עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אומץ לב אזרחי
  
הייתי מצפה שאומץ הלב האזרחי שמפגינה תאיר קמינר, תזכה להערכה גם מצד נציגנו בכנסת איתן ברושי

  
בשנת 1947 פרסם הסופר הגרמני הנס פאלאדה את ספרו לבד בברלין. הספר מתאר זוג של מתנגדי המשטר הנאצי המנסים להיאבק נגד המשטר. אחד האמצעים בהם הם מנסים להשתמש, הוא פיזור גלויות ברחובות העיר הקוראות לאזרחים לצאת נגד השלטונות שהפעילו דיקטטורה באמצעות פיתוי והפחדת האזרחים. הזוג פיזר במהלך פעילותו כמאתיים גלויות ברחבי העיר בהנחה שאנשים יקראו ויצטרפו למאבק נגד המשטר. לאחר שבועות רבים הסתבר שרוב המכריע של האזרחים שמצאו את הגלויות ברחבי העיר, העבירו אותן ישירות ובמהירות לידי הגסטפו. הפחד פן ימצאו ברשותם גלויות ממרידות אלה הוליך אותם אל תחנות המשטרה כדי למסור את החומר המרשיע לכאורה לידי נציגי המשטר. הנס פאלאדה מצביע על מקרה קיצוני שמביא לידי ביטוי תופעה אנושית ידועה. רוב בני האדם נמנעים מלצאת נגד השלטון שבידיו נמצא הכוח למנוע מהם ומשפחותיהם טובות הנאה ולפעמים, כמו במקרה המתואר בספר לבד בברלין, את המשך חייהם.
  
רוב רובם של קוראי הספר מתייחסים באהדה, לפעמים אפילו בהערצה לזוג הנאבק לבדו מול המנגנון המשומן והחזק של המשטרה הנאצית. האם האהדה לזוג המורדים גורמת לרוב רובנו לנהוג כמותם כאשר אנחנו מאמינים בדרך חיים העומדת בניגוד למקובל על ידי המסגרות החברתיות במסגרתן אנחנו מתפקדים? התשובה לשאלה רטורית זאת היא שלילית. בדרך כלל אנחנו מוצאים לעצמנו אלף ואחד צידוקים מדוע להימנע מלנקוט עמדה פומבית בנושאים בהם אנחנו חלוקים על הממסד בתוכו אנחנו מתפקדים. והסיבות העיקריות – זה לא כדאי באופן אישי וברוב המקרים גם לא יעיל.
  
והשילוב של לא כדאי באופן אישי וגם לא יעיל מבחינה מערכתית הוא בדרך כלל שילוב מנצח. עד כדי כך מנצח, שהוא משחרר את האדם מתחושת אי הנוחות הנובעת מהימנעותו להביע את דעתו האישית המנוגדת למקובל ולמבוצע על ידי הממסד במסגרתו הוא חי.
  
האם מערכת החינוך הקיבוצית והישראלית מחנכות את המתחנכים במסגרתה להערכת התכונה של אומץ לב אזרחי? כלומר לעמוד ולהיאבק על דעותיהם האישיות למרות שהן עומדות בניגוד למקובל והנחשב בחברה בתוכה הם מתחנכים? האם המערכת החינוכית לא מעודדת את התלמידים לקונפורמיות משתקת כאשר החשבון של כדאיות אישית מהווה את המניע העיקרי לנקיטת עמדה, או לחילופין אי נקיטת עמדה, בנושאים השנויים במחלוקת?
קמינר. לא מחנכים בקיבוצים לאומץ לב אזרחי
  
צפיתי בהופעתו בטלוויזיה של חבר הכנסת, קיבוצניק ומזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, איתן ברושי. הדיון נסוב על מעשיה של סרבנית המצפון תאיר קמינר. האישה הצעירה הזאת ישבה כ-170 יום בכלא משום שסירבה לשרת בצבא הישראלי הכובש ביוזמת ממשלות ישראל לדורותיהן את הגדה המערבית ומטיל מצור על רצועת עזה. לפני שנכנסה לכלא התנדבה תאיר לשנת שירות ולאחר שיצאה מהכלא הודיע שהיא תמשיך לשנת שירות נוספת.
  
לא שמעתי שהתנועה הקיבוצית מגנה בקול גדול את המשתמטות על רקע של אמונה דתית או למצער אמונה לכאורה. כי דרך השתמטות זאת היא כבר בקונצנזוס ואנחנו הרי כבר מזמן מתיישרים על פיו. במציאות מסוימת השימוש באמצעי סירוב פקודה הוא לגיטימי. כך היה במהלך מלחמת וייטנאם שניהלה ארצות הברית נגד צפון וייטנאם וכך היה במסגרת מלחמת לבנון הראשונה, מלחמה שלימים כונתה מלחמת שולל. תופעת הסירוב הגלוי או לחילופין, הסירוב האפור, היו אחת הסיבות העיקריות לסיום שתי מלחמות אלה. ייתכן שתאיר קמינר קוראת את מפת ההתפתחויות העתידיות בארץ טוב מרבים מאתנו ולכן בחרה לעשות שימוש באמצעי הסירוב, שהוא אמצעי חריף ביותר. אמצעי זה הוא ראוי ואפילו מוצדק אם אכן מסכימים עם משמעות השם של ספרה של טליה ששון "יל פי התהום", עורכת הדין, שכתבה את דו"ח המאחזים המפורסם. תודעת על פי התהום של קיומנו הפיזי והלאומי, מצדיקה סירוב לשרת את ההולכים והמוליכים בחושך אל התהום המחכה לנו בצעד הבא שנצעד.
  
תאיר קמינר היא אישה אמיצה המוכנה לשלם אישית על השמעת עמדותיה. מטרת מאבקה היא חיסול הכיבוש וזאת מטרה צודקת. על אומץ ליבה האזרחי והאישי, אין חולק. הייתי מצפה שגישה זאת המביאה לידי ביטוי אומץ לב אזרחי, תזכה להערכה גם על ידי נציגנו בכנסת איתן ברושי.
  
הייתי גם שמח וגאה לו כמה מחניכי המערכת החינוכית הקיבוצית היו מצטרפים למאבקים ציבוריים על דמות החברה הישראלית, כולל כמובן הפסקת הכיבוש בדרך אל סיום הסכסוך המדמם כבר מעל מאה שנים בין יהודים וערבים בארץ ישראל.
  
נכתב בתאריך
31/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו