עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
 
מעשה בסיפור
למדתי להקליד על מקלדת מחשב לפני כ-17 שנה. הקורס שבו למדתי נקרא אז "עיבוד תמלילים". התכנה הייתה ישנה, זה מכבר יצאה מכלל שימוש. "תתאמן, תתאמן, תתאמן", אמרה לי קלודין, איזה שם יפה ועדין,- המורה הנפלאה שלי, שפרטה על מקשי המקלדת טקסטים במהירות האור. עד היום אין לי מושג כיצד האימון הפך לסיפור והסיפור - לספר: ("האלמונית מהכביש הראשי", הוצאת אור עם 2000 ). מעודי לא קראתי מותחנים וספרי ריגול. מעודי לא ידעתי את כללי סוגה זאת וגם כיום אין לי שום מושג על אודותיהם. על גב הספר נכתב: "סילבי, דוקטורנטית ישראלית, טסה להולנד, כדי להשתתף בכנס מדעי, שבו היא אמורה להרצות על אודות המנגנון הביוכימי של הרגשות. היא נחטפת מסף ביתם של מארחיה, הפרופסור האנס מורגנטאו ואשתו, ג'ני. בעלה של סילבי, דוני, קיבוצניק שזוף ושרירי, מבלה בקביעות במיטתן של שתיים מבנות הגרעין השוהות בקיבוץ וחשוד באונס של אחת מהן. הספר האלמונית מהכביש הראשי שוזר את חקירותיהן של שתי התעלומות - החטיפה והאונס - לחוט עלילתי אחד. העלילה מתפתחת במקביל ובמהלכה נחשפים היחסים האנושיים המורכבים, הטעונים בחשבונות אישיים, האורגים את חברי הקיבוץ למקלעת שתי וערב. אברהם שרון מתאר באופן עוקצני את ההוויה הקיבוצית, אשר ממנה מפליג סיפורו אל מחוזות רחוקים, שבהם הקוראים מתוודעים אל זולפיקר, פקיסטני אמיד, שעושרו מנקר עיניים ועסקיו חובקי עולם. הוא נחשד בריגול גרעיני, מתחקה אחר עקבותיה של סילבי, שנחשדת בעיניו כמי שמועסקת בשירותה של אחת ממעצמות הגרעין. אבקת זעתר שהוא גונב מתיקה האישי, חשודה בעיניו כחומר רדיואקטיבי. עלילתו של הספר האלמונית מהכביש הראשי מתרחשת בחדרי חקירות בארץ, בחו"ל, בקיבוץ, באולם קונגרסים, במטוס ובמקומות אחרים. פצע הנישואין הפתוח של סילבי ודוני מתחיל להגליד בדרכם ארצה, לאחר הזיכוי מההאשמה באונס, החטיפה והחקירות".
כשסיימתי את המותחן, חשתי כי הגעתי לרמה המאפשרת לי הקלדה בקצב סביר.
  
תחילת ציטוט וסופו
אביא כאן, ברשותכם, מובאה קצרה (מעמוד 179) מהספר:
"בקיבוץ סערו הרוחות. הגץ של דוני הבעיר את העץ של סילבי.'מה אנחנו צריכים את שתי הצרות הצרורות האלה', רטנו המקפלות הוותיקות במחסן הבגדים, 'אנחנו בישלנו את הדייסה הזאת אז אנחנו נאכל את התבשיל שהקדחנו', אמרו במטבח.
"התחיל בעבוע והמשיכה תסיסה גם במכבסה. בהפסקות הקפה דיברו עליהם סרה גם בשלחין. אנשים ייסרו את עצמם בגלל התמימות הקדושה-לכאורה, הבלתי נסבלת של כולנו. אנחנו משדרים שקל לנצל אותנו, אנחנו ממש מזמינים את הניצול. האמת ניתנת להיאמר: כמעט פראייר מי שאינו מנצל אותנו. דיברו על כך שפרטים רבים בתיק האימוץ של דוני עלומים והחלק הגלוי, הלא גדול, מעורר שאלות לא פשוטות. כל בר דעת היה עשוי להתרשם מתמונת ילדות קשה ביותר. הבעיות, שהתגלעו בבגרותו, היו כמעט ודאיות, צצות בכל חריפותן. האיש מופרע עם קבלות חתומות ומוכחות, אמרו. הוא שתיין כרוני. הוא שגלן סדרתי. מה הוא לא".
  
פינת הילדים
ציפור קטנה קטפה ציוץ
מפרח קטן שעמד בחוץ
כשהתקרבה אליו באור הקריר
האף שלי התחיל להריח שיר.
  
שורה תחתונה
מלה חדשה נשזרת כמו סיב עדין לרקמת השיח. נגיעות. אנשים מוצאים מקום וטעם לשילובה בהקשרים שונים. נגיעות טעם. נגיעות ריח. נגיעות אופנה. נגיעות הן תוספים. כמו תבלינים. כמו עשבי תיבול. הנגיעה, במהותה, היא קטנה דקה, מידתית. ייחודה במינונה.
  
מסע הדוגית עם צפירה יונתן
בעקבות השירים הרוסיים ושיריו המולחנים של נתן יונתן
בשנת 2006 פנה אלי ד"ר יוסי פז בבקשה לארח קבוצת מטיילים בעקבות שירי נתן יונתן. ובפגישה זו, הבאתי לראשונה, את סיפורי השירים הרוסיים שהיו כל כך מקובלים ואהובים, שירי הצבא האדום שניצח את הצבא הנאצי.
ומאז, מפה לאוזן, נערכות הפגישות בקיבוץ שריד, שמשתתפיהם מגיעים מכל רחבי הארץ, תאבי טיול, אוהבי זמר ואוהבי שירתו של נתן.

הפגישות המתקיימות עד היום, מלוות על ידי חברי קיבוץ שריד, בקריאת השירים על ידי תרזה פרסאי ושבי הרוש, ובנגינת אילן קפלנר, אפרים רוזן, עדה רמון, ובועז דננבאום, ונערכות ללא תמורה כספית.
כל פגישה וייחודה. חגיגת צלילים ומילים של אהבה לשירים כמו שיר 'דוגית נוסעת', 'על ענפי שיטה', 'שיר הפטל', 'טוב ללכת בדרכים' (העולם עגול ופתוח) ועוד ועוד.
בפגישות, עולים מדי פעם זיכרונות אצל מי מהמשתתפים, חלקם כתלמידיו של אבי, יוסף שה-לבן, חבריו של נתן בעבר, או תלמידיי שלי, מה שיוצר קשר חם בין המשתתפים לביני.
ההתרגשות והעניין המקיפים אותי בתום הפגישה, מביאים אותי להמשיך ולהיענות בחיוב לפניות המגיעות אלי מפה ומשם.
צפירה יונתן
קיבוץ שריד

נכתב בתאריך
3/8/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו