עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הצועק מנצח

קשה כיום לקיים דיון ראוי על ערכים. הקולות הבוטים נשמעים ברמה, בעוד הקול האחר הוא רפה ולעתים מושתק

  
לא ניתן לקיים חברה שיתופית ללא שיתקיים תהליך של הפנמת ערכים וגיבוש אמונות המוסכמות על החברים השותפים במערכת. תהליך היוצר הפנמה של ערכים ואמונות מוסכמות הוא תהליך ארוך ולעיתים קרובות כרוך באכזבות. המציאות בתוכה מתרחש התהליך היא לעיתים קרובות מלאת סתירות, שאלות שאין להן פתרונות ברורים, ואכזבות אישיות וחברתיות הממלאים את התהליך בספקות קשים. אלה התהליכים לא אוטומטיים שאינם קורים מאליהם.
  
תהליך של הפנמת ערכים דורש מהאדם העובר אותו יכולת התבוננות אישית, הקשבה פתוחה לעמדות ודעות שונות, התכוונות חיובית לעבר המקום אליו הוא שואף להגיע, אומץ לב לנסות ולקיים את הערכים בהם מאמין האדם ולהיות מוכן לחיות במציאות שהגשמתם של ערכים היא חלקית. קשה במיוחד הוא מצבם של אנשים שפעם האמינו בערכים אלה והיום הם מפנים להם עורף באכזבה עמוקה.
  
מציאות זאת מאפיינת רבים מבין חברי קיבוצים שפעם דגלו בשותפות וערבות הדדית ובימינו אלה חיים במציאות בה מתגשמים ערכים אלה באופן חלקי בלבד.
אחד הכלים באמצעותם מגבשים אנשים את עולמם הערכי והרוחני הוא התבוננות והקשבה לאנשים שאת דעתם הם מעריכים. אנשים אלה מצטיינים בדרך כלל ביכולת ניתוח מציאות ברמה טובה, במתן דוגמא אישית, ובאומץ לב להביע את עמדותיהם למרות שלעיתים קרובות הן עמדות מיעוט הכרוכות לעיתים בתשלום מחירים אישיים כבדים.
  
האם חובתם המוסרית של מעצבי דעת הקהל להציג את עמדותיהם חרף התוצאות העשויות לנבוע מבחירתם זאת? תשובתי לשאלה זאת היא שזאת לא חובה. זאת בחירה. ועל פי תפיסתי בחירה ראויה.
  
כיום, רוב חברי הקיבוץ שניחנו בתכונות אלה בוחרים לשתוק. וכי למה להם להסתבך, לריב עם חבריהם החושבים אחרת מהם ולקלקל מערכות יחסים אישיות שנבנו במשך שנים ארוכות עם החברים אתם הם מצויים בחילוקי דעות ערכיים.
  
יש גם עניין של סגנון. בעבר הורגלנו לסגנון דיבור וכתיבה המכבד את העמדה השונה מעמדתנו. בימינו סגנון הדיבור והכתיבה המתייחס לעמדות שאינן מקובלות על הדובר או הכותב שונה לחלוטין: הוא יותר בוטה, יותר פוגעני, יותר אלים. רבים הם האנשים הנמנעים מלהכניס את ראשם לוויכוחים קשים וקולניים שמטרתם אינה הבהרת עמדות אלא בעיקר הטחת עלבונות וזלזול בעמדות היריב.
  
אבל לשתיקות יש מחיר. עמדה שאינה מושמעת כאילו אינה קיימת. הבוטה נשמע ברמה בעוד הקול האחר נשמע בקול רפה, אם בכלל, והתוצאות הן בהתאם. יש יותר היסחפות עם הגלים עליהם נישא הרוב, יותר כול אחד בעצמו ולעצמו, פחות מחשבה מורכבת ויותר פשטנות המסתפקת לעיתים קרובות באמירה של עזוב אותי מהשטויות האלה.
  
הפנמת ערכים הוא תהליך מורכב וממושך. ונכון, גם החברה הקיבוצית המתפקדת בתקופה בה אנחנו חיים היא חברה מורכבת. האם המפגש בין הקיבוצי, הישראלי ותרבות המערב יוצר גם בימינו אלה מציאות חברתית ייחודית? האם עודנו מעוניינים ביצירת ייחודיות חברתית וערכית קיבוצית? השאלה כבר כמעט ואינה נשאלת. והתשובה? מה התשובה?!
  
נכתב בתאריך
9/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו