עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

להרוג את השליח
  
במקום להתייחס לגופן של טענות שמציגים גופים כ"שלום עכשיו", "בצלם" ו"שוברים שתיקה", אנחנו מוקיעים אותם
  
חשוב לאדם להרגיש צודק. שמעשיו צודקים, שטיעוניו צודקים וארצו נוהגת בצדק מול אויביה הרוצים לפגוע בה. מכאן, מי שמנסה לערער על דרך התנהלותה של המדינה בה אנחנו חיים אמור לפגוע בתחושת הצדק האישי שלנו.
  
לעיתים קרובות אנחנו מתעלמים מתופעות מכוערות המתרחשות במדינה בה אנחנו חיים במטרה לשמר את תחושת הגאווה על היותנו חלק ממנה. אנחנו נוטים להשוות בין התנהגותה של המדינה שלנו למדינות אחרות, ונוטים לקבוע שהמדינה שלנו טובה יותר מאשר כול המדינות האחרות שנמצאו בעבר או נמצאות בהווה במציאות דומה לשלנו. רבים מאתנו אומרים לעצמם שאם נאלצת המדינה שלנו לעשות מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי המוסר וההומניזם, הרי שהיא עושה את המוטל עליה כדי לשמור על חיינו. וכולם צריכים להבין ולהאמין שזהו המקסימום הצודק האפשרי במציאות בה אנחנו חיים.
  
אנחנו נוטים להאמין שעמים אחרים היו נוהגים גרוע הרבה יותר, אכזרי הרבה יותר מאתנו, כי ידוע לכולם שאנחנו העם הכי מוסרי בעולם ויש לנו צבא המוסרי ביותר בעולם. פועל יוצא מתפיסת עולם זאת הוא הסתייגות על גבול השנאה מכול אדם או ארגון שמנסה לשפר את הנורמות המוסריות המקובלות בחברה הישראלית וגם בצבא ההגנה לישראל.
  
השיטות לנטרול מבקרי השיטה והמעשים הנובעים ממנה מגוונות. הכחשה של דיווחי אמת על מעשים שנעשו או נעשים, כינויים של מבקרי השיטה והמעשים הנובעים ממנה כבוגדים, מאמץ מתמשך לפגוע בדרכים שונות במנהיגי הארגונים הפועלים למען שמירת טוהר המידות בתחומים שונים.
  
רובו המכריע של הציבור נוטה להאמין לטיעוניהם של אלה המייצגים את השלטון. והסיבה ידועה. בעוד מבקרי השיטה הנוהגת אמורים לערער את ביטחוננו בצדקת דרכנו, הרי טיעוניהם של מצדיקי המעשים הנעשים על ידי זרועות השלטון השונות שהבולט בתוכו הוא צבא ההגנה לישראל, מחזקים את תחושת הביטחון שלנו שאנחנו שייכים למדינה בה נלקחות החלטות הקשורות למלחמה ושלום באופן אחראי ונשמרים המוסר והצדק למרות המציאות הקשה בה אנחנו חיים.
  
השקר שהיה מונח בתשתית היציאה למלחמת לבנון הראשונה התגלה כבר ביומה הראשון, חיילים מעטים סירבו לשרת בצבא שיצא למלחמה שלאחר שנים כונתה מלחמת שולל אבל עד ימינו אלה הם נתפסים על ידי רוב הציבור ככאלה שהשתמטו מחובת היציאה למלחמה.
  
ארגונים כמו "בצלם" ובעיקר "שוברים שתיקה" המנסים להצביע ולהתריע על מעשים שנעשים בשטחים הכבושים על ידי חיילי צה"ל, נתפסים על ידי רבים מאזרחי ישראל כארגונים הממוקמים על גבול הבגידה במדינת ישראל.
  
והסיבה ברורה. פעילותם פוגעת בדימוי העצמי של רבים מאזרחי מדינת ישראל החושבים ומרגישים שצה"ל הוא "הילדים שלנו" המייצגים אותנו כהוריהם וכאזרחי המדינה בה כולנו חיים. ואיך יכול להיות "שהילדים שלנו" יתנהגו באופן שאינו מוסרי ואינו הוגן כלפי יריבנו הרוצים תמיד את רעתנו?
  
על השאלה כיצד הייתם מרגישים אם אחיכם היו נתונים תחת כיבוש ואתם הייתם מופלים לרעה במדינה בה אתם אמורים להיות אזרחים שווי זכויות. התשובה היא שאין מקום להשוואה בין דרך התנהגותם של אויבנו לבין התנהגות של חיילנו וכמובן גם ממשלתנו. "זה הרי לא אותו הדבר".
  
השילוב בין חרדות קיומיות הנובעות מההיסטוריה של עם ישראל, היסטוריה רווית סבל ורדיפות לבין תחושת "האתה בחרתנו" הנובעת מהאמונה הדתית הייחודית של עם ישראל, מהווה שילוב קטלני שמוליך רבים מאתנו להתייחסות מעוותת לעם ישראל בהתייחסותו לעמים אחרים.
  
ובינתיים מדינות העולם לוחצות. הצדק שלנו עומד בסתירה למה שנחשב בעיניהן לצודק. הכעס על מעשיה של מדינת ישראל מחלחל לתוך מי התהום של מדינות רבות והתוצאות לא יאחרו לבוא. פעילותם של ארגונים כמו "שלום עכשיו" "בצלם" "ושוברים שתיקה" יעכבו במידה מסוימת את תרגום התוצאות המעשיות של ההסתייגות העולמית מדרך פעילותה של ישראל בשטחים הכבושים. אלא שהזמן קצר וספק אם יספיק כדי לתקן את השגיאות שעשינו. ובינתיים שרת המשפטים של מדינת ישראל מציעה חוק חדש המהווה חצי סיפוח הקובע שהחוק הישראלי יחול גם על המתנחלים. אבל לא יחול על תושבי השטחים. כלומר העמקת תהליך האפרטהייד המתקיים כבר שנים רבות בשטחים הכבושים. אז לאן הולכים מכאן?
  
נכתב בתאריך
3/5/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו