עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האם עודנו אלטרנטיבה?
  
האם אנחנו חברי הקיבוצים מהווים עדיין אלטרנטיבה משמעותית להתחרדות ולסממני הגזענות המסכנים את קיומנו כציבור הרוצה לשמור על אורחות חייו הייחודיים?
  
העגלה העמוסה באלטרנטיבה דתית התמלאה בחומרים ישנים שאינם ראויים לשימוש במציאות הישראלית של ימינו אלה. די אם נזכור את דבריו של הרב יגאל לווינשטיין, מנהל המכינה הקדם צבאית בעלי, או את אלה של הרב הצבאי החדש שנבחר זה עתה לתפקידו. האמירות של שני אלה ושל רבים מחסידיהם הן אמירות אנטי דמוקרטיות הנשענות על מקורות דתיים עתיקים שבינם לבין תפיסות דמוקרטיות ושוויוניות אין ולא כלום. רב צבאי קודם, רונצקי, פרסם לפני שנים אחדות חוברת ובה הביע השקפות שאינן שונות באופן מהותי מאלה של הרב הצבאי שנבחר בימים אלה לתפקידו. יוסקה אחיטוב ז"ל, אינטלקטואל דתי וחבר קיבוץ, הגיב לדבריו של הרב בחוסר הסכמה מוחלט אבל קולו בקושי נשמע.
  
מאיר כהנא פרסם את תורתו הגזענית כאשר הוא מסתמך על אמירות של הוגי דעות דתיים בעבר ובהווה. עיקר מקורותיו נשענו על המופיע בתנ"ך ובתלמוד. ככול הידוע לי לא נמצא הוגה דעות דתי שלקח על עצמו לכתוב פרסום שיסתור את הכתוב בחוברת של כהנא.
  
הסיבה היא, שטיעוניו של הרב כהנא התבססו כולם על מובאות מספרי הקודש ולא נמצא הוגה דעות שהיה מוכן להתמודד פומבית מול האמירות המופיעות בכתבי הקודש.
  
העגלה החילונית שלנו מלאה באמירות דמוקרטיות הבנויות על האמונה בשוויון ערך האדם באשר הוא אדם ובזכותו לממש את זכויותיו וחרותו באופן שוויוני ומלא. אלא שנראה כי הנחות יסוד אלה נמצאות בימינו אלה בנסיגה. נוצרה בישראל חברה המקדשת את הפערים בין עשירים ועניים, "החזק זוכה והחלש בוכה". זהו לכאורה חוק טבע של הקפיטליזם, שהפך טבעי גם בחברה הישראלית, ושלא לדבר על פריחת הגזענות במקומותינו, בעיקר נגד ערבים אבל גם נגד בעלי צבע שחור באשר הם.
  
הכוח של הדוגלים באמונה הדתית נובע מהפנמת הערכים שמקורם בכתבי הקודש. הם עוסקים באופן סדיר ותדיר בתורת חייהם. ישיבות, בתי כנסת, קידוש מועדים דתיים וטכסים משפחתיים.
  
ואנחנו, החילוניים, האם אנחנו מתחזקים באמונות חיינו? האם המובן מאליו לא הופך לדיבורים ריקים הנשחקים והולכים?
  
האם הקיבוץ שפעם היה מקור מרכזי ליצירת תרבות חילונית אלטרנטיבית לא מצטרף לתחושת "האין מה לעשות". האם העגלה המלאה שלנו לא הולכת ומתרוקנת ומה שנשאר עליה הם רק שיירים של מה שנוצר בעבר? מדינת ישראל החזקה מבחינה צבאית ורופסת מבחינה רוחנית נמצאת בימים אלה בסכנה. לא צבאית אלא טעם קיומית.
  
ואנחנו רואים, מבינים ולעיתים משמיעים קולות חלושים של אי הסכמה וממשיכים בשלנו.
  
והקיבוץ המופרט? האם הוא מהווה זירה מתאימה למאבק על דמותה הרוחנית של מדינת ישראל? או על דמותו הערכית שלו עצמו? האם נשארה בנו אנרגיה ורצון להיאבק על דרכנו הרעיונית רוחנית?
  
ועולה השאלה, האם אנחנו חברי הקיבוצים מהווים עדיין אלטרנטיבה משמעותית להתחרדות המוליכה לאמונה בדעות קדומות שלעיתים הן גם גזעניות המסכנות את קיומנו כציבור הרוצה לשמור על אורחות חייו הייחודיים? שאלות נוקבות. והתשובות?
  
נכתב בתאריך
25/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו