עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשהערכים נשחקים
  
היו גם בעבר מקרים של התנהלות בלתי ראויה בצה"ל, אך לא זכורה לי תגובה ציבורית כזו שאנו עדים לה כיום

  
בעקבות הירי והרג המחבל הפצוע בחברון התעורר דיון סוער על הקוד המוסרי של צה"ל ועל מרכיבי עוצמתו. המכה הקשה על התודעה הייתה עבורי ההבנה שרוב הציבור תומך בהרג. האכזבה העמוקה אינה נובעת בעיקרה ממניעיו ומכישלונו של החייל היורה. היא נובעת מתמיכתם של רבים בהרג המחבל הפצוע. תמיכה בהרג גם אם הוא נעשה בדעה צלולה ובכוונת מכוון. היו גם בעבר תקלות של התנהלות בלתי ראויה, במלחמות ומול אירועי חבלה, אך לא זכורה לי תגובה ציבורית כזו שאנו עדים לה בימים אלה. בתגובה המיידית, שלי ושל רבים אחרים, התייחסנו לקוד המוסרי ולהשפעתו על עוצמתנו. אמרנו ולא פרשנו. נדמה שהגיע הזמן להרחיב מעט, לפרש ולהסביר את הדברים.
  
לא הטנק אלא האדם
  
כפי שנאמר ונכתב כבר לרוב, האדם הלוחם, בני האדם המרכיבים את הצוות, היחידה והצבא כולו, הם מקור עוצמתנו, יותר מכל טנק ויותר מכל מטוס. רוח היחידה, רוחו של הצבא ורוחו של העם, אזרחים וחיילים. אלה באים לביטוי מרבי כאשר קיימת הסכמה רחבה על מטרות המלחמה. זה קרה במיוחד במלחמות שנכפו עלינו. זו העוצמה הנובעת מתחושת ה"אין ברירה" המלווה את הלוחמים כאשר אנו מותקפים. הצירוף המיוחד הזה, של אין ברירה ושל ידיעה והסכמה על מטרות המלחמה, הוא שעמד לנו במבחנים הקשים של מלחמת העצמאות, ששת הימים ויום כיפור. הייתה תחושה חזקה של מלחמה על הבית, של מלחמה כנגד האיום על עצם קיומנו. בין שהקרבות התנהלו על גדרות הישובים, כמו במלחמת העצמאות, ובין שהם התנהלו מעבר לגבולותינו. היה ברור לכל כי היו אלה מלחמות שנכפו עלינו ועלינו להלחם כדי להבטיח את המשך קיומנו, פשוטו כמשמעו. כולנו הרגשנו כי אנו נלחמים על הבית, גם כאשר הקרבות ביום כיפור התנהלו בפועל לאורך תעלת סואץ ועל רמת הגולן, וגם אם התוקפים לא התכוונו לכך מלכתחילה, דבר שלמדנו והבנו רק בדיעבד. התחושות הללו תרמו לנחישות, לתעוזה ולנכונות להסתכן. לתחושת הכורח יש לצרף שני מרכיבים נוספים שלהם תרומה חשובה לעוצמתו של צה"ל. האחד - העובדה שהוא צבא העם. כולנו שרתנו בו מתוך הזדהות רבה וראינו בשרות כורח ולא מקצוע לחיים. לא היינו "חיילים מקצועיים", במובן המקובל. יותר מכך, גם חלק ניכר ממפקדי הצבא הסדיר, בשרות קבע, ראו בשרות שליחות הנובעת מהמציאות המיוחדת שלנו ולא תפסו את עצמם כ"חיילים מקצועיים", כפי שמקובל בארצות העולם. המרכיב השני - צהל חינך ומחנך על פי הקוד המוסרי, לשימוש מבוקר, זהיר, מאופק ואחראי בנשק. מה שנקרא בשפה שנשמעת היום מעט מליצית ומיושנת: "טוהר הנשק". זאת כדי למנוע ככל האפשר פגיעה באזרחים שאינם מעורבים במלחמה, כדי למנוע הרג מיותר, גם כאשר מדובר באויב, וכדי לשמור על דמותם וצלמם האנושי של חיילינו.
  
הבקיעים והסחף
  
הערכים הללו אינם עומדים בניגוד לתעוזה, למקוריות, לרוח ההתקפית, לדבקות במשימה וליכולת לפעול כצוות לוחם, שהיו והנם מסימני ההיכר של צה"ל. חשוב לומר שכל אלה אינם מובנים מאליהם. לא במקרה ראינו בקיעים עמוקים יותר, בתעוזה, בדבקות במשימה ובשמירה על השימוש המבוקר בנשק, במלחמות היזומות שלא הייתה הסכמה רחבה לגבי נחיצותן. ראינו גילויים מדאיגים בשתי מלחמות לבנון וראינו גילויים כאלה גם בחלק מהמבצעים, ספק מלחמות, שנערכו בשטחי עזה, יהודה ושומרון. במו עיני ראיתי במלחמת לבנון הראשונה יחידות שנחשבו ליחידות עלית מובילות, כיצד הן מתנהלות בכבדות, בהיסוס, ללא תעוזה וללא דבקות במשימתן. באחת השיחות, באותם הימים, אמר לי אחד המפקדים הבכירים: "אל תשכח שכביש בירות דמשק אינו הדרך לירושלים". נדמה לי שעל כך היו צריכים לחשוב מי שהובילו אותנו למלחמות ההן. הבקיעים והסחף חמורים עוד יותר במשימות הביטחון השוטף, בחיכוך המתמיד עם האוכלוסייה האזרחית בשטחים. האוכלוסייה שאינה רוצה להשלים עם נוכחותנו המתמשכת כבר כמעט חמישים שנה. בנינו ובנותינו נמצאים שם תוך סיכון אישי, בידיעה שמשימתם שם אינה מניעת סיכון קיומי למדינת ישראל. הם משתתפים במלחמה שאין הסכמה על מטרותיה והיא אינה ה"מלחמה על הבית". זו מציאות שיש בה את כל הנחוץ כדי לשחוק את הערכים שחינכנו והתחנכנו על פיהם. מציאות שלוחמי מלחמות ישראל ההן לא הכירו כלל. הם מתמודדים מול אתגר מוסרי ומוראלי קשה שבעתיים, מהאתגרים שאני ובני דורי התמודדנו מולם. במציאות זו הסיכון לשחיקת עוצמתם המבצעית והמוסרית, ממשי ביותר. במציאות זו, כל עוד היא מתקיימת, חובה על צה"ל ומפקדיו להקפיד שבעתיים על הנורמות, על חיזוק הערכים, על שמירת האיפוק, על הימנעות ממעשי נקם ועל ביצוע מדויק של הפקודות. במקום הזה עמדו בימים האחרונים שר הביטחון, הרמטכ"ל ואמרו באומץ לב את דברם. הם אמרו זאת באופן חד וברור. הם עמדו ועומדים עדיין "חשופים בצריח", מול ההתלהמות והרוח הרעה של פוליטיקאים ושל רבים בציבור.
 
נכתב בתאריך
7/4/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו