עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אחריות שלי-שלך-שלנו
  
כשאחריות היא דבר שאדם, מוסד או קהילה לוקחים על עצמם מרצון, לא אמורה להיות סתירה בין אחריותו של הפרט ואחריותה של הקהילה
  
זהו העלון השלישי ברציפות שבו אני מקדיש את הטור הזה לתהליך "מדברים קהילה" ואם ניתן היה להבין מהדברים שכתבתי בעלון הקודם שאני רואה את התהליך כחסר תועלת, אני מבקש להבהיר שלא זו היתה כוונתי. התהליך חשוב משום שהוא מחזק את התפיסה שאנחנו אכן קהילה ומעוניינים לחשוב ולפעול כקהילה. את האמירה הזו, שברמת העיקרון אולי כולנו או לפחות רובנו מסכימים איתה, ניתן לפרש ביותר מדרך אחת.
  
כדוגמה, אתייחס לאחד מארבעת הנושאים שנבחרו לעסוק בהם במסגרת התהליך: החינוך החברתי. בשיחה שקיימתי לא מזמן עם חבר קהילה שמוכר לי כאדם אכפתניק ופעיל, התברר לי שאותו חבר תופס את החינוך החברתי בבית קמה כ"שם פרטי" של מערכת מסוימת, שחלק מבני הנוער שותפים בה ואחריותה מצטמצמת לחלק זה. עבור בני הנוער שבחרו לא להירשם לאותה מסגרת, החינוך החברתי בבית קמה אינו רלוונטי והוא הדין לגבי הוריהם. כלומר, השאלה מה עושים בני נוער בבית קמה בזמנם הפנוי איננה קשורה לחינוך החברתי בבית קמה ואיננה קשורה בכלל לקהילה. זו האחריות של הוריהם. אם הם אינם גורמים נזק, ממילא אין על מה לדון ואם הם גורמים נזק, יש להעניש אותם.
  
את המילים האלה: "זו האחריות של הוריהם" שמעתי לאחרונה במהלך דיון על כניסת תלמידי י"ב למסיבת פורים בבית קמה. ברשותכם, אני מבקש להרחיב מעט את הדיבור על המושג "אחריות". יש אנשים שלדעתם "אחריות הפרט" ו"אחריות הקהילה" הם מושגים סותרים, שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. אם הפרט אחראי - הקהילה פטורה ולהיפך. הדיון בשאלת האחריות האישית והקולקטיבית אינו נוגע רק לחינוך. בואו ניקח, למשל, את נושא התעסוקה והפרנסה. אחת הסיסמאות המרכזיות של נביאי השינוי בתנועה הקיבוצית הייתה: "מהיום כל אחד אחראי אישית למצוא לעצמו עבודה". אף אחד לא הזכיר להם שאחת הסיבות העיקריות לעלייתו של היטלר לשלטון הייתה האבטלה בגרמניה והדמוקרטיה האמריקאית שרדה במידה רבה מכיוון שהנשיא רוזוולט דווקא חשב שזה תפקידו למצוא לאזרחי ארצו עבודה.
  
השאלה המהותית היא מה פירוש המילה "אחריות". אם הפירוש הוא במישור הפלילי, כלומר, מי שנמצא אחראי הוא זה שצריך לתת את הדין, ברור למה בני אדם ומוסדות מעדיפים לברוח מאחריות, אבל אם אחריות היא דבר שאדם, מוסד או קהילה לוקחים על עצמם מרצון מכיוון שחשוב להם שדברים יקרו או ישתנו, לא אמורה להיות סתירה בין אחריותו של הפרט ואחריותה של הקהילה. כאשר זו התפיסה, חלוקת תחומי אחריות איננה אמצעי להתחמק ממטלות שאני מעדיף שמישהו אחר יעשה ולא אני ("I'll bring the marshmallow and you'll bring the (condoms", אלא אמצעי להגברת היעילות של הפעולה המשותפת ושילוב של יכולות ומשאבים במטרה להגיע לתוצאות מיטביות.
  
כשדברים "חורקים" בבית קמה ואין זה משנה באיזה תחום מדובר - חינוך, תרבות, איכות הסביבה, יחסי אנוש או כל נושא אחר - הבעיה היא של כולנו. היא של כולנו לא מכיוון שזה התפקיד שמישהו הטיל עלינו במטרה להכביד עלינו, אלא מכיוון שכולנו משלמים את המחיר. לכן חשוב להמשיך בתהליך "מדברים קהילה" ובלבד - ופה אני מתחבר למה שכתבתי בעלון הקודם - שנבוא לדיונים כדי להגיד מה אנחנו לוקחים על עצמנו ולא כדי להציע הצעות שאחרים יצטרכו לבצע. אז בואו לדיונים בכל הנושאים - כי הכל שייך לנו - ותגידו "אני". לא אתם - אני.
  
נכתב בתאריך
27/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו