עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (93) / הרעב

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב... אֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ.     

מגילת אסתר

 
מאור בני האהוב מדבר בהתלהבות על חג הפורים. אמרתי לו כי מעולם לא אהבתי את החג הזה, כי אנו נדרשים לשמוח בו על טבח של אלפי בני אדם, כולל ילדים, כולל וייזתא. ובאמת הדיווח במגילת אסתר על הרציחות ההמוניות מזעזע. מאור חשב לרגע ואמר:
– הילדים האלה יהיו בעצמם פעם מבוגרים.
– נכון. אז מה?
– אז אולי הם יהיו כמו המן, כי הוא כבר הספיק לחנך אותם.
– אבל אולי הוא לא הספיק לחנך אותם. וגם אם כן, אולי הם עדיין יכולים להשתנות.
– אתה צודק, אבא. בני אדם יכולים להשתנות. אפילו אתה פחות צועק עליי היום מפעם.
  
כמובן שאם הסכסוך הוא טוטלי, אז אף אחד לא יכול להשתנות. לכן ההיתר לטבח-עם מוצדק מסורתית על ידי טענת הסכסוך הטוטאלי. במגילת אסתר טענה זו מוצדקת בכך שהמן מכונה 'הָאֲגָגִי' (מגילת אסתר), דהיינו ממשפחת אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק (שמואל א' ט"ו) אשר אנו מצווים למחות את זכרו "מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים, כ"ה, י"ט). ממילא גם כל ילדיו, מקורביו, ילדי מקורביו ומקורבי ילדיו, אף הם אגגים. איך אחרת.
  
רבים בישראל רואים את הסכסוך באזורנו כטוטאלי, היות ש"הערבים" הם זרע עמלק. זה נוגד את המסורת לפיה הם כולם בני אברהם אבינו. זה גם נוגד את המקובל כי כיום אין כל דרך לקבוע מיהו זרע עמלק ומי לא. בכל זאת, לאלה שדוגלים בהשקפה האמורה זה לא אכפת.
  
הרעיון כי הסכסוך באזורנו הוא טוטאלי הוא אתוס מכונן בישראל. הוא עובר כחוט השני בכל הפוליטיקה הישראלית מאז הכרזת העצמאות ועד היום. הוא ההשראה וההרשאה וההסבר וההצדקה לכל כך הרבה מן ההתנהלות המדינית הבלתי מוסברת של ישראל מאז הכרזת המדינה עד היום: הגירוש ההמוני; הרציחות; הרס הכפרים; הטענה העקבית כי בעיית הפליטים היא לא בעיה שלנו; הסירוב להכיר בעוול שנעשה לתושבי אקרית וברעם והסירוב לתקנו; העדר יוזמת השלום; היעדר הדרישה הציבורית ליוזמת שלום; העלמת יוזמת השלום של נשיא מצרים בידי ראש הממשלה ושר הביטחון מן הממשלה, מן הכנסת ומן העם; העובדה שמאז שנודע הדבר הזה איש לא דרש לדון בכך; העובדה שישראל מעולם לא הכירה באומה הישראלית; העובדה ששאלת יישוב הסכסוך הישראלי פלסטיני לא עלתה מעולם על סדר יומנו המדיני; העובדה שרוב מנהיגינו חיים בשלום עם זה שאנו מדכאים עם שלם ודוחפים את כולו, על בניו ובנותיו ואפילו על תינוקותיו שטרם נולדו, לזרועות הייאוש המר; העובדה שכאשר היה לנו ראש ממשלה שניסה לשבור את מעגל האיבה קראו לו בוגד; העובדה שכאשר נשיאנו הנוכחי מדבר בעד שלום, כאשר הרמטכ"ל הנוכחי מדבר נגד רצח של אויבינו לאחר שהללו נוטרלו, וכאשר אנשי "שוברים שתיקה" מתריעים נגד פשעי ישראל ביהודה ושומרון קוראים אף להם בוגדים.
  
כאמור: האתוס כי הסכסוך באזורנו הוא טוטאלי, וכי הערבים הם זרע עמלק, מסביר כל זאת הסבר מלא. לאתוס זה הצדקה חזקה זו: גם אויבינו מאמינים בו. חוץ מזה, העובדות בשטח מעידות כי הוא (האתוס) אמת. על כך יש להשיב: ראשית, אם הסכמתם של אויבינו עם דעה מסוימת היא ראיה לאמתותה של אותה דעה, כי אז חובתנו להטביע את עצמנו בים; ושנית, העובדות בשטח הן במידה רבה, הגם שלא מלאה, תולדה של התנהגות ישראל, זו שמקבלת את השראתה והרשאתה מן האתוס. זוהי אחת התופעות השכיכות ביותר בעולם: קוראים לה נבואה שמגשימה את עצמה. הנהגת ישראל, כך נראה, לא שמעה אודותה מעולם. אפילו מאור בני האהוב יודע עליה, למשל, כשהוא אומר לי, אבא, בגלל שאתה חושב שאני מתנהג כמו ילד רע אתה צועק עליי ואז אני נעלב ומתנהג כמו ילד רע.
  
נכתב בתאריך
21/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו