עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רשת הביטחון של נתניהו


על הפלונטרים בהם מסובך בנימין נתניהו, העשויים להוביל להצטרפות סיעת הרצוג לממשלה ולפיצול המחנה הציוני

 

מדיניות "ניהול הסכסוך" ללא פתרונו עם הפלסטינים, שבה נוקט נתניהו מובילה למבוי סתום, בדומה לתקופת הסטגנציה של גולדה מאיר שהסתיימה במלחמת יום הכיפורים. הדבר מביא להתגברות מסוכנת של הלאומנות הדתית-משיחית בקרב יהודי ישראל בשל תחושת המבוי הסתום והעדר התקווה לאופק מדיני ולהתמשכות מה שנראה כאינתיפאדה שלישית. במקביל גדלה האפשרות לסיבוב נוסף בעזה ההרוסה שמבצע "צוק איתן" לא הכריע בה את ממשל החמאס, כחלק ממדיניות הסטגנציה, שלשיטת נתניהו משרתת את המשך הישרדותו בשלטון.

 

נתניהו שוקל לשמר את הקואליציה הימנית שלו באמצעות צירוף גלגל חמישי בדמות כ-2/3 מסיעת המחנה הציוני בראשות בוז'י הרצוג, איתן כבל, ציפי לבני וחיליק בר. עבורם הוא שומר כפיקדון את תיקי החוץ (לבני), הכלכלה והתעשייה (הרצוג), התקשורת (כבל) ושיתוף פעולה אזורי (חיליק בר). כך עשה אהוד ברק עם סיעת עצמאות.

 

יש להניח שבסופו של דבר, בוז'י הרצוג ייאות להצטרף לקואליציית נתניהו הנוכחית על בסיס "תכנית ההיפרדות" של ה"עבודה", ללא סילוק "הבית היהודי" ו"תקומה", ותוך השארת שרי הימין הקיצוני זאב אלקינד ויריב לוין. דרישתו של בוז'י לקבל את תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה תוּמר בתואר סמלי ריק מתוכן שיוגדר כמשנה לראש הממשלה, תואר שהחזיק בו סילבן שלום שפרש. לצורך זה יידחו הבחירות המקדימות במפלגת העבודה ל-2017, מה שעשוי להביא לפילוגה.

 

***

במצב זה תוקם סיעת שמאל פורשת שתמנה כשליש מח"כי המחנה הציוני בראשות עמיר פרץ ושלי יחימוביץ. סיעת השמאל תנסה לנצח בבחירות הקרובות להסתדרות החדשה שבראשה עומד כיום אבי ניסנקורן, שהצטרף למחנה בוז'י. סיעת שמאל חדשה בכנסת תהיה תואמת לתופעת בארני סאנדרס ב"דמוקרטים" בבחירות בארה"ב, ולהבדיל לתופעת ג'רמי קורביין מנהיג הלייבור הבריטי. בינתיים מנסה ח"כ אראל מרגלית, הצופה בתהליכים אלה להרים את נס המרד נגד מימושם, אך בשלב זה נשאר קול קורא במדבר. הרצוג יוביל את מחנהו לקואליציית נתניהו הרביעית ללא הפורשים מהמחנה הציוני.

 

נראה כי זאת האופציה היחידה שנותרה לנתניהו כדי לשרוד פוליטית, לאחר כישלונותיו הרבים. מדובר במדיניותו הנמהרת והנואלת בנושא האיראני; בקיפאון המדיני שמייצר פוטנציאל מלחמתי; ובהתנהלותו המזלזלת בנשיא ארה"ב, המסכנת את המשך הסיוע הביטחוני ממנה לישראל.

 

הסיבות שדוחפות את נתניהו למימוש אופציית הרחבת הממשלה עם הרצוג:


1.      נתניהו מודע למתח הפנימי ההולך וגובר בליכוד. זה מתבטא ביחסו המתנכר כלפי השר החזק בליכוד, ישראל כץ. נתניהו לא מפרגן להצלחותיו וחושש מעוצמתו המתגברת. גם שר הביטחון הפרגמטי והמקצועי, בוגי יעלון, נמצא במתקפה בבית-הדין של הליכוד בראשות מיכאל קליינר. הסיבה לעתירה נגדו הכוללת דרישה לסלקו מהליכוד היא משום שהחליט לקיים את החלטת בג"ץ בדבר פינוי והריסת מבני מתנחלים שנבנו בניגוד לחוק. במקביל מכשירים עתה את הקרקע לבנייה נוספת על אדמות פרטיות, מה שיעורר את זעם העולם נגדנו.

2.      נתניהו חושש מיוזמת השלום שיוביל אובמה בתאום עם הצרפתים והאיחוד האירופי, שתכפה על ישראל והפלסטינים לקיים מו"מ, לפי מתווה קלינטון מ-2000 ותכנית השלום הסעודית מ-2002-3; יצוין כי כפייה מעצמתית גלובלית תוביל לבסוף לתהליך של פתרון סכסוכים כפי שקורה עכשיו בסוריה וקרה גם באיראן.

יוזמות אובמה והאירופים צפויות לקבל את אישור מועצת הביטחון והעצרת הכללית. אובמה חייב לפעול כך, כדי להצדיק את פרס נובל לשלום שקיבל בראשית כהונתו, שהוענק לו כמקדמה ע"ח קידום מדיניות שלום בעיקר במזרח התיכון. שכן, לסכסוך באזורנו יש פוטנציאל לפיצוץ בין האסלאם לעולם המערבי, נוכח ההקצנה הדתית גם במגזרים היהודיים וגם בקרב האוונגליזם הנוצרי.

3.      נתניהו חושש מתוצאות הבחירות בארה"ב בנובמבר 2016. המועמדים המובילים בשתי המפלגות אינם כוס התה שלו כמי שציפה לנשיא רפובליקאי בן-חסותו של אדלסון, דבר שנראה רחוק כיום.

א.      דונלד טראמפ, אם ייבחר, ישנה באופן מהותי את מדיניות החוץ של ארה"ב ולא יהיה בכיסו של בנימין נתניהו. הוא לא יסבול הטפות מוסר מנתניהו, למרות היותו רפובליקאי. מדובר ברפובליקאי בלתי נשלט ולא צפוי.

ב.      הילרי קלינטון, אם תיבחר, תחדש את מתווה קלינטון ותשלח את בעלה, עם מנדט נשיאותי, כדי שיקדם את מתווה שתי המדינות, תוך התייחסות לתכנית השלום הסעודית שאימצה הליגה הערבית

4.      בנימין נתניהו הולך ומסתבך עם הרפורמים והקונסרבטיבים היהודים בארה"ב (שהם רובה המכריע של יהדות זו), נוכח התנגדות חברות הקואליציה החרדיות להסדר רחבת תפילה פלורליסטית ליד הכותל המערבי ובשל דרישות החרדים למנוע מרפורמים וקונסרבטיבים לטבול לפי מנהגיהם במקוואות.

 

לסיום

יש לזכור שבמבוא להסכמי קמפ דיוויד מ-1978/9 שנחתמו בין ישראל לנשיא סאדאת, נקבע הצורך לטפל ולפתור את הסוגיה הפלסטינית.

 

סוגיה זו כוללת את נושא הליבה של הר הבית בירושלים. הבעיה הפלסטינית לא נפתרה מאז 1948 והיא ניצבת במוקד התסיסה בעולם הערבי והמוסלמי וגם הנוצרי האוונגליסטי.

 

לעולם הגלובלי אינטרס ברור לפתור סכסוך זה למען שלום הפְּלָנֵטָה כולה. זאת תוך פירוק פצצת-זמן מתקתקת מסוכנת ביותר.


 

 

 

נכתב בתאריך
28/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו