עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אמונות תפלות
  
החוכמה היהודית נסוגה פעם נוספת מפני הטיפשות והיוהרה הישראלית. וזה עצוב

 
"אני מאמין שיש משהו שמעבר לנו שאני לא יודע אם ניתן לכנותו אלוהים" קבע עוזי שבעבר היה אתאיסט גמור.
  
"יש איזו אנרגיה מיוחדת המאפיינת את העם היהודי" קבעה שלומית, בת הקיבוץ הנמנית על הדור הראשון של הבנים.
  
"אתה וכחן וחילוני גמור ולכן אין לי כול עניין להבהיר לך את עמדותיי בנושאי אמונה דתית", קבעה גאולה כאשר הדיון בינה לבין בן כיתתה שנשאר חילוני התלהט ואמור היה לפגוע במערכת היחסים הטובה ששררה בין השניים.
  
מדוגמאות אלה ורבות אחרות הדומות להן, הגעתי למסקנה העצובה שקיים תהליך מתמשך שבו הרציונליזם נסוג בפני המיסטיקה גם בחצרו של קיבוץ שבעבר היה ביטוי של חילוניות לוחמת. אלה הן דוגמאות של אדוות מילוליות המעידות על מגמות מתמשכות.
  
עדיין ברוב רובם של הקיבוצים החילוניים לא נפתחו בתי כנסת וחדרי האוכל עדיין לא הוכשרו על ידי הרבנות. אבל הרוח המנשבת בעולמם הפנימי של רבים מחברי הקיבוצים מוליכה אל ההסכמה ואל ההשלמה.
  
בעבר הייתה לנו אמונה חזקה בזכותו ואולי גם חובתו של האדם לקבוע את גורלו וגורל חברתו וארצו. האמנו שבזכות מעשינו ואמונותינו ניתן לבנות קיבוץ ומדינה בעלת רוב יהודי כחברות ייחודיות המתקיימות בשלום עם שכנותיה.
  
שנים רבות האמנו "בצדק האדום" המתגשם בברית המועצות ובארצות השכנות לה. האמונות כולן גזו עם רוחות הזמן ורבים מאתנו נשארו ריקים מאמונה ולעיתים גם מטעם קיום רוחני. ומבעד לסדקים זוחלת לה מחדש האמונה הדתית בגוון המיסטי המצוי בתוכה. החילוניים שבתוכנו שותקים, מנענעים בראשם בהשלמה, כאילו תהליך זה הוא בבחינת גזירת גורל. לעיתים נדמה שלא למדנו דבר מההיסטוריה היהודית שבמהלכה באו על עם ישראל אסונות קשים כתוצאה מהסתמכות על אמונה דתית של מנהיגי העם.
  
לפני ימים אחדים חגגנו את חג ל"ג בעומר שנוצר כדי להאדיר את זכרם של מנהיג המרד של היהודים ברומאים. בר כוכבא ויועצו הקרוב, גדול החכמים של דורו, רבי עקיבא. הסופר מאיר שלו מכנה את המרד הזה ותוצאותיו "כנכבה" של העם היהודי שהתרחשה במאה השנייה לספירה.
  
על פי הכתוב בספרות התקופה מאות אלפים יהודים נהרגו במסגרת המרד חסר הסיכוי ברומאים ועוד כמספר הזה של יהודים הוגלו מארץ ישראל ונטמעו בין אומות העולם.
  
ואנחנו גם בימינו אלה ממשיכים לחגוג, להדליק מדורות ולשיר שירי תהילה לזכרם ופועלם של מנהיגי המרד הנורא הזה.
  
במקום להשכיח את המרד כפי שעשו דורות של יהודים חכמים בגולה, אנחנו מזכירים ומעלים אותו על נס. ליברמן כבר שר הביטחון של מדינת ישראל והטירוף עולה במדרגות הגורל היהודי. האם הבית השלישי בדרך אל המקום בו מצויים שני קודמיו?
  
היחלשות התפיסות הראציונליות והתחזקות האמונות הדתיות על כול גווניהן, מוליכות אותי לחשש שאכן התשובה לשאלה זאת היא חיובית. החוכמה היהודית נסוגה פעם נוספת מפני הטיפשות והיוהרה הישראלית. וזה עצוב. מאוד עצוב.
  
נכתב בתאריך
7/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו