עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

בשולי השולה
ההצעה לכנות את הפריפריה בשם עברי- שולה, היא כה מכוערת, כה מקוממת וכה מנציחה את שוליותה, עד כדי כך שהיא מעלה שאלה, האם מי שהגו את השם ההזוי הזה ניחנים במידה מזערית של אינטליגנציה רגשית ו/או בשכל ישר. השם הזה כמוהו כהצבעה על מומו של אדם ולעג לו. ברור כי השם הזה, אשר הזעם שהוא עורר גרם למציעים אותו לחזור בהם, להימלך בדעתם ולגנוז אותו, היה חסר סיכוי מלכתחילה. אין שום סיכוי לכך שהפריפריה לא תיקרא פריפריה, ואין גם סיכוי כי היא לא תמשיך להיות מופלית לרעה ומקופחת לעומת מרכז הארץ.
יש מושגים, פריפריה היא אחד מהם המושרשים כה עמוק בתודעה ובשפה, עד ששום חלופה לא יכולה לבוא במקומם. הפריפריה תיקרא לעד פריפריה, גם אם הנגישות אליה וממנה תיהפך לקלה ולמהירה יותר וגם אם ניתן יהיה להגיע ממנה בחללית בתוך שניות אחדות.
במקום לחשוב באופן יצירתי על שם עברי לפריפריה, נחוצה חשיבה יוצרת ובעיקר הכרה בחשיבות העצמתה של הפריפריה והקצאת תקציבים לשיפור תשתיותיה בד בבד עם טיפוח האוכלוסייה שם ומתן סיכוי שווה לתושביה להתקבל למקומות עבודה טובים.
  
שיח קפה
אין לי אוזניים חטטניות ופולשניות, אבל יש אנשים שעצמת קולם אינה מאפשרת לא לשמוע את דבריהם. בקפה הקטן, הישן, שעצרתי בו לפסק זמן קטנטן, ישבה חבורה ודיברה על טעם של פעם. אחת הדוברות אמרה שפעם היה טעם בקיומם של הקיבוצים וכיום הם "מה זה מיותרים". הדעה הנחרצת שחרצה אותה אישה התכתבה אצלי עם משפט שאמר פעם מישהו, שלצערי לא הצלחתי לברר את זהותו, כי "גם המיותרים נחוצים תמיד", מה שגרם לי לחשוב על הסיבה לדבריה המבטלים. כך מדברים על "הכושי" (כמושג שאול) שעשה את שלו - חלוץ שהפך לפראייר - ולכן מותר לזרוק אותו ולייתר אותו בהבל פה ומחשבה.
  
למה לא רואים אותך?
בקיבוצים שבהם נסגר חדר האוכל זה מכבר מתמעטים מקומות המפגש, להוציא אירועים מיוחדים, כגון חגים ומופעים שונים. רואים פחות זה את זה, איש את רעהו ואיש את שאינו רעהו. לא אחת אנשים נשאלים על ידי זולתם "למה לא רואים אותך" או "מה זה לא רואים אותך" וכיוצאים באלה, ואחרים, נוסחים שיש בהם נימה של התרסה או הטפה. מה אמורים להרגיש הנשאלים? מה הם אמורים להשיב?
  
לוח ריק ממודעות
חדר האוכל ריק. במקום ששקק חיים ונשמעו בו הרעשים הפשוטים של שגרת היומיום, אין כבר מודעות על לוח המודעות, אשר פעם, אי אז בשנים, שימש בפלטפורמה נגישה וזמינה לכול. חברות וחברים עמדו מול הלוח וקראו בו כל דבר, לרבות שעות פתיחה וסגירה בכל בו ובמרפאה, כמות הגשם שירד בלילה. את מיקומו של הלוח הגדול בחדר האוכל החליף, קטן פי כמה וכמה, לוח מודעות מאולתר בפתח הכל-בו. פחות רואים, פחות קוראים ובכל זאת מה שחשוב- כולם (חוץ ממני) יודעים.
  
פינת הילדים
מי יותר קל נוצה או פרפר?
שאלה האישה בשיער האפרפר
והילד הזהוב אמר לה בקיצור:
סבתא, תתחילי כבר את הסיפור.
  
שורה תחתונה
אתם מכירים מצב, שבו אתם רואים באקראי מישהו שאתם מכירים אותו אבל הוא- בין שהוא מכיר אתכם ובין שאינו מכיר - לא מזהה אתכם? אתם מכירים מצב, שבו מישהו מכיר ואף מזהה אתכם אבל אתם לא מכירים אותו או לא זוכרים מי הוא?
  
נכתב בתאריך
19/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו