עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (95) / מחכים לבעל הדבר
   

אם תרצו אין זו אגדה. (בנימין זאב הרצל)

  
אתמול אמרתי לסיטאר, בתי האהובה, אחותו של מאור, בני האהוב, כי היא יקרה לי. ואז, כמהרהר הוספתי: אבל את אינך למכירה! מאור שמע והעיר: אבל היא כן לתצוגה!
  
הפער בין מה שמוצג לראווה לבין מה שלמעשה ניתן לרכישה הוא טבעי, אני משער. לפעמים הוא מוצהר - כמו בגלריה או מוזיאון - ואז הוא גם לגיטימי. לפעמים הוא בניגוד למוצהר - למשל כשהתצוגה בחלון הראווה של חנות כוללת פריטים שאינם למכירה, או כשאדם מפרסם במדור שידוכים תמונה שאינה שלו. מה עושים כשזה קורה? לפעמים עדיף לוותר. לפעמים לא. דוגמה מאלפת אפשר לקחת מן החוקה של ארצות הברית. ב-1776 נחתמה מגילת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה, שנוסחה על ידי תומאס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין וג'ון אדמס, שבפסקה השנייה בה מופיעות המילים הנצחיות:
  
מקובלות עלינו אמיתות אלו כמוכחות מאליהן, שכל בני אדם נבראים שווים, שיוצרם העניק להם זכויות מסוימות שאינן ניתנות להפקעה, ובהן הזכות לחיים, לחופש ולרדיפת האושר.
  
13 שנים לאחר חתימת מגילת העצמאות, ב-1789 פרסמו ג'יימס מדיסון וג'ורג' מייסון את עשרת התיקונים הראשונים לחוקה המוכרים יותר תחת השם גיליון הזכויות. כל האנשים הללו ידועים תחת הכינוי הקולקטיבי "אבות האומה האמריקאית". החוקה האמריקאית וגיליון הזכויות כוללים הצהרות שנותניהן לא העלו על דעתם לקיים, בדבר שוויון בין כל בני האדם: הם עצמם היו בעלי עבדים, ולנשותיהם לא הייתה זכות בחירה, וברוב המקרים לא היה נראה שזה מציק להם. מעטים ונשכחים היו מוטרדים אז מן הפער העצום הזה שהיה בין המובטח לבין המקוים.
  
72 שנים לאחר חתימת מגילת העצמאות הופיעה אליזבט קאדי סטאנטון על בימת ועידת סנקה פולס שנערכה ב-1948, ותבעה שם, בשם האומה האמריקאית, את קיום ההבטחה שבחוקה ובגיליון הזכויות, בצורה של מתן זכות ההצבעה לנשים. 17 שנה לאחר מכן, לאחר ניצחון הצפון בהנהגת הנשיא אייב לינקן, ב-1865, הוסיף הסנאט את התיקון ה-13 האוסר על העבדות, וגם הפעם הוא עשה זאת בשם האומה האמריקאית התובעת לה את קיום ההבטחה שבחוקה ובגיליון הזכויות. 90 שנים לאחר מכן, ב-1955, תבעו קלודט קולוין ורוזה פרקס אף הן בשם האומה האמריקאית העומדת על קיום ההבטחה שבחוקה ובגיליון הזכויות, את הזכות לשבת בקדמת האוטובוס. 8 שנים אחריהן, ב-1963 בא הכומר ד"ר מרטין לותר קינג הבן, ונשא את נאומו הידוע, יש לי חלום, בו הוא דרש שוויון זכויות מלא לשחורים, וגם הוא עשה זאת בשם האומה האמריקאית התובעת לה את קיום ההבטחה שבחוקה ובגיליון הזכויות.
  
זוהי רשימה חלקית של האנשים שתבעו, בשם האומה האמריקאית, את קיום ההבטחה שבחוקה ובגיליון הזכויות. הללו אינם נקראים אבות האומה וגם לא הוריה. עם זאת אין ספק בלב איש כי בלעדיהם היא לא הייתה קמה. אולי מתאים יותר לקרוא להם מילדיה. נותני ההבטחה הם הורי האומה, והדורשים בשם האומה מן המדינה לכבד את ההבטחה הם מילדיה: כי הם אלה שמביאים את האומה להכיר בעצמה. אומות, אני משער, שייכות לאותו סוג של דברים שבהם מודעות עצמית וקיום כרוכים לבלי הפרד: ללא זו אין זה.
  
בישראל ישנם רבים התובעים את קיום ההבטחות שניתנו במגילת העצמאות, אבל זה לא עוזר. אולי זה משום שאותן הבטחות מבולבלות משהו. אולי זה משום שהן לא ניתנו לאומה הישראלית, שהרי מגילת העצמאות אינה מכירה באומה הישראלית. ואולי זה משום שמי שתובע את קיום ההבטחות בעצמו אינו עושה זאת בשם האומה הישראלית.
  
לפעמים, מאור בני האהוב, אין בה בתצוגה כל הבטחה. אך גם כשהתצוגה היא הבטחה, זה לא מספיק: כי על מנת שההבטחה תמומש חייב בעל הדבר לבוא ולדרוש זאת - או מישהו אחר בשמו של בעל הדבר. התעוררותו של בעל הדבר והכרתו בהיותו בעל הדבר, זה מה שנחוץ לנו עכשיו.
  
נכתב בתאריך
28/4/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו