עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שמאל ישראלי, אייך?
  
עם ישראל נסחף ימינה ומאמץ את גישת "אתה בחרתנו". והשמאל? האם עדיין הוא בעל השפעה במדינת ישראל ובחצרנו הקיבוצית?
  
האם רוב החברים החיים בקיבוצים שהוקמו על ידי תנועת השומר הצעיר משתייכים עדיין בתודעתם לשמאל? הקריטריונים שאמורים לקבוע את התשובה לשאלה נשענים על הערכים שמאפיינים את השמאל באשר הוא: אמונה בשוויון ערך האדם, בשוויון ערך העמים, שאיפה לקיומו והגשמתו של צדק חברתי, בארץ ובעולם כולו. האם רובנו מאמינים עדיין בערכים אלה? האם אנחנו מאמינים עדיין שהתנהגות הוגנת בין אדם לחברו נשענת על אמרתו המפורסמת של הלל הזקן שקבע: "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך" .
  
מקרה הבוחן של השקפת העולם של כול אדם הם בדרך כלל מקרים קיצוניים שבהם מערכת הערכים הפנימית של כול אחד מאתנו עומדת למבחן. אין ספק שמציאות של מלחמה או של עוינות מתמשכת הבאה לידי ביטוי במעשי אלימות דו צדדיים הם אולי המקרים הקיצוניים שבהם.
  
כבר עשרות שנים נמצאת ישראל במאבק קיומי עם הפלסטינים ולעיתים גם עם חלק מארצות ערב הסובבות אותנו. האם רצח שבויים שלהם מותר בעוד רצח שבויים שלנו אסור? האם לשמור על כבוד החיילים שלנו שנפלו בקרב חיוני, בעוד שמירה על כבודם של החללים של האויב אינו הכרחי ואולי אפילו בלתי רצוי? האם הריסת ביתם של משפחות מחבלים ערבים ראוי וצודק בעוד הריסת ביתם של מחבלים יהודים אינו מוצדק ואינו רצוי?
  
האם הארגונים החושפים את המעשים הבלתי חוקיים והנוגדים את החוק הבינלאומי והמוסר האנושי שנעשים על ידי חיילי צהל, כמו שוברים שתיקה, ראויים לגינוי בעוד מי שמסתיר מעשים כאלה הוא פטריוט וראוי לשבח?.
  
האם הסכנות בהן נמצאת מדינת ישראל מצדיקות גם מעשים שאינם מוסריים מצד צה"ל בעוד מעשים כאלה שעושים אויבנו הם ביטוי ברברי של "אפיוני" הערבים באשר הם ערבים?
  
האם ההתייחסות לדרכי התנהגות ושמירה על לנורמות מוסריות הם תלויי שייכות לאומית או שהם אוניברסליים. האם מה שמותר לאחד מותר גם לאחרים בעוד שמה שאסור לצד אחד אסור גם לצד השני?
  
לאומנות מעודדת הפרדה בין מה שמותר לעם שלי לבין מה שמותר לעם האחר. חייל ישראלי שיורה בפלסטיני חסר ישע השוכב פצוע חסר אונים, הוא מעשה ראוי בעיני ישראלים רבים, בעוד פלסטיני היורה בחייל שלנו השוכב פצוע ומדמם, זה מעשה רצח שאין עליו סליחה.
  
***
  
התחזקות האמונה הדתית המדגישה את ייחודו של עם ישראל, את זכותנו הייחודית על ארץ ישראל, לצד היחלשותה של התפיסה החילונית האוניברסלית, מובילים רבים מתושבי ישראל היהודים לדבוק בתפיסה הלאומנית ולזנוח את התפיסה האוניברסלית.
  
עיקרי תפיסה זאת נשענת על ההנחה שמה שמותר לנו אסור להם, מה שכואב לנו לא בהכרח כואב להם, והכאב על נפילת בן שלנו לא דומה לכאב הנובע מנפילת בן של אויבנו.
  
אנחנו אחרים. טובים יותר, מוסריים יותר, רגישים יותר. הם הרוצחים ואנחנו הקורבנות התמימים. רבים מאמינים שהסכסוך בין היהודים והערבים על הזכות לשבת בארץ ישראל הוא חד צדדי. אנחנו הצודקים בעוד הפלסטינים מנסים כבר מעל מאה שנה לסכל את התנאים שיאפשרו לצדק המוחלט שלנו לצאת לאור.
  
***
  
האם חברי הקיבוצים, במיוחד אלה שחונכו על ברכי התפיסות האוניברסליות של שוויון ערך האדם והעמים, והתנהלו במשך שנים רבות על פי התפיסה שבאה לידי ביטוי באמירתו האוניברסלית של הלל הזקן, נוטים היום לתמוך בצד האוניברסלי, או, לחילופין, רבים מאתנו תומכים בעמדות המבטאות את הלאומנות וההעדפה של היהודים בהשוואה לכול עם אחר?
  
אני מתרשם שבמישור האנושי רבים מאתנו מתייחסים לערבים העובדים אתנו ולצדנו בשוויון ערך ובהגינות אנושית. לא כך הדבר במישורים הקשורים למאבק הלאומי-צבאי בו אנחנו, יהודים וערבים, נמצאים משני צדי המתרס. רבים מאתנו מצדיקים הפרדה בין מה שכואב לנו לבין מה שכואב להם. בין מה שמותר לנו לבין מה שמותר להם.
  
הלל הזקן לא היה רווה נחת אם היה מזדמן בימים אלה לקיבוצים רבים ושומע את תוכן רבות מהשיחות המתנהלות על הדשאים והמדרכות של רבים מהקיבוצים. אני מתכוון לשיחות שעניינן יחסי יהודים ופלסטינים וכיווני פתרון הסכסוך ביניהם.
  
עם ישראל נסחף ימינה על גלי חרדות קיומיות הסוחפים את העם שמאמין ב"אתה בחרתנו" לעבר לאומנות חסרת גבולות. רבים מאתנו נסחפים בזרם החזק והאובדני הזה. והשמאל? האם עדיין הוא בעל השפעה במדינת ישראל ובחצר הקיבוצית שלנו?
  
נכתב בתאריך
3/4/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו