עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
ריבוי טבעי
בשנה החולפת נהרו נשים מקיבוצים בהמוניהן (כמה המון? 2500!) אל מחלקות היולדות בבתי חולים מצפון הארץ לדרומה. הריבוי הטבעי בקיבוצים - רובם, ודאי, מופרטים - הואץ בשנים האחרונות. תהיה זו טעות, או שטות, או שתיהן לייחס אותו להפרטה, אבל לא יהיה זה מופרך לראות בו חלק מתוצאותיה. ההפרטה גרמה לשיבת בנים ובנות עם משפחותיהם לקיבוצים שעזבו כרווקים וכרווקות. יש ביקוש ער, הולך וגובר, להצטרפות לקיבוצים בשל איכות החיים שבהם. בעיני רוחי אני מנסה לדמות את הקיבוצים השיתופיים כקיבוצים שקיים בהם חופש עיסוק של חבריהם וכל אחד ואחת מהם יכולים לעבוד היכן שירצו או היכן שייקלטו בשל השכלתם, כישוריהם עיתוי ומיקום מסונכרנים לתזמון אידיאלי, אולי אף לטיפת מזל או שתיים. הקיבוץ המופרט הוא אולי לא הקיבוץ האידיאלי (האוטופי?) אבל הוא כר פורה לפרייה ולרבייה ולביקוריה התכופים והמשמחים של החסידה, שאינה מחוסרת עבודה.
  
ההפרטה בראי עלוני הקיבוץ
יש קיבוצים - לא אנקוב בשמותיהם - אשר מקריאת עלוניהם השבועיים ניתן להתרשם כי חרף השינוי, לא השתנה בהם דבר מהותי. עולם כמנהגו, קיבוץ כדרכו. לעומתם, בקוטב הנגדי, יש קיבוצים שעם ההפרטה לא יוצא עוד לאור מדי שבוע עלון, ובמקומו, מעת לעת, פוגשים בתא הדואר, האלקטרוני והפיזי, "דף מידע", שבו השינויים ניכרים מכל שורה. הגידול המואץ במספר תושבי קיבוצים רבים, כתוצאה מקליטת משפחות חדשות ולידת תינוקות (כן ירבו) מעוררים תחושה, כי דווקא בקיבוץ המופרט יש מקום וטעם, אולי אף צורך, בקיומו של עלון שבועי, שבאמצעותו יוכל הציבור להתעדכן, להכיר את המשפחות החדשות, להביע דעות בפלטפורמה תקשורתית "ישנה", פשוטה ואפקטיבית, נגישה וזמינה לכול.
  
בנייה חופשית
בקיבוץ המשותף נבנו בתים אחידים. בקיבוץ המופרט נבנים בתים השונים זה מזה. יש בשוני הזה משהו נעים ויפה לעין. הוא יוצר מגוון. מי שעיניהם צרה בבתים האלה, שרובם, אכן, גדולים, מרווחים ויפים יותר מהבתים שבנה הקיבוץ, מפסידים את התחושה הטובה שחשים מי שמפרגנים לבעליהם של הבתים האלה ומאחלים להם, עם מעבר לביתם החדש, את כל הטוב והיפה שבחיים בכלל ובקיבוץ שאליו הצטרפו בפרט.
  
התעודה והזהות
על חטאי - אחד מרבים - אכה כאן ועכשיו ועליו גם אודה ואתוודה: אני לא מסתובב עם תעודת זהות. הגעתי למוסד כלשהו, שבו נדרשה הצגתה של תעודת הזהות. אכלתי אותה. לא הועילו כל הפרטים המזהים שמסרתי, פרטים שהיה ניתן לאמת אותם במחשב ללא כל קושי. בהעדר אפשרות לשכנע אותה לוותר לי על הבאת התעודה עצמה, נסעתי להביאה. היא הביטה בתמונת נער בן שש עשרה (משום מה לא קיבלתי במשך עשרות שנים שחלפו מהיום שבו צולמתי לתעודה כל הודעה על הצורך לעדכן את התמונה בה) והביטה בי; הביטה בה והביטה בי, מנסה לגשר על הפער הבלתי ניתן לגישור בין שני האנשים, זה שבתמונה וזה שניצב לפניה. לפתע הצטיירה על פניה הבעת פליאה והשתאות. "די", היא אמרה, "לא נכון. אתה אמיתי?" לא ידעתי אם השאלה שלה מתכוונת לנער שהייתי אי אז בשנים או לאיש שעומד מולה.
  
פינת הילדים
כשבחדר שלה הווילון זז טיפה
דק ולבן, יפה ורך כקטיפה
אני יודע שהיא תכף ומיד תצא
תפהק ותשאל: מה אתה רוצה?
  
שורה תחתונה
בישראל 2016: אדם לאדם - להד"ם
  
נכתב בתאריך
6/7/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו