עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מתחייבת חלוקה
  
המציאות באזורנו חייבה פתרון של חלוקה בימי הקמת המדינה והיא מחייבת הפרדות ופתרון של שתי מדינות היום. תשובה ליוחנן בן יעקב
  
ידידי יוחנן בן יעקב, בן כפר עציון, הקיבוץ שמגיניו נלחמו בגבורה בתש"ח, ואחד מראשוני מחדשיו לאחר מלחמת ששת הימים, מתווכח ב"זמן הירוק" (7.7.2016) עם יניב שגיא, והוא שולל את פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי – פלסטיני. יש יתרון בדיון עם איש כמו יוחנן, מי שמעבר לחילוקי הדעות אני חש קירבה רבה אליו, להשקפותיו הערכיות ולדרכו הציבורית. זו הזדמנות נדירה לנהל דיון מתוך כבוד הדדי וללא ההתלהמות המאפיינת את השיח הישראלי בשנים האחרונות.
"מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית ומוסרית".
  
בפתח המאמר קובע יוחנן כי מדינת ישראל לא תיכון אם לא תהיה יהודית, ציונית, דמוקרטית ומוסרית. אני מסכים עם יוחנן על ארבעת המרכיבים החיוניים לקיומה של המדינה באופן בו היינו רוצים לחיות בה. אני מוסיף אמירה, שגם היא תהיה מוסכמת בוודאי על יוחנן ועל רבים נוספים: "רק בארץ ישראל אפשר היה ואפשר יהיה לקיים את מדינתו של העם היהודי". הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לחבל הארץ בו נוצרה וגובשה תודעתו הלאומית, היא תנאי הכרחי וכוח מניע רב משמעות להגשמת החזון הציוני. עד כאן ההסכמות, מכאן למחלוקת. יוחנן סבור שכדי להשיב על כל אלה ולשמור על מוסריותה של מדינת ישראל היה עלינו לספח את השטחים שכבשנו בששת הימים, כפי שעשינו (עשו אבותינו) לאחר מלחמת העצמאות. להחיל עליהם את החוק הישראלי ולתת זכויות אזרחיות מלאות לפלסטינים החיים בשטחים אלה. הכוונה בעיקר לשטחי יהודה ושומרון. יוחנן תולה את "האשמה" על כך שהשטחים הללו לא סופחו למדינת ישראל בשמאל הישראלי. לדבריו: "אשם השמאל במעשה הבלתי מוסרי המטיל עלינו כתם נורא" (סוף ציטוט). מעבר לעובדה שמאז ששת הימים ועד היום, ברובו של הזמן שלט הימין במדינה, כך שאחריותו לאי הסיפוח אינה נופלת מזו של השמאל, אני סבור שבעניין זה יוחנן שוגה שגיאה גדולה. רעיון הסיפוח הוא שגיאה כפולה לפחות.
מדינה דו לאומית
  
ההיקש הישיר ממה שהיה נכון ואפשרי לאחר מלחמת העצמאות, לאחר שהערבים דחו את תוכנית החלוקה, יצאו למלחמה ונחלו תבוסה, אינו מתאים למציאות שלאחר ששת הימים. מדובר בהליך הנוגד את החוק הבין לאומי, מול מדינות ריבוניות, מצרים וירדן, שהחזיקו בשטחים אלו עד לששת הימים. מהלך הסיפוח, לו היה מתרחש, היה מקים נגדנו חזית מאוחדת של שתי מעצמות העל ושל רוב מדינות העולם והאו"ם. אך מעבר למאזן הדיפלומטי, עשו נכון ממשלות השמאל וממשלות הימין שנמנעו מלספח, בהבינן את המשמעות הקשה של הסיפוח לחזון הציוני, למדינת היהודים. מהלך הסיפוח היה מכונן את המדינה הדו לאומית בפועל. מדינה דו לאומית שלאחר הכול היא החלופה היחידה לפתרון שתי המדינות, אם לא רוצים להמשיך לנצח את מציאות הכיבוש, על כל קשייה ועל כל עוולותיה. סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינו מותנה בשוויון מספרי מלא או ברוב פלסטיני. גם היום מתקשים האזרחים הערבים של מדינת ישראל לקבל את הגדרתה כ"מדינה יהודית", המהווה בית לכל יהודי העולם באשר הם. איני יודע מתי בדיוק תחדל מדינת ישראל להיחשב למדינה יהודית, כאשר אזרחיה הערבים יהיו 35%, 45%, או 55%. אני יודע שאם נעלה על הדרך הזו, אנו מסכנים במו ידינו את המשכו של המפעל הציוני. הדבר נכון גם אם לא יביא בהכרח לסופו של הישוב היהודי בארץ ישראל. יהודים חיו בארץ ישראל לאורך כל שנות ההיסטוריה והיהודים שמרו על דתם וקיימו חיי קהילות יהודיות בתפוצות, בעיירותיהם, ב"תחום המושב" וב"גטאות". לא לזה התכוונה התנועה הציונית.
  
המציאות הדמוגרפית
  
אני מסכים עם יוחנן כי לדיבור על "הבעיה הדמוגרפית" מתלווה צליל צורם, אך מכך אין להסיק שמותר להתעלם מהמציאות הדמוגרפית. המציאות באזורנו חייבה פתרון של חלוקה בימים של הקמת המדינה והיא מחייבת הפרדות ופתרון של שתי מדינות היום. אנחנו חייבים זאת לעצמנו, כדי שנשמור ונבטיח לדורות רבים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית ומוסרית.
  
נכתב בתאריך
13/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו