עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

אצל אהוד ברק שום דבר לא קורה סתם. הכל מחושב. אז למי ששואל, הנה תיאוריית הקשר בין הזקן שהוא מגדל עכשיו, לבין חזרתו (דרך סוריה) למשרד ראש הממשלה; וגם על "ריקודי שנות הששים", מותג תרבותי שהולך ונעלם
  
סיפור בעל זקן
  
הדעה הרווחת אצלנו היא שאצל אהוד ברק אין דבר שקורה ככה סתם. מאחורי כל מעשה שלו חייב להיות מניע נסתר. משהו שאנחנו, בני תמותה רגילים, לא רואים. הרי אצלו הכול מתנהל בשיטת הפוך על הפוך - לפעמיים הפוך על הפוך על הפוך על הפוך - מכתיב צורך בפרשנות, במאמץ לחשב שלושה צעדים קדימה, כדי לפענח צעד שהוא התחיל בו עכשיו.
  
חשבתי על כך בהקשר לזקן שהוא החל לצמח על לחייו. פתאום, משום מקום, זקן. למה? ולמה עכשיו? מה מסתתר מתחת לשיער? הרי לא יתכן שבוקר אחד אהוד קם ומחליט שהוא מפסיק להתגלח. מוכרחה להיות איזו סיבה עלומה, איזו תכנית מרחיקת ראות.
  
תחילה עלתה בי מחשבה שהאיש זקוק לצומי: הרבה זמן הוא נעלם מתחת לרדאר הציבורי, התרחק, וכעת הוא רוצה לחזור למרכז העניינים, לעורר ניחושים ותהיות. במחשבה שנייה הגעתי למסקנה שזה לא סביר. שהרי אין לו בעיה להתראיין בערוץ מרכזי, להשיג רייטינג גבוה ולהרים גל גבוה של פרשנויות.
  
חזרה בתשובה? לא נראה אפשרי, הגם שזהו מהלך שלוקים בו הרבה אנשים חכמים שמחפשים תשובה סופית ומוחלטת לתהיותיהם וסקרנותם. גיל שבעים ויותר זה לא הזמן לתשובה. ברק גם איננו אדם שיודה כי עד כה טעה ולא הבין ורק עכשיו הוא גילה את האור והתבונה ויוצא לחפש משמעות.
  
***
  
ואז נזכרתי באחד הראיונות האחרונים שלו, לאחר שפרש מן הפוליטיקה בעקבות הפיאסקו של סיעת עצמאות. בראיון הוא רמז כי כמו הגנרל שרל דה-גול, הוא מצפה שברגע של משבר, כשיכלו כל הקיצים, העם יקרא לו אל הדגל. העם יבין אז שרק אהוד יכול.
  
אלא שגם העם הוא כבר לא מה שהיה. זהו עם אשר ששבע הבטחות ואכזבות ממנהיגים גנרלים וחרף כל מצוקותיו, שוועתו מתמהמהת לעלות השמימה. בינתיים אין קורא ואין מייחל לאהוד.
  
***
  
וכך, ברוח הפסוק בשיר, האומר "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום", החליט ברק לעשות מעשה ולהביא את היום. הוא החל לגדל זקן לא בשביל צומי ולא כדי לחזור בתשובה, אלא כדי להתחפש לאסלאמיסט ולהצטרף לשורות דאעש. לא, לא כדי ללחום את מלחמת הארגון נגד אויביו, אלא כדי להסתערב בתוכו. משהו שיזכיר את מבצע אביב נעורים המיתולוגי מאפריל 1973, שבו חדר עם בחוריו המצוינים למטה אש"ף בבירות, כשהוא מחופש לאישה, וחיסל כמה מראשי הארגון.
ברוח השאלה למה זקן עכשיו, יש גם לשאול למה בדיוק עכשיו ברק תורם חצי מיליון ₪ לבוגרי סיירת מטכ"ל. למה התרומה, ובעיקר מה פשר העיתוי? מה, רק עכשיו התפנה לו כסף? לפני שנה ושנתיים לא היה לו?
  
את התרומה הזאת לבוגרי הסיירת יש לחבר אל גידול הזקן. אצל ברק אין מקריות. הכל מסונכרן. הוא זקוק לצוות טוב שיבוא אתו לפעולה הנועזת. זה גם יהיה הצוות שיביאו אחר כבוד - בלי בחירות ופלפולי פריימריז - אל משרד ראש הממשלה, כשהקרקפת של מנהיג דאעש, אבו-בכר אל-בגדאדי, על חגורתו. עם קרדיט כזה, איש לא יעמוד בדרכו. הכל יבינו שאהוד לא ברח.
 

ברק ואל-בגדאדי. אהוד יבוא באישון לילה
  
כדאי שתשימו לב מעכשיו אם ברק הוא היחיד בסביבתו שמצמח זקן, או שלידו ישנם עוד כמה חברים שריריים בעלי זקנקנים; שימו גם לב לתנועותיו של ברק: לאן הוא נוסע, מאין הוא בא. שימו לב לדיווחים על התחממות היחסים עם תורכיה, שאינם מקריים. הודעות מפתיעות על כך שברק פתח עסקי ייעוץ בתורכיה, אל תקבלו כפשוטן. מתורכיה אפשר להגיע אתם יודעים לאן. תורכיה היא הבקו"ם של דאעש.
  
כך, בלי מל"טים, בלי מזל"טים, בלי תותחים ובלי טנקים, יכה ברק את דאעש בלחי מזוקנת כמו ששמשון גיבורנו הכה את הפלישתים בלחי חמור.
  
יום אחד עוד ייכתב שדרכו של ברק חזרה למשרד ראש הממשלה החלה בצימוח זקן והסתיימה כשהוא נכנס למשרד מגולח למשעי - ללא התחפושת והפעם בלי הפלולה. אצל ברק סוף מעשה בגידול זקן תחילה. כי רק אהוד יכול. או שלא.
  
ריקודי הששים-שבעים-שמונים-תשעים
  
מי מן המבוגרים שבינינו איננו מכיר את המותג "ערב ריקודי שנות הששים"? ובכן, המותג הזה פרנס אין סוף ערבי תרבות קיבוציים, שבהם לוועדת התרבות לא היה מה להציע, או כשהיא התעצלה להכין ערב. המודעות היו ברוח זו: "לחברים שלום. היום, אחרי קבלת שבת, ערב תרבות. בתכנית: ריקודי שנות הששים".
  
למה דווקא שנות הששים ולא השבעים, או השמונים, או התשעים? אני נוטה להניח ששנות הששים היו השנים בהן הריקודים הסלוניים עוד היו דומיננטיים. אחר כך הכל התחרבש לשלל סגנונות של ריקודים בתפזורת, עד שכל אחד מפזז ומכרכר לבדו לצלילי רעש איום, אורות מסנוורים ודי-ג'ייס שבהיררכיה המקצועית והסלבריטאית נמצאים בסולם התרבות שלב אחד בלבד מתחת לשפים.
  
"ריקודי שנות הששים" היו ונשארו קטגוריה נפרדת מבחינת הסגנון ותחליף ראוי לערב ריק מפעילות בשביל רכז תרבות שנגמרו לו הרעיונות, או שחברי הוועדה הבריזו לו.
  
ולכן מאוד התבאסתי לקרוא שתכנית פורים בעין המפרץ הוקדשה לריקודי שנות הששים, השבעים והשמונים, כאילו חד הם. כאילו אין הבדל. מעשה כזה הוא ממש חילול הקודש. ערבוב מין בשאינו מינו, הסרת הדרת הכבוד מריקודי שנות הששים ועירובם בריקודי שנות השבעים והשמונים הנחותים. עירוב כזה הוא חמור מן העירוב בין שיתופי לדיפרנציאלי ומאי הפרדה בין בשר לחלב. יוחזר כבודם של ריקודי שנות הששים.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
7/4/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו