עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

על רקע כישלונו של הרצוג לצרף את המחנה הציוני לממשלת ביבי, חזרה לרגע להצטרפות הבזק של אהוד ברק בראש מפלגת עצמאות לממשלת נתניהו, לפני חמש שנים. שיחה עם אורית נוקד שהייתה שם, על עלייתו ונפילתו של המיזם הברקי
  
התגנבות קבוצתית
  
17 בינואר 2011, שעת בוקר: סגנית שר התמ"ת אורית נוקד משפיים, מתקשרת לשר התמ"ת פואד בן אליעזר, שהיה בדרכו לסיור בצפון, כדי להודיע לו שהיא פורשת ממפלגת העבודה וחוברת למפלגת עצמאות שהקים אהוד ברק עם עוד ארבעה ח"כים מהעבודה - מתן וילנאי, שלום שמחון, עינת וילף וכאמור נוקד עצמה. בהמשך עשתה הקבוצה את מה שהתכוונה לו: הצטרפה לממשלת נתניהו. בשביל זה היא קמה.
  
לפי הדיווחים, פואד הורה לנהגו לעשות "אחורה פנה" ולחזור לתל-אביב. הוא הבין שזה עתה סיים להיות שר התמ"ת. מפלגת עצמאות - המונה יותר משליש ממפלגת העבודה, כמתחייב בתקנון כדי לזכות במימון מפלגות - תתפוס את מקומה של העבודה בממשלה ותשים קץ לוויכוחים שהיו בתוכה על כן או לא לצאת מהממשלה.
  
לברק נשבר והוא החליט "לעשות מעשה". וברק, כמו ברק, עשה מהלך בזק, חשאי, בלי לספור חברים. עם זאת, לפי התוצאות, מקץ שנתיים וחצי בממשלה, לא בטוח שהיה כאן סוף מעשה במחשבה תחילה. שהרי דבר לא נותר מהמיזם. חבריו נפוצו מהפוליטיקה.
  
הסיבה להיזכרות בסיפור הזה ברורה: מאמצי היו"ר הנוכחי בוז'י הרצוג לצרף את מפלגת העבודה - כולה או חלקה - לממשלה של ביבי, שהסתיימו בפיאסקו. עניין אותי למה אז זה הצליח ועכשיו זה כשל. זה גם סיפור על אופן התנהלותה של הפוליטיקה הישראלית: היצרים, האלתורים, התעתועים והתחושה שלעתים הרבה תלוי על בלימה. וזה גם עוד סיפור על אופן התנהלותו של אהוד ברק.
  
אורית נוקד. נפרדתי מהפוליטיקה בטוב
  
הכל נעשה בחשאי
  
אורית נוקד (63), היום עורכת דין במשרד בלטר גוט, דירקטורית בקרן הפנסיה עתודות, יו"ר המשביר המרכזי ויועצת לחברה המקדמת מיזם חקלאי בסין, היתה הצלע הקיבוצית של "עצמאות". ביקשתי לברר אצלה איך רוקמים מהלך גדול כזה בחשאי, בלי שידלוף.
  
נוקד: "העבודה קיבלה [קמפיין "ברק הוא לא סחבק"] בבחירות 13 מנדטים והאכזבה היתה רבה. היה בלגן. בוקה ומבולקה. כל אחד רצה להיות יו"ר. בהתחלה ברק רצה שנשב באופוזיציה, בהמשך, באישור הוועידה, הוחלט להצטרף לממשלה, חרף התנגדויות רבות. עם זאת, מאבק המתנגדים להצטרפות לא פסק. כבל, פרץ, מג'אדלה ובן סימון התכוונו לפרוש מהסיעה. הייתה עוינות כלפי אהוד. בוזי' וברוורמן חשבו להתמודד על הראשות והם לא היו היחידים. בתוך הבלגן הזה אהוד החליט לפעול.
  
"הוא קרא לי ואמר: 'אני מחפש קבוצה מתאימה כדי לפרוש מן המפלגה ושאל לדעתי לגבי המשך הישיבה בממשלה. כך, להערכתי, הוא עשה עם שמחון, וילנאי ועינת וביקש שנשמור על דיסקרטיות מוחלטת. שיתפתי בעניין רק את בן זוגי.
  
היינו קבוצה שדבקה בצורך להישאר בממשלה. אצלי זה היה עניין עקרוני: אני מאמינה שעדיף להשפיע מבפנים. עוד ח"כים בעבודה חשבו כמוני, אבל בחוץ דיברו אחרת. ציפי ליבני אמרה לי לאחר שהצטרפנו: 'מה עשיתם, לא תשפיעו בממשלת ביבי'. קדנציה אחרי זה, היא הצטרפה בעצמה.
  
"אהוד אמר שנוכל להשפיע ולקדם נושאים מדיניים. מבחינה החברתית כבר היו הישגים לישיבת העבודה בממשלה בדמות ההסכם בין ההסתדרות והמעסיקים. חשבתי שיש תשתית מתאימה לכניסתנו.
  
האמנתי באהוד. מבחינתי 'עצמאות' הייתה המשך של מפלגת העבודה עם הטיה למרכז. ידענו שאנחנו באים חמישה. האמנתי ששמחון, מתן, אהוד ואני נעזור מאוד להתיישבות. הייתה בינינו הרמוניה, עבדנו מצוין.
  
"כשהכל סוכם, באנו לכנסת לחתום על טופס הפרישה מהעבודה ועל ההצטרפות לעצמאות. אחרי שהודעתי לפואד, התקשרתי לולוולה מזכיר התנועה, לחניק מרשק מזכירת המחוז, ולעוד חברים. כמובן שבתנועה התעורר כעס גדול. הבנתי את הכעס ורציתי לבוא לישיבת מחוז כדי להסביר. אמרו לי שלא כדאי. ויתרתי, חרף רצוני".
מפלגת עצמאות. חמישה ח"כים, ארבעה שרים
  
ברק עזב במפתיע
  
הדיווידנד שזכו בו חמשת חברי מפלגת עצמאות היה עצום. ארבעה מן החמישה היו לשרים - וילנאי פרש בהמשך כדי להתמנות לשגריר בסין - ואחת ליו"ר ועדה חשובה. נוקד, שהגיעה לפוליטיקה כמעט באקראי, מונתה לשרת החקלאות. היא שודרגה ממעמד סגנית שר תחת פרס במשרד לפיתוח הנגב וגליל ("משרד מיותר") וסגנית שר התמ"ת, למעמד של שרה.
  
"אני לא חיה פוליטית בכלל" אומרת נוקד, "דובי הלמן מזכיר התנועה הציע לי לרוץ לכנסת במסגרת מחוז הקיבוצים לקראת הבחירות של 1999. אח"כ הוא החליט לרוץ בעצמו ויצא שהתמודדתי מולו וניצחתי. לו ידעתי מראש שהוא ירוץ, הייתי מוותרת. ההתמודדות שלו הפתיעה אותי אבל כבר הייתי בשוונג והחלטתי להמשיך. אפשר לומר שהגעתי לפוליטיקה במקרה. זה לא היה באג'נדה שלי. התמודדות משאירה משקעים, זה לא הכי סימפטי".
  
עם כניסתה למשרד החקלאות היחס התנועתי אליה השתנה. הזמן עשה את שלו ובעיקר צרכי ההתיישבות מן המשרד הזה. "עשיתי את העבודה שלי והייתי כתובת לכולם. לא שמרו לי טינה וגם אני לא שמרתי", מציינת נוקד, "הייתי כמעט שנתיים וחצי בתפקיד".
  
אף אחד בעצמאות לא גמר טוב. חמשתכם היום מחוץ לפוליטיקה
נוקד: "כשעצמאות קמה, לא ראיתי בזה עניין זמני, חשבתי שנרוץ הלאה. הסקרים לקראת הבחירות הבאות נתנו לנו חמישה מנדטים, או קרוב לזה, אבל אהוד החליט, ממש ערב הבחירות שהוא לא מתמודד. ההודעה שלו לא תואמה אתנו. נודע לי על כך מהתקשורת. וזהו, כך עצמאות התפרקה".
  
אפשר לומר שהוא הפקיר אתכם?
"בוא נגיד שהופתענו. חשבתי שאותנו הוא לא יפתיע, אבל זה קרה. וזה עוד אחרי שאמרתי לו: 'אהוד, אני מקווה שלא נופתע".
   
נפגעת?
"לא נפגעתי כי זהו אהוד, לטוב ולרע. הוא נולד כזה. לא אהבתי את מה שהוא עשה, במיוחד לא את הצורה. אצל אהוד צריך להפריד בין הכישרון והיכולת לבין אופן ההתנהלות מול האנשים".
  
את מצטערת על ההרפתקה הזאת?
"לא. זה היה צעד נכון לזמנו. לא רציתי עוד מערכת בחירות, חיפשתי יציבות פוליטית, חשבתי שאוכל לעזור להתיישבות, מה שאכן קרה. יחסית לגודל הסיעה היינו מאוד דומיננטיים בממשלה. לאהוד היו הרבה שעות ביבי והשפענו מאוד. זאת היתה ממשלה עם בני בגין, דן מרידור, יעלון, לא מה שיש היום.
  
כשאני רואה מה קורה כעת במערכת הפוליטית, אז אולי אהוד עשה לי טובה כשפירק את העסק והוציא אותי מזה. לא רצתי אף פעם אחרי התקשורת, אינני ברשתות החברתיות, המרוץ כמו שהוא מתנהל היום לא ב-DNA שלי. אני שלמה לגמרי עם זה שאינני שם".
  
בהתייחסות קצרה לעניינים שעל סדר היום, היא אומרת שהדחת בוגי יעלון ממשרד הביטחון היא מעשה שלא ייעשה. עם זאת, היא סבורה, שביבי, שעמו ישבה בדיונים פנימיים, איננו אותו ביבי כפי שהוא משתקף בתקשורת. לדבריה, "שם הוא ידען, חקרן וענייני, אינני רואה כרגע מישהו שיחליף אותו".
   
מה את אומרת על קרבות המנהיגות בעבודה?
"נשביתי בקסם נאומו של דורון אלמוג בערב חלוקת פרס ישראל, הן מבחינת מפעל החיים שלו והן מבחינת תוכן דבריו, על מה שהחברה הישראלית צריכה לשאוף אליו. בעיניי הוא ראוי להנהגה".
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
2/6/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו