עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מה ההבדל בין תושב לחבר?

כשהשינויים בקיבוצים רבים הגיעו לרמה שבה כבר לא ברור מה בעצם ההבדל בין "חברות מלאה" ל"תושבות"

  
אחד הנושאים שמרבים לדוש בהם בתנועה הקיבוצית הוא איחוד סטטוסים. בנושא יחסו של הקיבוץ לסטטוסים שונים בקיבוץ היו במהלך השנים תנודות בכיוונים שונים. בעבר הרחוק שאפו הקיבוצים לכך שכל המתגוררים בהם יהיו חברי קיבוץ או לפחות מועמדים לחברות. התושבים היו מעטים מאוד, בדרך כלל מורים שכירים ולעיתים רופא תושב. בשנות ה-60 היה הקיבוץ שבו נולדתי וגדלתי, בית זרע, הקיבוץ הראשון בארץ שהעז להביא שחקן כדורעף שכיר במעמד תושב. בעייתיים במיוחד ובלתי אהודים בעליל היו המקרים שבהם אחד מבני זוג הוא חבר או חברת קיבוץ, בשעה שבן או בת הזוג הם במעמד של "אשת חבר" או "בעל חברה" (אגב, המונח "אשת חבר לא נולד בתנועה הקיבוצית, אלא נמצא כבר במשנה ובתלמוד. "תנו רבנן: אשת חבר הרי היא כחבר". בבלי עבודה זרה ל"ט ע"א).
המשברים והשינויים בתנועה הקיבוצית, שבעקבותיהם הפכו הקיבוצים למקום פחות סגור ואחיד ממה שהיו קודם לכן, הביאו עימם גם עלייה במספר התושבים, הן כחלק מתהליך ההיפתחות לחברה הסובבת והן כפתרון דמוגרפי, שאפשר הגדלה וריענון של האוכלוסייה המידלדלת ובעיקר המזדקנת בקיבוץ, מבלי שהמצטרפים ייאלצו לעמוד בתנאי המרתיע של העברת נכסיהם ומשכורותיהם לקופת הקיבוץ. ידידי צצה מקיבוץ ברעם ראה בתהליך הזה דרך להצלת הקיבוץ השיתופי וטבע את המונח "קיבוץ שיזורי" - קיבוץ שיש בו רמות שונות של שיתוף. השלב הבא היה מילת הקסם "הרחבה", שבמקרה הספציפי של בית קמה הצילה את הקיבוץ מכיליון, פשוטו כמשמעו.
  
היום, כשהשינויים בקיבוצים רבים הגיעו לרמה שבה כבר לא ברור מה בעצם ההבדל בין "חברות מלאה" ל"תושבות", יש בתנועה הקיבוצית מגמה של חזרה לאחור והתנגדות לסטטוסים שונים בתוך אותו קיבוץ. לאור החירות שמאפשרת היום "החברות המלאה", יש ציפייה לכך שהמעמד הזה כבר לא ירתיע כפי שהרתיע בעבר וכך יוכלו כל המתגוררים בקיבוץ להיכנס תחת כנפיו. בבית קמה איחוד סטטוסים אינו אפשרי היום, הן מבחינה משפטית והן מבחינה מעשית. לכל היותר אפשר לשאוף לאיחוד סטטוסים בין חברי הקיבוץ וגם זה בעייתי. השאלה היא אם זה בכלל דרוש. אלה שתומכים באיחוד סטטוסים וקוראים לביטול המושג "הרחבה", אומרים שהם רוצים "שותפים" ולא "שכנים" ומזהירים מפני מלחמות וניגודי אינטרסים. לדוגמה: אנשי ההרחבה יתבעו לסגור את הרפת כי מבחינתם היא רק מפגע סביבתי ומה אכפת להם שתיפגע פרנסתם של חברי הקיבוץ, כל עוד הם אינם נהנים מרווחי הרפת?
  
התשובה שלי לטענות האלה כבר נכתבה בטור הזה בעבר. ניגודי אינטרסים יש בכל מקום שיש בו יותר מאדם אחד (כולנו מכירים את הבדיחה העתיקה על רובינזון היהודי ובתי הכנסת). לצערי, נתקלנו בהרבה ניגודי אינטרסים גם בקיבוץ השיתופי הישן ובוודאי בין חברי קיבוץ בקיבוצים מופרטים. ראינו תביעות משפטיות, אלימות מילולית ופיזית ואפילו רצח (בבית קמה עדיין לא). השאלה היא לא אם יש או אין ניגודי אינטרסים, אלא איך מיישבים אותם ובנושא הזה, כמו שאני חוזר כמו תוכי פעם אחר פעם, היישוב שלנו נמצא במקום טוב לעומת יישובים אחרים.
  
השתתפתי לפני מספר ימים במפגש במסגרת "מדברים קהילה". זר לו נקלע לאותו מפגש, לא היה יכול לזהות שאיננו נמצא בקיבוץ מהסוג הישן. הנושאים, כמו התנדבות לחגים ואירועי תרבות, שלא לדבר על נושא הכלבים, היו בדיוק אותם הנושאים שאפיינו דיונים כאלה בקיבוץ הישן. בכל זאת הבחנתי בכמה הבדלים, אבל דווקא לטובה. האווירה הייתה נינוחה וחברית, אף אחד לא איים בעזיבה ואף אחד לא אמר: "פעם הייתי פעיל בקיבוץ, אבל מאז שהעליבו אותי, החלטתי שיותר אני לא עושה כלום".
  
נכתב בתאריך
22/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו