עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (92) / מחר?

ואם לא מחר, אז מחרותים.

נעמי שמר

   
למה בישראל אומרים את כל הדברים האלה? שאלתי בסוף הטור הקודם בשמו של מאור בני האהוב: מדוע בישראל משקרות ההנהגות, בין אם על ידי שקרים ממש בין אם בדרך אמיתות חלקיות, הסחות הדעת, וכולי? כשאני שואל את השאלה הזאת אנשים מתפלאים: לשאול מדוע פוליטיקאים משקרים זה כמו לשאול מדוע השמים כחולים או מדוע עצמים נופלים כלפי מטה. אבל האמת היא שהשאלות האלה, מדוע השמים כחולים או מדוע עצמים נופלים כלפי מטה הביאו לפריצות דרך מדעיות מן החשובות בכל הזמנים. אז מותר גם לשאול: מדוע פוליטיקאים משקרים?
  
חבריי משיבים לי בחוסר סבלנות, כפי שמשיבים למי שמתעקש שלא לראות את מה שגלוי לעין כל: בפוליטיקה מי שלא משקר לא שורד. אני לא מוותר: מדוע לא? משיבים לי: כי הבוחר רוצה שישקרו לו. גם זה לא מספיק, אני מצטער: כן, זה נכון, אני יודע שהבוחר רוצה שישקרו לו, אבל זה נכון גם שהבוחר רוצה שיגידו לו אמת. לכן ההסבר לא מספיק.
  
אנשים משקרים בשל החשש שאמירת אמת תזיק לעניינם. בפוליטיקה זה קורה בגלל שתי סיבות מנוגדות. האחת היא זו, שאדם מאמין בחזון מדיני מרחיק לכת שכרוך בסיכון עצום בטווח הקצר בתמורה להבטחה עצומה בטווח הארוך. בדרך כלל זהו חזון דטרמיניסטי אוטוריטטיבי: או שאתה מאמין או שלא. השם הנפוץ לחזונות כאלה הוא "חזון אוטופי" או "משיחי". ממילא יוצא שאם נגיד את האמת בנוגע לחזון שלנו רוב האנשים ידחו אותו. לכן צריך לשקר. אגב, השם של הרעיון שתפקיד המדינה לקדם חזון משיחי הוא פונדמנטליזם.
  
הסיבה השנייה, המנוגדת ואפילו ההפוכה לפונדמנטליזם, היא שאדם מנסה לקדם אינטרס צר וקצר טווח של קבוצה אחת באוכלוסייה, שמתנגש עם האינטרסים של קבוצות אחרות ואולי אף של כלל האוכלוסייה. ממילא יוצא שאם נגיד את האמת בנוגע לאינטרס שלנו רוב האנשים ידחו אותו. לכן, שוב, צריך לשקר. השם של הרעיון שתפקיד המדינה הוא לשרת את האינטרס הצר והמידי של הקבוצה שלי תוך התעלמות מן האינטרס הכללי הוא ציניות, או ריאל-פוליטיק.
  
אני מבקש סליחה על חד-הכיווניות של מחשבותיי. לא משנה כמה אני חושב ושואל ומתדיין על פוליטיקה, תמיד אני מגיע בסוף לצמד הלא קדוש הזה – פונדמנטליזם וריאל-פוליטיק. אלה הם שני ניגודים קיצוניים, ובכל זאת הם הולכים כל כך הרבה ביחד. הסיבה ברורה: האוטופיזם מחייב את מה שהריאל-פוליטיק מתיר, והריאל-פוליטיק מתיר את מה שהאוטופיזם מחייב: לשקר לציבור.
  
בישראל קוראים לצמד הזה: פוליטיקה. אבוי: זו לא פוליטיקה. זה אנטי-פוליטיקה. פוליטיקה זה תחום הכלל, לא זירה להתגוששות של קבוצות המחזיקות בחזונות או באינטרסים מתנגשים שהן חותרות לממש: גם זה, כמובן - וכי איזה אוויל יכחיש זאת? - אבל לא רק, ואפילו לא בעיקר. פוליטיקה היא הזירה בה נפגשים אנשים שאכפת להם מן הכלל כדי לדון בשאלות כמו מהו האינטרס של הכלל ומהו החזון שמשרת אותו בדרך הכי פחות גרועה.
  
זה למה, מאור, שאני מקווה בשבילך שלא תהיה אוטופיסט ושגם לא תהיה ציניקן, או ריאל-פוליטי, אלא שתראה ששניהם לא רק מחייבים שקר, אלא הם עצמם שקר: לאוטופיסט לא באמת אכפת מאידיאלים נשגבים ולריאל-פוליטי לא באמת אכפת לקדם את האינטרס הצר של הקבוצה שהוא שייך אליה, אלא לכל אחד מהם אכפת רק שיהיה לו כוח ועוד כוח ועוד כוח.
  
יגידו לך: בפוליטיקה הדבר החשוב הוא הכוח. אל תאמין. בפוליטיקה, הדבר החשוב הוא הרצון המשותף לייצר מחר טוב יותר לילדינו. מחר טוב יותר לך, מאור בני האהוב.
  
נכתב בתאריך
15/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו