עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שואה טורס
  
חוץ מנושא התועלת החינוכית של המסעות לפולין, יש לשאול מה חינוכי כל כך בתכנית שבה ילדי הורים עניים לא יכולים להשתתף ונשארים בבית
  
הדברים נכתבים במוצאי יום השואה. קראנו את סיפורי הניצולים, חזינו בסרטים שהוקרנו במהלך היום כולו בטלוויזיה, ומשלחות התלמידים חזרו מהסיורים במחנות ההשמדה בפולין. על התועלת החינוכית של מסעות אלה נטוש ויכוח. (גילוי הנאות: שנים רבות אני מתנגד למסעות תלמידים למחנות ההשמדה בפולין, מסיבות חינוכיות שונות). הפעם ברצוני להתייחס למחיר - הכספי, לא הנפשי.
  
מסתבר שהסכומים אותם נדרשים הנערים לשלם תמורת השתתפות במסע הם גבוהים, לעיתים כאלה שרבים מבין הורי התלמידים מתקשים לעמוד בהם. התוצאה היא שרבים מהתלמידים, שאין בידי הוריהם יכולת לממן את השתתפותם במסע - נשארים בבית.
  
לפני ימים אחדים פורסם שהנהלת גימנסיה הרצליה, בראשות זאב דגני, החליטה לבטל את השתתפות תלמידיה במסעות לפולין ולהמירם בתכנית חינוכית שתתבצע כולה בתחומי מדינת ישראל ותכלול מפגשים עם ניצולי השואה, עידוד פעילויות התנדבותיות שנועדו לסייע לאנשים שחוו את השואה במגוון תחומים.
  
על פי תפיסתי, התועלת החינוכית שיפיקו תלמידי גימנסיה הרצליה תהיה גבוהה יותר מזאת שיפיקו החניכים הנוסעים לפולין, בעלות המאפשרת לכול החניכים להשתתף בה, בלא שהמצב הכלכלי של חלק מן ההורים, ימנע זאת.
  
בי"ס מגידו גובה 30% יותר מהמלצת משרד החינוך
  
ראוי שבתי הספר שהוקמו על בסיס בתי הספר הקיבוציים יבחנו את התוכנית שעיצבה הנהלת גימנסיה הרצליה במטרה לממשה הלכה למעשה.
  
במוסף ממון של עיתון ידיעות אחרונות (5.5.16), פורסם כי משרד החינוך קבע עלות המרבית שמותר לבתי הספר לגבות עבור הנסיעות לפולין, העומדת על 4,800 ₪.
  
מסתבר שיש בתי ספר שחורגים מאוד מהמחיר שנקב משרד החינוך, כשבמקום השני ברשימה, מופיע בית ספר מגידו -שהוקם על בסיס מוסד שומריה והמוסד החינוכי הרי אפרים - הגובה 6500 ₪ מתלמיד עבור המסע. אציין כי שני מוסדות אלה נחשבו בשעתם לטובים וערכיים ביותר בין המוסדות החינוכיים של הקיבוץ הארצי.

מסע לפולין. בני עניים מחוץ לתחם?
  
ההשוואה בין התכנית המקורית של גימנסיה הרצליה, והמחיר המומלץ של משרד החינוך, לבין המחיר שנאלצים חניכי בי"ס מגידו לשלם, מעוררת תהיות רבות וזאת בלשון המעטה, חרף האפשרות שהנהלת בית ספר מגידו דואגת לתת למלגות למשפחות שאין ביכולתן לעמוד בעלות הנדרשת, אף כי אינני בטוח שבמציאות בה פועל בי"ס מגידו שקם על בסיס שני מוסדות מצוינים, מסורת זאת אכן נשמרת. ולכן יש לשאול, האם במישורי החינוך אנחנו רוצים להיות "כמו כולם" ולעיתים אף פחות מרובם?
  
פעילות חינוכית משמעותית אמורה להיות רוויה בחותם של אמת, בדיקה רציפה של תוצאות המהלכים החינוכיים, מתן דוגמה אישית וציבורית וקשר הדוק בין ההכרזה לבין המעשה. בעבר, המוסדות החינוכיים של הקיבוץ הארצי עמדו בכבוד בדרישות אלה. האם בתי הספר האזוריים שקמו על בסיסם עומדים גם הם בסטנדרטים אלה?
  
כל שנותר הוא לקוות שהדיווח בעיתון איננו מדויק ושהתפרצתי לדלת פתוחה. שאם לא - אזי מדובר בסיפור עגום
  
נכתב בתאריך
8/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו