עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
השיער כמבחן הזמן
ברק אובמה התחיל את כהונתו כאדם שחור והוא עתיד לסיימה, בעוד חודשים אחדים, כאדם לבן. כשרואים תמונה שלו בתחילת דרכו הנשיאותית ומשווים אותה לתמונה עדכנית, חודשים אחדים לפני סיומה, הדבר שבולט כבר במבט ראשון, הוא השינוי הקיצוני שחל בצבע שיערו. הוא לא שמן במהלך כהונתו, הוא לא נראה פחות חייכן. על פי דבריו הוא אופטימי מתמיד.
מאליה מתבקשת ההשוואה עם ראש הממשלה שלנו, אשר הצליח להעכיר את האווירה בניהם כחוט השערה מקרע. במבחן השיער הוא נראה כיום כפי שנראה אי אז, ביום שהתמנה בראשונה לתפקידו. פסימי, קודר ונביא שחורות, כתמיד.
  
צרכנות תחמנית
לא אחת מתברר כי הקופה המהירה היא הקופה הכי עמוסה והכי איטית. היא מיועדת למי שיש להם מצרכים אחדים - שניים, שלושה. חמישה - גג. אבל הצרכן הישראלי (אני נזהר מהכללה, כדי לא להחשיד "כשרים"), שזה מכבר הפנים והטמיע את כל התורה על רגל אחת, המתמצה בביטוי "הבה נתחכמה לו", מנסה את מזלו ונעמד בתור לקופה, כשבעגלתו פריטים רבים, לפעמים עשרות. אין בכך עבירה על החוק, אבל יש בתופעה הרווחת הזאת ביטוי מוחשי, מזוקק ותמציתי, לקוד התנהגות ישראלי, תחמני. אם ההוא כן – למה אני לא?
   
תפסו את אייכמן
ב-11 במאי 1960 חטף "המוסד" את אחד מגדולי הפושעים, אשר מילא תפקיד מרכזי במנגנון הנאצי שחולל את השואה. עשרה ימים לאחר מכן הוא הובא לישראל בחשאי מבואנוס איירס, שם נלכד. זה היה יום קיץ חם. הייתי בדרכי אל בריכת השחייה הישנה, שדפנותיה עשויות זפת שנמסה בשמש. שביל מאולתר בדרך לא דרך, שנכבש להליכה ומצדדיו קוצים, הוביל אליה. כמו אש שהציתה את הקוצים פשטה הידיעה כי תפסו את אייכמן. לכדו את הצורר. אני זוכר את הבעת התדהמה האיומה שננסכה על פניו של אבא. לא ידעתי האם פירושה הוא כי החשבון נסגר או שמא הוא נפתח, ומעתה ואילך ישתות פצע הזיכרון, שלעולם לא יתאחה ולעולם לא יגליד, עוד ועוד דם וים של דמעות. אני זוכר את שלוש המלים שבכותרת- תפסו את אייכמן. הן מהדהדות בי עד היום, מחדדות בי את התובנה כי יש אנשים אשר גם עונש מוות הוא עונש קל עבורם.
  
לשון עברית
היא נערה כבת שש עשרה, אולי טיפת-זמן יותר. היופי שלה עשוי שילוב של פורצלן ומשי: עדינה, רכה, שברירית למראה. חיפשתי בית מסוים בכפר, אשר בתחנת המתנה להסעה המצויה בפתחו היא עמדה. לפי תגובתה חשתי ואף חשבתי, שאולי אני לא מדבר ברור מספיק. בפעם השנייה ששאלתי האטתי את הקצב והגברתי את הקול. על פניה הייתה נסוכה אותה הבעת השתוממות, מבוכה, ואי הבנת פשר שאלתי. הנדתי לה בראשי אות לתודה, להבנה ולהזדהות עם מבוכתה. נכנסתי לכפר. כשהגעתי אל בית הוריה אמר לי אביה, כמתנצל, "הילדה לא מבינה כל כך טוב עברית". מה יש להוסיף? (לא כלום) מה יש לדבר? (הרבה) באיזו שפה? (תלוי את מי שואלים).
  
פינת הילדים
כשנעמה מפהקת היא בולעת את כל העולם
כשיובל מפהק הוא מצחיק את כולם.
כשרונית מפהקת קשה לדעת אם היא התעוררה
וכשדני מפהק הוא ישר מרדים את יערה.
  
שורה תחתונה
יותר מאשר הטיית אוזן - הקשבה היא פתיחת לב.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
22/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו