עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / הולכים אל הלא נודע
   
כמה הרהורים ומחשבות על פנקס השירות של בוז'י; על הקפיצה בראש של איתן ברושי; על ליברמן כ"סבא איווט" ועל ההדר הבית"רי של בוגר הנוער העובד, יעלון
  
עם ישראל מודיע בצער
  
"הלם ותדהמה" אמר הפרשן הצבאי של ערוץ 10, כנשאל לתגובות במטכ"ל על מינויו של ליברמן לשר הביטחון, ומיד נזכרתי ב"צער ובתדהמה" של איתן הבר, כשהודיע על הירצחו של רבין. כנראה גם למילים יש איזו תקרה שהן מתקשות לצלוח. גלובליזציה ופוסט מודרניות מאחידים לא רק את הכלכלות, אלא גם את ההגדרות. אין סדר עדיפויות, אין קטגוריות. מינוי שר ביטחון מעורר "הלם ותדהמה", רצח ראש ממשלה מעורר "צער ותדהמה". כמעט אותו הדבר. גבולות השפה הם גבולות החשיבה שלנו (או בערך כך), כתב הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין ונראה שרובנו לא יכול לחשוב על משהו גרוע יותר ממינוי ליברמן לשר הביטחון. אחרת היו מוצאים לכך מילים אחרות. כאלה שאינן יוצרות אסוציאציה לרצח ההוא.
  
***
  
הדברים הללו נכתבים ביום שבת, ארבעה או חמישה ימים לפני שיגיעו לקורא. בעידן הפייסבוק - שהרצוג מינה לאחרונה את שלי יחימוביץ' לנשיאתו, ובעידן יתר הרשתות החברתיות - פרק הזמן הזה הוא נצח. הרבה יכול להתרחש בינתיים. זה פרק זמן של כתב עת, לא של חדשות טריות. לפיכך, כל מה שייכתב כאן, הוא ניסיון להעלות כמה מחשבות על מה שהיה במשחק ביבי-בוז'י-בוגי (להלן "שלושת הביתים") ואיך איווט עיוות הכל וזכה, כשבידיו רבע מהקלפים שבידי בוז'י - ששה ח"כים לעומת 24 - ובלי עזרה בינ"ל מבלייר ואל-סיסי.
 
פנקס השירות של בוז'י
  
ההבדל בין ברק לבין בוז'י, הוא בערך ההבדל בין סיירת מטכ"ל ל-8200, בה שירת בוז'י. כשברק החליט להצטרף עם סיעת "עצמאות" לממשלה של ביבי - מבחינת התוצאות זה יכול להיקרא "צאלים ג'" - הוא עשה את זה בפעולת בזק. לקח צוות קטן, חצה את הקווים באישון לילה, תקע דגל וקבע עובדות. לחבריו בסיעה הוא התייחס לפי האמרה: צבא-צבא - חברים-חברים. בשבילו זאת היתה פעולת קומנדו. לא לוקחים שבויים.
  
אצל הרצוג, שקורא עשר פעמים ביום "אל תטעו בי, אני מנהיג" (גיבור-גיבור לא מצהיר על עצמו כגיבור), התהליך עבד לאט: הוא אסף עוד ועוד מודיעין, עוד סימנים מעידים, עוד עזרה בינ"ל, עד שהסוסים - אם היו כאלה בכלל - ברחו מהאורווה.
  
היו בכלל סוסים? ועידה אזורית, הזדמנות נדירה ועוד קלישאות שניפק הרצוג? קשה לדעת. לרוב, כשמנהיגים מחוללים תפנית אסטרטגית, יש כמה סימנים מעידים, מכשירים את הקרקע, מנפיקים הצהרות. אצל ביבי זה לא ניכר. גם לא בצד הפלסטיני. מאחר ויש רק ניחושים, נותר מקום לספק: הרצוג היה/ לא היה מביא את השלום, מחקו את המיותר.
  
נאום התוכחה שלו כלפי שלי יחימוביץ' חשף תופעה מוכרת: כשאנשים שקטים ומאופקים בד"כ, יוצאים מכליהם, הם עושים את זה ב"אובר-דואינג" גורף. זה היה "נאום כסח" חסר פרופורציות. הוא נתפס כניסיון של הרצוג לקחת אתו לתהומות את יחימוביץ', בנוסח האם הרעה ממשפט שלמה, לאמור: "גם לה, גם לי לא יהיה".
פנקס השירות של רבין היה תוצר של שלוש שנות ישיבה בממשלה עם "החתרן הבלתי נלאה" ואינסוף התמודדויות ביניהם. לבוז'י, נעים ההליכות, נדרש רק מו"מ קואליציוני קצר כדי להאשים את יחימוביץ' בארונות המתים - אם יהיו - שתפיק כהונתו של ליברמן במשרד הביטחון. די מוגזם, האמת.

הרצוג. פנקסון שירות
  
ואני ראיתי ברושי
  
כמו רבים, נטיתי לפקפק בכל סיפור המו"מ בין ביבי לבוז'י. בסבך הספינים האופפים אותנו, קשה לבור את האמת. זאת, עד לקריאת מאמרו של איתן ברושי ("הארץ", 16.5) "למה אתם מקדשים את האופוזיציה?"
    
ברושי הפליג בים של תקוות, והועיד ים של הישגים לממשלה שאליה תצטרף העבודה. הכל יהיה דבש: "דמיינו לעצמכם שהממשלה נותנת גיבוי לבג"ץ שעושה את מלאכתו מבלי שמנסים לחבל בה ושולחים D-9 לעלות עליו. תארו לעצמכם ממשלה עם שר חוץ מתפקד, משא ומתן מדיני, יציאה מבידוד עולמי הולך וגובר והפסקת הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ... החזרת החטיבה להתיישבות לתפקידה המקורי - חיזוק הפריפריה והגבולות .." האם זהו דבר רע כל כך אשר צריך לשלול על הסף?"
  
בניגוד לח"כים אחרים, שגיבו את הרצוג בלחש ועבדו על אש קטנה, בציפייה לדעת קודם את תוצאות המו"מ - כדי לדעת אם להישאר על הספינה או לברוח ממנה - ח"כ איתן ברושי יצא בעמדה נחרצת, עשה אאוטינג למגעים ולתקוות. הרבה דברים נכתבו במאמר שלו חוץ מאחד, עיקרי: משרד החקלאות צריך להימסר לחקלאים, (כלומר לידיי.). מטרה ראויה, אבל ברושי, שמבין משהו בחקלאות, צריך להכיר את מה שאמר הפר הזקן לפר הצעיר שאצה לו הדרך "לדפוק" את כל העדר..

ברושי. עולם אמיץ חדש
  
סבא איווט
  
ליברמן הוא פוליטיקאי ציני. מהזן של אריק שרון בחזקת שלוש: דין נצרים כדין תל-אביב ואח"כ החרבת כל גוש קטיף - קטן עליו.
  
הוא איים להפציץ את אסואן ואמר שיוותר על יישובו נוקדים, במזרח גוש עציון, בשביל "שלום אמת". פוליטיקאים כאלה הם מפחידים לא רק בשל היותם בלתי צפויים, אלא גם משום שהפרגמטיזם שלהם הוא חסר גבולות. הוא נמתח לקצוות בלתי אפשריים. לא רק העוקץ שלהם מפחיד, גם הדבש, אם יש דבש.
  
אני שם את נפשי בכפי ומנחש שבתקופה הקרובה ליברמן יהפוך ל"סבא איווט" כפי ששרון עוצב בידי יחצניו להיות "סבא אריק", ערב בחירתו לראשות הממשלה.
יש להם עוד דבר משותף: קשרים עם אין ההון וההימורים שמלך בקזינו של יריחו, מרטין שלאף, שבגין עבירות שעבר, לא יכול היה להיכנס לארץ. אצל ליברמן, שלאף ("חבר טוב" גם של רמון ודרעי) הוא רק חוט אחד ברשת הקשרים הפיננסיים שטווה. בניגוד לעמדות הפוליטיות, בקשרים הללו אין פרגמטיות. שום זיג-זג פוליטי לא יוכל להם.
  
מעכשיו לראש הממשלה יש איל הימורים ולשר הביטחון יש איל הימורים: תיקו. אנחנו, כנראה, נהיה הז'יטונים.
  
נחמה אחת בכל זאת יש בכניסה של ליברמן למשרד הביטחון. האמרה: "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון יקבלו כראש ממשלה" - לא תחול עליו.
  
סיפורי בוגי
  
שלא כמו בתקופת ה"הפרשה" מן הרמטכלות - נאום הנחשים בקריה וכל האכלו לי שתו לי - נאום הפרידה של בוגי יעלון ממשרד הביטחון, היה מדוד ומדויק. מודה, קשה לי עם השימוש של מי שבעצמו מספר על מקומו החשוב של קן קריית חיים של הנוער העובד בעיצוב עולמו, ההידרשות המופלגת שלו להדר הבית"רי של בגין וז'בוטינסקי בנאום התוכחה שלו לביבי. להזכיר לבוגי: בגין היה אלוף הרוכבים על מחלוקות שהצית בעם במערכות הבחירות. שום הדר לא היה בהן זולת יצר שלטון. בקיבוצים הוא פגע אנושות.
  
בוגי "הלך על הכל" וויתר גם על חברותו בכנסת, רחוק מן ההמלצה של שרדנים כפרס ושרון "להישאר על הגלגל בכל מצב". לבוגי אין את האלסטיות הזאת.
התקוות שהובעו בכמה מאמרים של "הארץ" שישוב לפוליטיקה בראש מחנה ימין ליברלי מתון, יכולה ללמד משהו על היחלשות הציפייה לצמיחתו המחודשת של שמאל ציוני סוציאל-דמוקרטי האלטרנטיבה לימין הפנאטי - היא היום "ימין רך". ועוד הדרך רב.
  
מי יתנני OFF
  
מי יתנני OFF
פרידה אחת קטנה
לטוס ולא לראות
איך קרבה העננה
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
26/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו