עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
 
ביקור החסידה
לא פחות מ-50 נשים, בנות טווח רחב של גילאים מהקיבוץ (המופרט, ואכן כן - המתחדש!) שאני חבר בו, רשפים, התנדבו להימנות עם המכינות אוכל ליולדות בשבועות הראשונים לאחר שובן הביתה עם תינוקן. היוזמה היפה והמרגשת הזאת, מכונה בשם "ביקור החסידה". התוכן וההקשר של השם מוסיפים לה נופך מיוחד. בשל העודף העצום במספר המתנדבות, לא כולן נקראות להכין אוכל, אבל המספר הרב, המעיד על ערך שאין שם אחר לכנותו אלא בשם הנובע ממהותו – ערבות הדדית, לא רק מחמם לב אלא שובה ומרגש אותו.
  
התחדשות
זו כבר לא רק "השכונה החדשה". בתים נבנים גם לא בשכונות ובשכונות ישנות יש מי שמשפצים את ביתם, אשר לאחר שיפוצו הוא נראה כבית חדש. הקיבוץ מתחדש לא רק בהגדרתו ככזה אלא בהיבטים רבים, גלויים לעין וסמויים ממנה. רוח חדשה נושבת בו, אווירה חדשה נוצרת בו. יש משהו יפה, מרענן, בהתחדשות הקיבוצית, רבת הפנים. גם מי שטוענים כי הקיבוץ המתחדש הוא "פחות קיבוץ" ודאי נוכחים לחוש ולזהות את ההתחדשות הזאת. נקלטים חדשים מפיחים רוח חדשה. אנשים צעירים, אבות ואימהות לילדים קטנים, בעלי מקצועות בכלל ומקצועות חופשיים בפרט, מגלים את יתרונותיה של קהילה כפרית (שלא - בעצם למה לא?- לכתוב: קיבוצית) רוצים להשתייך אליה, להיות מעורבים בה, לתרום לה, לחוות את היותם "חלק ממשהו גדול יותר". לא לבדו יחיה אדם ולא רק עם משפחתו. משב רוח מרענן שמשיב הקיבוץ המתחדש בתוכו ומחוץ לו.
  
בנייה חופשית
בקיבוץ המשותף נבנו בתים אחידים. בקיבוץ המופרט נבנים בתים השונים זה מזה. יש בשוני הזה משהו נעים ויפה לעין. הוא יוצר מגוון. מי שעיניהם צרה בבתים האלה, שרובם, אכן, גדולים, מרווחים ויפים יותר מהבתים שבנה הקיבוץ, מפסידים את התחושה הטובה שחשים מי שמפרגנים לבעליהם של הבתים האלה ומאחלים להם, עם המעבר לביתם החדש, את כל הטוב והיפה שבחיים בכלל ובקיבוץ , שאליו הצטרפו כדי לבנות בו בית ומשפחה, בפרט.
  
בחסות השתיקה היפה
19 יהודים מתימן הועלו לא מכבר לישראל במבצע חשאי. יפה שתיקה לחכמים - אין על כך עוררין, ודאי נחוצה שתיקה למדליפים – אין על כך ויכוח. ככל שהדבר יפתיע, דבר עלייתם של יהודי תימן נשמר בסוד כמוס, אשר התגלה רק עם עלייתם. סודות כמוסים רבים הופכים אצלנו לסודות רמוסים, לכן עצם השמירה על הסוד היא בבחינת הישג. מדובר בשארית הפליטה בתימן, לבד מכ-50 יהודים שבוחרים להמשיך להתגורר בה, מזוהים כיהודים אבל מוגנים במתחם מיוחד. יפה שהמדינה משקיעה מאמצים ומשאבים על מנת להעלות אליה יהודים השרויים במצוקה ובסכנה. המדינה שלנו, אשר רבים מאתנו מרבים לדבר בגנותה (בצדק, יש כיסוי לדבריהם) למצוא בה פגמים, להטיל בה דופי, לציין בה מגרעות ולמנות את חסרונותיה, היא - אותה מדינה ממש - משאת נפשם, חלום חייהם, ומחוז חפץ געגועיהם של יהודים בתפוצות. אחרי הכול, אולי בכל זאת יש בנו משהו.
  
פנייה אל חסידי רבי מאיר בעל הנס
מזה זמן בכלל בזמן האחרון בפרט וביתר שאת, אני מקבל שיחות לא מזוהות מאנשיו של רבי מאיר בעל הנס. קול גברי אומר בקצב הכתבה שאם אאזין לדבריו עד תומם יתחולל נס בחיי. בחיי. נשבע לכם. יום אחד- ספרתי- צלצל אלי שלוחו עלי אדמות של בעל הנס ארבע פעמים. קל לומר כי לא עונים לשיחות לא מזוהות. יכול להיות. אני עונה. אין לי מושג כיצד השיג המטלפן את מספר הטלפון שלי וכיצד נודע לו שמי (נימה שמית, מן הסתם כדי לשוות לשיחה נימה אישית). זה לא בסדר. אני לא יודע איך ניתן לאפיין ולהגדיר מבחינה משפטית את החדירה התכופה לרשות הפרט שלי, אבל היא מקוממת. אני לא נוהג לטרוק את הטלפון גם לא באוזני מזכירות אלקטרוניות או באוזניהן של שיחות מוקלטות אבל כשאני שומע את צירוף המלים המקדים "שלום אברהם" אני טורק את הטלפון אם השיחה מגיעה אל הטלפון הקווי שלי, או מסיים לאלתר את השיחה בלחיצה על מקש אם היא מגיעה דרך הטלפון הסלולארי שלי. מכאן, חסידי הרב ומפיצי תורתו (יש לו תורה?) שלוחה שאלתי - אולי די? ואם לנסח זאת בתמצית - די!
  
פינת הילדים
אתמול אכלתי קצת שום
אבל היום כבר לא מריחים שום-כלום.
זה רק נדמה לך- כולך מריח
או אם לדייק - אתה מס...
  
שורה תחתונה
שופר עליהם מזלם של מנהיגים, אשר הבוחרים בהם, פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם, לא משליכים אותם, כשהם מואסים בהם בפרט בשלטונם בכלל (ו/או ההיפך), אל פח האשפה של ההיסטוריה אלא אל סל המחזור שלה. כולנו מכירים היטב, מידע ומניסיון אישי וציבורי , את המדינה ואת המנהיג הנצחי שלה.
  
נכתב בתאריך
23/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו