עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשרוצים להיות "כמו כולם"

אבירי הקיבוץ הדיפרנציאלי נהגו כמו האיש שנופל מהקומה השלושים ובדרך מדווח לשכנים בקומה העשירית: "בינתיים הכל בסדר"
  
הימים האחרונים היו עמוסי חדשות על היחסים שבין השלטונות לקיבוצים. התבשרנו על יוזמת האוצר לשנות באופן חד צדדי ובאמצעות המנגנון של "חוק ההסדרים" את שיטת המיסוי של הקיבוצים, ללא דיון פרלמנטרי סביר וללא כל ניסיון להדברות עם התנועות הקיבוציות. זהו שינוי שמשמעותו היא הכבדה המסכנת את המשך הערבות ההדדית בקיבוצים. זכינו באישור לשייך דירות על פי מה שנקרא "חלופת האגודה", יחד עם דחיית "חלופת הפיקדון", שמשמעותה ביטול האפשרות להימנע משיוך הדירות והמגרשים בקיבוצים המתחדשים. לכך אפשר להוסיף פרפראות כמו ההכבדה על תחנות הדלק הפנימיות בקיבוצים, הוצאת השטחים הציבוריים מהמשבצת הקרקעית של הקיבוצים ועוד.
  
את רוב הצרות הבאנו על עצמנו
נביאי הקיבוץ הדיפרנציאלי טמנו את ראשם בחול ומיאנו להבין ולומר, לעצמם ולחברי הקיבוצים, כי זה מה שצפוי למי ש"רוצים להיות כמו כולם". מי שרצו לעשות רווחי נדל"ן על הקרקעות שניתנו לנו כדי לשומרן ולעובדן, מי שרצו להיות בעלי בתים ולהוריש או לממש את הבית למרבה במחיר, מי שרצו לשחוק ולמזער את האחריות המשותפת ואת הערבות ההדדית, היו אמורים להבין את המשמעויות וההשלכות של בחירתם. אבירי הקיבוץ הדיפרנציאלי נהגו כמו האיש שנופל מהקומה השלושים ובדרך הוא מדווח לשכנים בקומה העשירית: "בינתיים הכל בסדר". הם חזרו ואמרו לנו שאין מה לדאוג: "עולם כמנהגו ינהג". הם האשימו את מי שראו נכוחה והתריעו על הצפוי, כי הם זורעים פחדים מיותרים. היום ברור יותר מתמיד שזהו המאבק על קיום הקיבוצים. בלשונו של סבר פלוצקר (ידיעות אחרונות): "המאבק על אורח החיים השיתופי, או מה שנותר ממנו, כנגד המגמה לסיים אחת ולתמיד את הפרק הסוציאליסטי בהתיישבות הישראלית". האיום מרחף מעל ראשי כל הקיבוצים, מכל הסוגים, למרות שעדיין לא נהירות לנו עד סופן משמעויות הגזירות החדשות לגבי הקיבוצים השיתופיים.
  
לשמור על המיוחד ולהיאבק ביחד
היום אין טעם להתחשבן על טעויות העבר, זה לא יעזור לאיש וגם לא למי שידעו, ראו והזהירו. היום על כולנו, קיבוצים דיפרנציאליים, קיבוצים שיתופיים וכל מה שביניהם, להבטיח לעצמנו שאנחנו רוצים להמשיך באמת להיות קיבוצים לדורות. לשמור ולטפח את המפעלים והענפים המשותפים, לשמור ולטפח ערבות הדדית משמעותית ולהגביל את הפערים בין החברים. אם נהיה קיבוצים באמת, למרות הפיחות שחוללנו במו ידנו במשמעות המושג, יש לנו על מה להיאבק ויש סיכוי שנצליח, גם אם ארוכה וקשה הדרך. כשותפויות משמעותיות, המושתתות על העקרונות והערכים המשותפים, אנחנו יודעים להציג שורה של טיעונים צודקים ונכונים שאפשר להלחם עליהם ויש סיכוי להצליח. מה שנכון לגבי שותפויות תאגידיות, מה שנכון לגבי קואופרטיבים בעולם המפותח - קואופרטיבים יצרניים, קואופרטיבים של דיור וקואופרטיביים צרכניים, נכון גם לגבי הקיבוצים מכל הסוגים. האפשרות למי שרוצה להצטרף לקיבוץ ולהיות שותף בנכסיו היצרניים והצרכניים (דירות ומבני ציבור) כרוכה בצדק בתשלום עבור "מניית השותפות". כך גם נכון ומותר לאדם לפרוש מהשותפות (או מהחיים) ולקבל בחזרה את השקעתו הראשונית, או לפחות חלק ממנה. זה המנגנון שמכנים ברשות מקרקעי ישראל בשם הגנאי: "חלופת הפיקדון". עקרונות המיסוי החלים על שותפויות כלכליות של בעלי מקצוע (רופאים, עורכי דין ואחרים) יכולים להיות הבסיס למיסוי הקיבוצי החדש. בנוסף יש להתייחס לעובדה שהשותפות בקיבוץ אינה רק בהכנסות, היא מתקיימת במידה רבה גם בהוצאות, בחינוך, בבריאות, בסיעוד ועוד. עלינו לנהל את המאבק הזה בעיניים פקוחות, להימנע מפיזור אשליות, אך לעשותו בנחישות ומתוך אמונה בצדקתנו.
 
נכתב בתאריך
10/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו