עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מוסד הולך ונעלם
  
גם המוסד לבוררות וגישור, שהיווה אלטרנטיבה קיבוצית ראויה לבתי המשפט בפתרון סכסוכים בין חברים וקיבוצים, הולך ונעלם בתהליך שבו שופכים הקיבוצים את המים עם התינוק
  
המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית הוקם כאלטרנטיבה קיבוצית לבתי המשפט. מטרות הבוררות והגישור היו לנסות ולפתור סכסוכים בין חברי הקיבוץ בינם לבין עצמם, או לחילופין בין החבר כפרט לבין ממסד קיבוצו, ולעתים גם בין הקיבוץ לבין חבר שעזב את קיבוצו. לעתים נדירות למדי טיפל המוסד לבוררות ולגישור בניסיון למצוא פתרון בסכסוכים בין קיבוצים בינם לבין עצמם.
  
הבוררים היו חברי קיבוצים שנבחרו לתפקידם לאחר שכיהנו בתפקידים במסגרת קיבוצם, התנועות אליהן השתייכו, ולעתים גם בתפקידים במסגרות אחרות. רובם ככולם אנשים בעלי ניסיון חברתי וכלכלי רב ובעלי השכלה בתחומים שונים ומגוונים.
  
הבוררים פעלו בצוותים של שלושה, בראשם נבחר לעמוד אחד מהם אשר תפקידו היה לנהל את הישיבה, או הישיבות, ולנסח את הפסק שעבר דיון, לעתים לא קצר, בין חברי הצוות.
  
לעתים התחייב הצוות לנמק את פסיקתו ולעתים הסכימו הצדדים לקבל את פסק הבוררים מבלי שנזקקו להנמקות המגבות את החלטת הבוררים. תהליך הבוררות נשען והיה מחויב לחוק הבוררות משנת 1968 ולכללים מחייבים, אותם היו הבוררים אמורים לקיים.
  
הבוררים נדרשים לפסוק: "לפי שיקול דעתם, יושר לבם, על יסוד תקנון הקיבוץ, תוך התחשבות בנהגים ובהחלטות הקיבוץ" אבל גם לפי פירושם הם את התקנון ואת הקוד הקיבוצי.
  
במהלך השנים הרבות בהן קיים המוסד לא נרשם ולו מקרה אחד שבו ערעור על פסק הבוררים התקבל על ידי בתי המשפט.
  
פסקי הבוררות לא נשענו על הדין המהותי הנוהג בבתי המשפט. הבוררים חיפשו את הצדק שכידוע לא בהכרח נשען על הדין היבש כפי שמקובל בעבודת בתי המשפט. עבודת הבוררים נשענה בעיקר על תבונת הלב ועל היכרות עמוקה של הקודים הקיבוציים אותם הכירו היטב ולאורם פעלו במשך תקופות ארוכות במסגרת תפקידיהם החברתיים והכלכליים.
  
רק לעתים נדירות ובהסכמת שני הצדדים שותפו עורכי דין בתהליך הבוררות. וזאת מהסיבה הפשוטה שעורכי דין פועלים ומחויבים בעיקר לדין המהותי בעוד הבוררות התנועתית מבוססת בעיקר על החיפוש של פתרונות צודקים שלעתים אינם עולים בקנה אחד עם הדין המהותי. ביושבם על כס הבוררים, מטרתם של הבוררים היא להביא לידי ביטוי את הצדק האנושי לפני הדין הפורמלי היבש.
  
***
  
במשך שנים כיהנתי כבורר. בתחילה במסגרת המוסד לבוררות של הקיבוץ הארצי בניהולה של פאולה גלוזמן מקיבוץ עין דור, ולאחר מכן במסגרת המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית המאוחדת. במשך שנים ארוכות ניהל את המוסד ישראל ויזל מקיבוץ דפנה ולאחריו יוסי חלבי מקיבוץ הסוללים. ישראל ואחריו יוסי עיצבו את המוסד על פי השקפת עולמם שנשענה על היכרות עמוקה עם המציאות הקיבוצית שהיא כידוע רבת פנים ומורכבת מבחינה חברתית. פעילותו ויוקרתו של המוסד לבוררות במשך עשרות בשנים לא שימח במיוחד כמה מהמשרדים של עורכי הדין שעסקו גם הם בחיפוש פתרונות לקונפליקטים שהופיעו חדשות לבקרים במסגרת התנועה הקיבוצית. עלות הבוררות הייתה נמוכה ובהישג ידו של הפרט בעוד הקיבוץ גם הוא נדרש לשלם סכומים נמוכים.
  
למרות עובדות אלה המציאות השתנתה. בימים אלה בראש כול הרכב בוררים עומד עורך דין. ההתחשבות בדין המהותי כאשר ההרכב בא לפסוק בסוגיה שעמדה בפניו גדלה באופן משמעותי, ומכאן שההבדל הגדול שהיה בעבר בין דיון בבוררות תנועתית לבין דיון בבתי משפט הצטמצם מאוד. כמות הבוררויות במסגרת המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית פחתה , בעוד יוקרתו של דיון במסגרת בתי המשפט עלתה מאוד.
  
חשוב להבין ולהפנים שבמציאות שנוצרה רק מי שמשאבים כספיים גדולים עומדים לרשותו יכול להרשות לעצמו להיעזר בעורכי דין במסגרת מאבקו מול עמדתו ורצונותיו של המתנגד לדעתו. לעתים קרובות הנהלת הקהילה משלמת את שכר טרחתו של עורך הדין מתקציב הקהילה השייך באופן מהותי גם לחבר הטוען נגד עמדתה של הנהלת הקהילה. מציאות זאת מהווה אי צדק משווע המגביר את תחושת חוסר האימון במסגרת המציאות הקיבוצית שהופכת מורכבת יותר ויותר. וכידוע תחושת אימון בין הנהגת הקיבוץ לבין חבריו היא חיונית ביותר לתפקודו של הקיבוץ ככלל וגם של הפרט שנקלע לקונפליקט בתחומים שונים ומגוונים.
  
המוסד לבוררות ולגישור הביא בעבר לידי ביטוי את ייחודו של הקיבוץ כחברה בעלת אפיונים ייחודיים. לא מקרית היא העובדה שכמות הפסיקות לטובת החבר שהתמודד מול ממסד קיבוצו זהה פחות או יותר לזאת שתמכה בעמדת הממסד שהתמודד מול טענותיו של הפרט.
  
הדבקות בחיפוש אחרי הצדק הנשען על הערך של שוויון ערך האדם והיכרות עמוקה על המציאות הקיבוצית על כול גווניה, הם אלה שהביאו לתוצאה מעוררת כבוד זאת.
  
הייתכן שבימים אלה בהם עיקר שאיפתם של רבים מחברי הקיבוץ היא להיות "כמו כולם" וזאת באמצעות מחיקת כול סממן ייחודי, הגיע גם זמנו של המוסד לבוררות ולגישור להפוך לזיכרון נוסטלגי?.
  
נכתב בתאריך
22/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו