עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

צצה צדק
  
צמיחתם והתפתחותם של הקיבוצים העירוניים, מלמדים עד כמה הרחיק אליהו (צצה) רגב ראות, כשהציע לפני רבע מאה את חזון הקיבוץ השיזורי
  
צפיתי בסרטו של ניצן הורוביץ "רוח עז" שהוקרן בערוץ 10 ונזכרתי. בעודי צופה באורחות חייהם של הקיבוצים העירוניים הפועלים בתוך ישובים קיימים במטרה לסייע להם בתחומים שונים, נזכרתי בהוגה הרעיון אליהו רגב "צצה" איש ברעם. צצה הוא הוגה דעות אמיץ שראה למרחוק כאשר נשען על אמיתות חברתיות שהתקיימו בעבר בקיבוצים שבמהלך השנים התמסדו. בעוד בעיניים רגילות ראו רבים מאתנו את העייפות, את אובדן האמונה, את האגואיזם המוליך אל "כולה שלי", התבונן צצה קדימה כאשר הוא חוזר לכאורה אחורה אל חשיבות האמונה, תחושת השייכות, הדיאלוג, הקשר הבלתי אמצעי בין החברים ואל הנכונות לתרום לאחרים, בסביבה ובתוך הקיבוץ ללא כוונה לזכות בתגמול חומרי אישי.
  
במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת עבדנו יחד צצה ואני בגבעת חביבה: אני במסגרת מרכז ההדרכה שמטרתו הייתה לסייע לקיבוצים להתמודד עם המציאות הישראלית בתוכה הם התקיימו, בעוד צצה הדריך קבוצה שבמסגרתה ובסיוע של חבריה גיבש את משנתו הקיבוצית והאישית. בעוד אנחנו ניסינו לחזק את המסגרות החברתיות הנוטות ליפול של הקיבוץ הקיים, קבע צצה שהקיבוץ הקיים מת ולא ניתן לשקמו. כאשר פרסם את הספר "הקיבוץ מת יחי הקיבוץ", לא הסכמתי לתוכן הכתוב בו. אבל היום אני יודע שצצה ראה למרחוק וצדק בקביעתו. הוא ראה רחוק מאתנו שהספונטניות הקיבוצית מתה, ההידברות הפכה למצוות אנשים מלומדה, המטרות המשותפות כמעט ונעלמו והקריטריונים לקביעת מעמדו של האדם במסגרת הקיבוצית הפכו בעיקרם לתועלתיים.
  
לעומת עמדותינו שהפכו לסיזיפיות יותר ויותר שם צצה את הדגש על טיפוח חשיבות ריבונותו של האדם החי במסגרת קיבוצית, זכותו וחובתו לבטא את עמדותיו והרגשותיו, מתן דגש על תרומה לחברה הסובבת אותנו וזאת במסגרת אחריות משותפת וטיפוח תחושת שייכות עמוקה, השמה דגש על שוויון ערך של כול אחד מחברי הקיבוץ.
  
מכאן בא הרעיון של הקיבוץ השיזורי בתוכו יכולות לחיות במשותף ובנפרד קבוצות קטנות הדוגלות ברמת שיתוף שונה תוך שהן מקיימות בתוכן הידברות מתמדת כדי להגיע להסכמות בנושאים שונים. צצה בחן את היסודות החברתיים והאנושיים, עליהן נשען הקיבוץ בעברו והבין שבהתאמות המתחייבות מהמציאות החדשה יש לחדשן ולהתאימן למציאות בה אנחנו חיים בימינו אלה, במטרה להגיע למיצוי של ריבונות הפרט החי במסגרת קבוצה שחבריה מזדהים עם מטרותיה הבסיסיות. בשונה מאתנו, הצליח צצה לאתר את הצרכים הבסיסיים של האדם באשר הוא, כמו צורך בתחושת שייכות, והרצון להגיע לתחושת ריבונות אישית ברמה גבוהה. צצה חזר למקורות הראשוניים וניסה לבנות מודלים שיתנו את התשובה הטובה ביותר למתן צרכים אלה.
  
במחשבה לאחור, אני יודע שבעוד אנחנו עסקנו בעתיד המתקצר של המסגרת הקיבוצית הקיימת, ראה צצה את המציאות העתידית האפשרית הנמצאת מעבר לנגלה בכאן ועכשיו הקיבוצי.
  
פעילותנו במסגרת מרכז ההדרכה בגבעת חביבה הובילה את כולנו ליצירת "כמו כולם" זעיר בורגני המסתתר עדיין תחת שמו של הקיבוץ.
  
הגותו "המיושנת לכאורה" של צצה הובילה ליצירת הקיבוצים העירוניים הנשענים על הבסיסים הקיבוציים הראשוניים תוך התאמתם למציאות המודרנית בתוכה אנחנו חיים בימינו אלה.
  
רק לעיתים רחוקות קם לנו הוגה הפורץ דרכים חדשות על הבסיס של אלה הקיימות. אליהו רגב, הוא צצה, הוא אחד מאלה.
  
נכתב בתאריך
20/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו