עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

בבריטניה פרש ראש ממשלה שהפסיד במשאל עם והוחלף בנוהל מהיר חלק ונקי. במפלגת העבודה, בחירת יו"ר בהתאם לקבוע בתקנון, היא סאגה אפופת תככים ומדון והתייחסות אל נהלים שנקבעו כאל המלצה בלבד וגם זה בקושי
  
שיר השרירים אשר לבוז'י
  
באביב 1990, לאחר כישלונו של "התרגיל המסריח", התכנס במרכז הירידים בתל-אביב מרכז מפלגת העבודה, לדיון שאינני זוכר את כותרתו, אבל תוכנו עסק בצורך להסיק מסקנות, נוכח התוצאות העגומות של התרגיל שהסתיים לא בכיבוש הממשלה כמקווה, אלא בהליכתה של מפלגת העבודה לאופוזיציה, כשהיא חבולה ומבוזה.
  
למעשה, המרכז הזה היה עוד אחד מסבבי ההתכתשות בין רבין לפרס. הדיבור היה על כך שפרס שרקח את התרגיל ביחד עם חברים מ"השמינייה" , צריך להסיק מסקנות. רבין ואנשיו היו בתחושה שיש להם רוב בטוח. התרגיל המסריח הוריד אז את הפוליטיקה לשפל שבשעתו חשבו שאין נמוך ממנו. גם הרחוב געש וסער. אנשים יצאו להפגין בדרישה לפוליטיקה נקיה.
  
***
  
כשנכנסתי לאולם עם חבר, ראיתי משהו מפתיע. מאות אנשים הסתובבו שם כשעל חולצתם מדבקה עם הכיתוב "היום הדחה, מחר זה אתה". רצו לומר, שמה שעומד על הפרק איננו הסקת מסקנות מן הפיאסקו, אלא תהליך הדחה שמחר צפוי, חלילה, לקרות גם לי גם לך. ראו הוזהרתם.
  
נדהמתי מכמות האנשים עם המדבקות, בטרם החבר הסביר לי שאלה לא חברי מרכז, אלא אנשים שגויסו כדי "ליצור אווירה"; לתת תחושה שהמרכז הוא של פרס. ואכן, בתום הנאומים ולפני ההצבעה החשאית בקלפיות, רוב האנשים האלה הסתלקו והיו כלא היו.
  
***
  
רבין נשא נאום רושף, זועף וסמוק פנים; פרס נשא נאום רגשני מהסרטים: הכול היה למען השלום, שום קונספירציה פוליטית, על זה מדיחים מנהיג? עד מהרה הציבור התמלא ברגשי אשמה ובתחושה ש"אסור לעשות את זה לשמעון."
  
גמרנו להצביע ולא נשארנו לשמוע את תוצאות הספירה. בדרך הביתה, הבנו - שלושה אנשי מחנה רבין שהיינו במכונית - ששוב פרס שיחק אותה. רבין היה צריך לחכות עוד שנתיים כדי לגבור על פרס בהצבעה של כלל חברי המפלגה. במוסדות המצומצמים יותר, לא היה לו שום סיכוי.
  
בעד או נגד המלך
בשבוע שעבר הייתה הצבעה במפלגת העבודה על דחיית מועד הבחירות ליו"ר המפלגה. כזכור, התקנון קובע שאם המפלגה הפסידה בבחירות, יש לקיים בחירות לראשותה כעבור 14 חודשים. אינני יודע כמה פעמים התקנה הזאת קוימה, אם בכלל. בדרך כלל נמצאה סיבה לדחייה: מצד אחד, רבים טענו שמוקדם מדי לקיים בחירות אחרי 14 חודשים; מצד שני איש לא יזם שינוי של התקנה והיא נותרה על כנה. נראה שבכל בכל פעם יש מישהו שמצפה להרוויח ממנה ורוצה בהמשכה. היא שורדת בשל ניגודי אינטרסים: אם אתה היו"ר, אינך רוצה בה. מה פתאום להתחלף כל כך מוקדם?; אם אינך יו"ר ואתה חושק להיות יו"ר, אתה רוצה בה מאוד.
  
בבריטניה יכול ראש ממשלה שכשל במשאל עם להתפטר באופן מידי עם היוודע התוצאות, ובתוך שבועיים, להעביר את השלטון בצורה חלקה. במפלגת העבודה, לעומת זאת, בחירות במועדן נחשבות להדחה, לאיום על שלמות הבית, לכאוס פנימי, בקיצור - לכל רע אפשרי, זולת תהליך דמוקרטי, כמקובל.
לבני והרצוג. לקנות שלד בורסאי במחיר מופקע
  
במרכז בשבוע שעבר, בדחיסות הבלתי נסבלת של בית החייל, ההצבעה הייתה בהקשה על מסך של מחשב, לא בפתק ומעטפה. סוף סוף צעידה ברוח הזמן. אלא שלקח כשעה להגיע לעמדת המחשב. הדוחק היה איום. דבוקים זה לזה, היינו לגוש זעה גדול.
  
בהגיעי נוטף למחשב וראיתי על מה מצביעים, חשתי שכמו במרכז ההוא של 1990, שמנסים "להנדס" אותי. לפי הכותרות שעליהן הייתי אמור להקליק, זאת הייתה קודם כל הצבעה בעד או נגד הרצוג: האם אתה בעד או נגד המלך. הסיפור הפוליטי המרכזי, שאלת מועד הבחירות ליו"ר המפלגה ירד לשוליים ונדחס באופן מלאכותי עם עוד עניינים טכניים. זה היה עוד מפגן שרירי מבית מדרשו של בוז'י, שרבים כמוהו יש לאחרונה. רק שכמו הדובי, הוא לא עושה את זה אלגנטי. הכול מגושם.
  
***
  
אולי זאת רק השערה פרועה, אבל נראה שמאז הסרט שעשתה ענת גורן בערוץ 10 על מסע הבחירות של הרצוג, שהציג אותו כחנון נעדר תחכום, הוא הפך תוקפני, עם הצהרות מתלהמות, על גבול המירי רגב. ייתכן שכמו לאראל מרגלית, גם לו יועץ אסטרטגי לחש שזה יחזק את מעמדו ומאז הוא נתמלא עזוז לא אופייני. אין מתאם בין הרצוג שהכרנו לדמות המתאגרף שלבש לאחרונה.
  
דווקא חבל, היה משהו נוגע ללב בחנוניות שלו כפי שנשפכה מהסרט, ברוגע האישי שהפגין, בחביבות, חרף המתח של הבחירות. כל זה חלף הלך לו. מאז כל מי שאיננו מתיישר לפיו, הוא פלגן, סכסכן ולאחרונה נוסף התואר לה-פמיליה. מה השלב הבא? לקרוא למתנגדים דאעש?!
  
בסך הכל הכללי, כמו שנוהג פואד בן-אליעזר לומר, הפערים במועדי ההצבעה – סוף שנה זו או קיץ 2017 - אינם כל כך דרמטיים, אלמלא היו הבחירות להסתדרות וחלום הכניסה לממשלה בתווך. לפי ההערכות שרצו "במסדרונות", הרצוג ויו"ר ההסתדרות ניסנקורן – שני בעלי ברית - רצו שהפריימריז במפלגה יהיו אחרי הבחירות להסתדרות. כך הרצוג יוכל לתמוך בניסנקורן בעודו יו"ר המפלגה וניסנקורן, אם ייבחר שוב, יגמול, כיו"ר ההסתדרות להרצוג, בפריימריז לראשות העבודה. פריימריז מוקדמים והפסד של הרצוג, היו עלולים לטרוף את הקלפים של השניים. אולי. לפי הערכות אחרות, הרצוג לא נגמל מן הרצון להיכנס לממשלת נתניהו, שגם בשביל זה הוא צריך להמשיך להיות יו"ר. לך תדע.
  
שלד בורסאי במחיר מופקע
את התהליך שעברה מפלגת העבודה מערב הבחירות האחרונות, במרץ 2015, ועד הגיעה הלום, קל ואפילו מתבקש, לתאר במונחים של אירוע פיננסי.
  
הרצוג רכש ערב הבחירות שלד בורסאי בשם "התנועה" בעבור רבע מנכסי רשימת העבודה. 6 מתוך 24 המושבים של העבודה הם בידי התנועה. זאת לא הייתה רק רכישה פיננסית, זאת הייתה גם רכישה אידיאולוגית. רוב אנשי התנועה הם אנשי קדימה בהשקפתם, כלומר מרכז ליברלי. באמצעותם דילל הרצוג את הצבע האדמדם שהחלה ללבוש מפלגת העבודה ובכך התאימה גם להשקפתו. מתוך קריאותיו-שאגותיו נגד "השמאל הקיצוני" במפלגתו, אפשר ללמוד על עמדותיו. הוא קדימה לייט.
  
אחרי רכישת השלד הבורסאי הוא הריץ בהצלחה את המנייה, תחת הכותרת "אין לי בעיה לוותר על האגו בשביל ציפי ליבני" והשיג 24 מנדטים. אין ספק, הצלחה מפתיעה. אלא, כמו שאומרים בכדורגל, שלכל שבת יש מוצאי שבת.
  
למניות שמריצים יש נטייה לחזור לערכן הטבעי, לאחר תקופת ניפוח קצרה ועשיית המכה. כך קרה גם למנייה של הרצוג. כעת, מקץ שנה וקצת, שווה מפלגת העבודה, יחד עם התנועה - לפי תוצאה די קבועה של הסקרים – פחות משוויה לפני החתונה ההיא. אם לא יקרה נס, הנטו של נציגי העבודה בתוך השותפות הנקראת "המחנה הציוני" בבחירות הבאות, עלול להיות דל ומדולדל. ניפוח הבועה יהיה ממש כמו של ד"ש ושינוי בשעתן. הן הבליחו במערכת בחירות אחד וכבו בזאת שאחריה. הרצוג שהתגאה בכך שהוא "ויתר על האגו" ונתן את חצי המלכות לציפי, מתגלה לאחרונה, דווקא כבעל אגו מפותח במיוחד. לא מוותר על כלום.
 
מרגלית. שפת הקיבינימט
  
ניצחון ידוע מראש
נראה שהרצוג היה מנצח בוועידה הזאת בכל מקרה, עם ובלי צחצוחי חרבות, עם ובלי ה"תחזיקו אותי", עם ובלי "הלה-פמיליה" ו"שמאלנים קיצונים". הוא היה מנצח משום שאיש מאלה שעמדו מולו לא נתפסים כרגע כאלטרנטיבה שתרים את המפלגה לגבהים.
  
יחימוביץ' ופרץ עדיין מלקקים את פצעי כהונתם הקצרה כראשי המפלגה. גם הדם הרע שהיה ביניהם, ככל הנראה טרם יבש, כדי שאפשר יהיה להקים במפלגה גוש סוציאל דמוקרטי רציני בראשותם. חרף ההשקפות הדומות, הם מתקשים להתחבר. אולי גם כאן האישי גובר על "האישיו".
  
עומר ברלב, ח"כ חרוץ ונעים הליכות עוד לא נכנס ל"פרמייר ליג" ואראל מרגלית נראה כמי שתחפושת "הקיבינימט" שתפר לו קלוגהפט, האסטרטג של בנט, מרתיעה את החברים. הסטייל התוקפני שלו, כבר על ההתחלה, קצת זר לרוח העבודה. וכך, באין אלטרנטיבה קרובה ומובהקת, מעדיפים רוב המצביעים, כ-70%, להיאחז בקיים. זה גם מאפשר לעוד ח"כים להרהר באפשרות שאולי גם הם ראויים. את האמירה שדחיית הפריימריז נעשתה בשם "שלמות המפלגה ואחדותה", אורוול לא היה מנסח טוב יותר.
  
קונגרס סוציאל דמוקרטי  
כן פריימריז עכשיו, לא פריימריז עכשיו, השאלה היתה ונותרה מאין תבוא הישועה לסוציאל דמוקרטיה הישראלית: מאין תבוא האלטרנטיבה לא רק לביבי, אלא גם ובעיקר לדרכו, על כל היבטיה: הכלכליים, הפוליטיים והמוסריים. איך יקום משהו גדול ומלהיב בהנהגה של סנדרס או וארופאקיס מתוצרת הארץ.
  
הלוואי ואני טועה, אבל לתחושתי, מן המסגרות הקיימות, כפי שהן פועלות עתה, כבר לא תבוא ההבקעה. מצד שני, יש בשטח כל כך הרבה פעילות עם ארומה סוציאל דמוקרטית: בוגרי מחאה, תנועות בוגרים, קואופרטיבים, ראשי עיירות פיתוח הכמהים לשינוי, חברי כנסת בתוך ובשולי העבודה ומרצ ועוד. ישנה אנרגיה המבקשת להתפרץ.
  
כמו בקונגרס בבאזל, נחוץ הרצל אחד ועוד מאות מאמינים שיארגנו קונגרס, אליו יבואו סוציאל דמוקרטים תמימי דרך ויניפו את הדגל; שמתוך הקונגרס תצא תכנית פעולה.
  
רק שלא נתפתה לתכנית שמבקשת ציפי ליבני להוביל - פריימריז פתוחים בקרב כל המרכז שמאל, כדי לבחור את האיש שיעמוד מול נתניהו. ליבני חושבת כנראה על עצמה, אבל זאת תהיה הרמה להנחתה ליאיר לפיד שיקטוף את הפירות.
  
לשבת על הזית שלי

גילה אלמגור, בפרסומת ל"מקצוענים" בטלוויזיה מכריזה בתדהמה: "נשארתי עם הזית ביד". כמה נמוך יכולה לרדת אושיית תרבות בשביל בוכטה, אפילו אם היא גדולה. אם אין לגברת אלמגור כסף כדי לגמור את החודש, נעשה לה גיוס המונים באינטרנט, לפחות כדי לשמור על כבודה. לא יפה להישאר "עם הזית ביד" לעיני כל הצופים. אולי ה"ניו-ספיק" הזה גורם לה לחוש כמי שמכתתת רגליה לפריפריה.
 
אלמגור. הכל על הזית שלה
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
11/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו