עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
  
על זליגתם של פעילי המטה השיתופי אל תוך מזכירות התנועה - למה מתכוון המשורר?; על מטוס חמקן במאות מיליונים ועל מחבל חמקן עם תיק צד; ועל מה יותר מסוכן: חיים בצלו של הכסף, או חיים בצלה של הדת?
  
בין חיבוק דוב לחיבוק טוב
  
הסיטואציה הזאת מזכירה לי את פירוק זרם העובדים בחינוך, שאירע לפני כששים שנה: מאיה שפיר מיוטבתה, עד לאחרונה רכזת המטה השיתופי, נבחרה ע"י מזכירות התנועה הקיבוצית, לקידום עניין הקואופרציה בתנועה, שזה ה"בייבי" של המזכ"ל ניר מאיר, בייבי שעוד לא כל-כך נולד, אבל לפי הדיבורים אודותיו, הוא כבר בגיל צבא.
  
מריו טויב מניר יצחק, יד ימינם של רכזי המטה השיתופי בתריסר השנים האחרונות, סיים את תפקידו ומכהן עתה כמזכיר פנים של קיבוץ מגדל עוז, לצד מילוי תפקידים בקיבוצו .
  
גיל לין ממשמר העמק, מי שנבחר לפני כמה חודשים, להחליף את מאיה בריכוז המטה, מוצע עתה לכהונת המשנה למזכ"ל, תפקיד חדש במזכירות, אותו אישרה מועצת התנועה לאחרונה, לנוכח העומס בו נתון המזכ"ל מאיר.
  
כך, במטה השיתופי שבו פעלו שלושה חברים, נותר פעיל אחד בקושי - יהודה סלומון מקיבוץ צובה, וגם הוא במשרה לא מלאה.
  
למה זה הזכיר לי את פירוק זרם העובדים? כי כשהמתנגדים לפירוק אמרו לבן-גוריון, המפרק, כי מדובר בזרם חינוך הסתדרותי חשוב, המחנך לעבודה וחלוציות, הוא ענה: אינני רוצה לפרק, אני רוצה לאחד אתכם עם יתר הזרמים, כדי שכל החינוך בארץ יהיה כמו בזרם העובדים. מה שנקרא: "להשפיע מבפנים".
  
הסוף ידוע: זרם העובדים נבלע בזרם הממלכתי-כללי ומה שנותרו מחוצה לו הם דווקא הזרמים הדתיים והחרדיים. מבחינה פוליטית, לפחות בעת ההיא, הם לא היוו איום - קיבלו את ליטרת הבשר שלהם והיו מרוצים. וזרם העובדים? הוא נבלע ונעלם.
  
תהיתי אם גם כאן הולך להיות סיפור של חיבוק דוב, שיוביל ל"מות נשיקה" של המטה השיתופי, או שמדובר במהלך של הטמעת חלק מערכיו אל תוך כלל התנועה, ושבמקום הפעילים שחזרו הביתה, פנו לקידום הקואופרציה או התגייסו לעזרת מזכיר התנועה, יגויסו פעילים חדשים.
  
***
  
אנשים שהיו פעילים בעבר במטה השיתופי ו אכפתניקים לגביו, מביטים על המהלכים הללו בחשש וסבורים שזה יביא להיבלעות המטה בכלל התנועה ולהיעלמותו האיטית. לדבריהם, ייקח זמן עד שיגייסו מחליפים, אם בכלל יגייסו, ובינתיים, פעילות שעוד מתקיימת תלך ותדעך, כמו הסוס שקיבל כל יום קצת פחות עד שהתרגל ומת. הגלישה במורד ממכסה של שלושה פעילים לחצי פעיל ועוד קצת, לא נראית להם מקרית.
  
גם המטה עצמו פחות שרירי מכפי שהיה. אפשר לראות זאת בקשיים במימוש הרעיון להקמת מרכז להדרכה שיתופית ע"ש אמרי רון ויעקב גדיש, ממייסדי הזרם השיתופי; בחוסר הרצון לממן את הירחון השיתופי "במקום" - מחיר של כמה אלפי שקלים לקיבוץ בשנה - ששבק, עם תום ההקצבה שהעניק התורם הבריטי לעיתון; בהפסקת הסיוע לכתב העת "חברה", שגם קולו נדם בינתיים; ובתת הייצוג של קיבוצי המטה השיתופי בישיבות המזכירות שלו.

גיל לין. הזדמנות להשפיע
  
יהודה סלומון, הפעיל שנשאר, דווקא רואה ברכה במעבר פעילי המטה השיתופי למזכירות התנועה ודוחה בתוקף טענה כי מדובר בתהליך של חיסול ברכות. "גיל לין קיבל מאתנו את ברכת הדרך, לאחר שניר מאיר פנה אליו. כל איש עם הרוח שלנו בתוך המערכת, זה חיזוק בשבילנו. המקום של גיל במטה השיתופי לא יישאר ריק, היום מחפשים במרץ מישהו אחר לתפקיד. אנחנו זקוקים לעוד כוחות וניר אומר 'תגייסו'. אין כאן שום חיבוק דב. ניר לוקח את גיל כאיש המטה השיתופי וזה לטובתנו".
    
גם גיל לין סבור שמבחינת המטה השיתופי זאת הזדמנות להשפיע. "המאבק שלנו צריך להיעשות בכמה חזיתות וזאת אחת מהן. אנחנו נקדם במסגרת הכלל תנועתית מהלך אסטרטגי שכבר תוכנן במטה השיתופי".
  
נבחרת לפני זמן קצר לריכוז המטה וכבר עוזב לתפקיד אחר. אין בזה טעם לפגם?
"אינני חש כמי שמועל באמון, אמשיך עם אותה אג'נדה עם יותר כלים ביד. זה לא אמור לפגוע במטה השיתופי, יגיע לשם מישהו נוסף. נעשה את זה הכי מהר שאפשר. המטה השיתופי זקוק לאנשים שיעשו את העבודה ואנחנו נהיה להם לכתובת".
  
למה דווקא אתה מוצע כמשנה למזכ"ל?
"עשו מכרז והגיעו כעשרה מועמדים. עשו עליי עבודת תחקיר רצינית ולשמחתי בחרו בי. אני מקווה לא לאכזב".
  
יש לך תובנות מהתקופה שהיית במטה השיתופי?
"עוד לפני שנכנסתי לתפקיד זיהיתי שמודל העבודה שהתקיים שם, הוביל לדעיכה ולמבוי סתום. לישיבות המזכירות הגיעו חברים אוהדי שיתוף, לא נציגי הקיבוצים. כיום יש מפגשים מאוד משמעותיים בפורומים של הנהגות ומזכירי קיבוצים ושם מתנהל הדיון האמיתי. אנחנו מתחברים מחדש להנהגות שמייצגות גופים שיש אנשים מאחוריהם. לצערי, לישיבות המזכירות של המטה השיתופי הם לא נהגו להגיע".
  
ואשר לכלל התנועה
"היום התנועה הקיבוצית נמצאת תחת איומים, אבל יש גם הזדמנויות. חשוב לאחד פנימה את הכוחות של כל הזרמים ולשתף פעולה עם גורמים מחוץ לתנועה במאבק על החברה הישראלית. המדינה תתייחס אל הקיבוצים שמאבדים את הסממנים הייחודיים שלהם, כפי שהיא מתייחסת אל כל האזרחים, אבל זה כבר דיון אחר".
  
ניר מאיר. מקיטוב לסגירת מעגל
  
ניר מאיר דוחה על הסף כל טענה לקונספירציה. לדבריו, הוא גייס את אנשי המטה השיתופי, קודם כל כי הם טובים. "בקמפיין הבחירות שלי למזכ"ל, אמרתי לאנשי המטה השיתופי שבתאוריה הם יכולים לכבוש את התנועה, כי בכוחם לגייס את האנשים הטובים ביותר, כיוון שפרנסתם לא תלויה בשכר התנועתי. כמזכיר תנועה, שכרי הוא 60% מזה שקיבלתי בעבודתי הקודמת. זה יקרה לכל מנהל בכיר שיבוא מקיבוץ מופרט, לכן הפעילות בתנועה תהיה אצלו בעדיפות נמוכה. היכולת של הקיבוצים המתחדשים לשלוח אנשים טובים היא מזערית. לא היו מועמדים טובים יותר מגיל לתפקיד. אין לי כוונות להתנקש במטה השיתופי אלא לשלב אותו. אני מכיר בכך שלתחום הקיבוץ השיתופי צריך עבודה מיוחדת. אין לי רצון 'לגייר' אותם, אלא להיות רלוונטי גם אליהם. אני בעד הקיבוצים השיתופיים, לא נגדם. מבחינתי - אחרי תקופות הקיטוב שהיו בין מזכירות התנועה למזכירות המטה - זאת סגירת מעגל".
  
מטוס חמקן ומפגע בודד
  
ביום ראשון שעבר ירדתי, בשעת בוקר, מן הרכבת הקלה בירושלים, בתחנה שבצומת הרחובות קינג ג'ורג' ויפו. מסלול הנסיעה של הרכבת הזאת, העובר בין אוכלוסיות, עדות, ובני דתות שונות, יוצר בתוכה פסיפס אנושי מעניין. אבל זאת רק הערת אגב, כי בהגיעי למשרד, מרחק עשר דקות הליכה מן התחנה, ראיתי באתרי החדשות כי עצרו שם מחבל עם מטען צינור שיועד לפגיעה ברכבת. זה היה כמה דקות לאחר עזיבתי את המקום.
  
חוץ מהמחשבה על המזל שהיה לרבים ולי, האירוע הזה הוביל אותי לדיווחים המרשימים והיהירים, אודות היכולות האסטרטגיות של ישראל שישודרגו ללא שיעור עם הגעתם של מטוסי ה-35F, החמקנים שעולים מיליארדים, עם הצוללות המשוכללות הנושאות בתוכן אתם יודעים מה, ויתר כלי ירי מעופפים, מדויקים להפליא, הרואים למרחוק בקני מידה ננו-טכנולוגי. תהיתי מה כל זה שווה ואיך זה מגן עלינו, כשכאן אדם בודד יכול במחי מטען לקטול עשרות ולשתק תחבורה בעיר הבירה; כשבעיר ניס חולל נהג משאית אחד פיגוע בהיקף של פצצה שמטיל מטוס על אצטדיון; כשבארה"ב אדם חמוש קוטל עשרות, שלא לדבר על האלפים שנהרגים בפיגועי התאבדות בעיראק ובסוריה. מה לחמקנים המפוארים ולכל זה? האם כל אלה נועדו לאם וכאשר תהיה מלחמה עם איראן? שהרי עם מדינות ערב הסובבות, לא נראה שתהיה, בטח לא בקרוב. האם אין כאן עוד ועוד מאותו דבר, כשהכול הולך ההפך? עוד ועוד טכנולוגיה, עוד ועוד אלקטרוניקה, בסוף בא מפגע בודד ונועץ סיכה בבלון.

מה פוגע יותר: מטוס חמקן, או מחבל חמקן?  
  
היה פיגוע, אבל קודם דבר המפרסם
  
בתקופת פיגועי ההתאבדות של אינתיפאדת אל-אקצא, היה אירוע תקשורתי אחד, בלתי נשכח. במוצ"ש, באמצע שידור משחק כדורגל מחיפה, אירע פיגוע איום ונורא במאה שערים. הרבה דם והרוגים. מה יעשו שידורי טלעד? יפסיקו את שידור המשחק? חלילה! יתעלמו מהפיגוע? גם כן חלילה! אז מה עושים? מפצלים את המסך: בחצי מסך הקהל מריע על גול שנכבש, בחצי השני בוכה על חלליו.
  
האירוע הבלתי נתפס הזה קופץ לראשי בכל פעם שמשדרים מזירת אסון כלשהי וקוטעים את השידור כדי "לעבור לפרסומות". כי מה בין חיי אדם לצורך למכור זמן פרסום? הכול אותו דבר. החיים לא באמת שווים הרבה כשברקע יש שיקול מסחרי.
  
בפוסט מודרניזם ובנאו ליברליזם של המערב, הכסף מכתיב את התנהלות החיים; בקדם מודרניזם ובתיאוקרטיה של אזורנו, הדת מכתיבה את התנהלות החיים. כשלוקחים את הדברים הללו עד הקצה, מקבלים את העולם בו אנו נמצאים היום. ובחרתם בחיים.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
28/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו