עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ילדי תימן
  
הדמיון בין השמות, קיבוץ עין שמר ומחנה עין שמר בו שוכנו עולי תימן, גרם לעיתים לחילופי דברים קשים בין המאמינים בחטיפת ילדי תימן לבין חברי הקיבוץ

  
פרשת ילדי תימן שנעלמו מרחפת מעל התודעה הישראלית כבר שנים רבות. לעיתים בקול נמוך ולעיתים בסערת רגשות. מקובל לחשוב שמוקד המעשים שנעשו או לחילופין נאמר שנעשו, היה מחנה העולים עין שמר שבעבר שימש שדה תעופה ממנו המריאו המטוסים של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים הפכו המסלולים לשורות שורות של אוהלים, בדונים וצריפונים בהם שוכנו עולים מכול הגלויות, ביניהם גם העולים שהגיעו מתימן על מה שכונה אז מרבד הקסמים.
   
מדי פעם היינו ילדי הקיבוץ מטיילים בין הצריפונים, הבדונים והאוהלים, מתבוננים בעולים שהיו לבושים בבגדים מוזרים, ובחורף של אלף תשע מאות וחמישים, שהיה חורף גשום במיוחד, קלטנו לתוכנו - כפי שעשו כול הקיבוצים שבסביבת המחנה - ילדים, כדי לתת להם מה שכונה אז קורת גג.
  
אחת מהאחיות שטיפלו בילדי העולים הייתה חברת קיבוצנו סוניה גורביץ. אחת למספר שנים היו מטרידים אותה בשאלות הקשורות לילדי תימן שלכאורה נגנבו מהוריהם והועברו לאימוץ למשפחות ממוצא אשכנזי מבלי ידיעתם או הסכמתם של ההורים הביולוגים שלהם. לסוניה היו הסברים למה שקרה עם הילדים "האבודים", הסברים שלא נתקבלו על ידי נציגיהם של ההורים שילדיהם נעלמו לדבריהם, בבית החולים שהיה צמוד למחנה העולים.
  
באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת כיהנתי כמזכיר קיבוצי. יום אחד שמעתי דפיקה בדלת חדר המזכירות ולחדר נכנס אדם, מוצק גוף ופנים מלאי הבעה ובפיו בקשה להיכנס לארכיון הקיבוץ שלנו ולחפש האם ניתן לאתר בתוכו סימנים המעידים על גורלם של ילדי תימן שנעלמו בשנות החמישים.
  
הופתעתי מהבקשה הבלתי צפויה הזאת ומיד נתתי את הסכמתי. לא היה לי מושג האם מצויים בארכיון שלנו ממצאים הקשורים לפרשה המסעירה את הארץ כבר עשרות שנים. במשך כחודש ימים ישב האיש בארכיון, חיפש מסמכים המעידים על הקשר של הקיבוץ לפרשת ילדי תימן שנחטפו לכאורה במחנה העולים שנקרא על שם הקיבוץ שלנו, מחנה עין שמר. הדמיון בין השמות, קיבוץ עין שמר ומחנה עין שמר גרם לעיתים לחילופי דברים חריפים בין המאמינים בחטיפת ילדי תימן לבין חברי הקיבוץ.
   
החיפוש בארכיון אחרי הממצאים הקשורים להיעלמותם, לכאורה, של ילדי תימן לא העלו דבר. החוקר נעלם כלעומת שבא, והארכיון המשיך לנמנם את קיומו השוטף.
  
האם גם בימינו אלה הייתי נותן את הסכמתי לנבור בארכיון הקיבוץ מבלי שאדע את התוצאות האפשריות של נבירה זאת? שאלה טובה אבל התשובה מתקשה לבקוע.
  
נכתב בתאריך
31/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו