדָּה,
כָּכָה, כָּכָה, יֶלֶד -
מאייל ועד גולן
בנו היא מושלת
  
מירי פה ומירי שם
רגב אחר רגב....
  

רגב. מאייל עד גולן
   
נ.ב. עוד מעט אולימפיאדת הנכים ואז נראה לכולם באמת מי אנחנו
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
18/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו