עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מי ישמור על השומרים
  
רבים מחברי הקיבוצים שהתמחו בעריכת דין עזבו את קיבוציהם כדי לעשות לביתם, לעיתים על גב הקיבוצים והחברים הנזקקים להם
  
קראתי את הריאיון עם חגי מרום בעיתון ידיעות הקיבוץ (26.2), בו הוא יוצא להגנת החברים, ומיד עלו בזיכרוני מספר סיפורים שעיקרם מפגשים עם עורכי דין.
  
1. קיבוץ עין שמר ניהל במשך תקופה ארוכה בסוף שנות התשעים, מאבק נגד הבנקים כדי שיחזירו לו חוב שהם חייבים לו לכאורה. המאבק היה קשה, עלויותיו לא היו נמוכות, נתבקשנו להמציא לידי הבודקים מסמכים ישנים כדי שהבודקים יהפכו את התביעות שלנו לברות תוקף. המאבק שלנו לווה על ידי משרד עורכי דין מפורסם. לימים התברר שמבחינה חוקית המסמכים שהם בעלי תוקף לעניינו הם רק אלה שנוסחו משנת 1982 ואילך. כול האחרים שנכתבו לפני שנה זאת אינם ברי תוקף משפטי. מי לא סיפר לנו עובדה זאת? נכון ניחשתם. היו אלה עורכי הדין שאמורים היו לתת לנו ייעוץ משפטי.
  
2. במהלך המאבק על השינוי באורחות חיים בקיבוץ שלנו פנינו, חברי א.ל. ואנוכי, למשרד גדול של עורי דין, ש. כ. ואחרים, כדי שיסייע לנו בניסוח הצעה שיתופית שתוצב מול ההצעות שהביאו תומכי השינוי שנוסחו על ידי עורכי הדין של הקיבוץ. תשובתו של מנהל המשרד, בן קיבוץ לשעבר וחבר אישי, הבהירה לנו חד משמעית שהמשרד שלו מייצג רק קיבוצים ולא חברים פרטיים. כמובן שמלבד מילים עטופות בניסוחים מלומדים ודברי ידידות אישיים לא יצא לנו דבר מפגישה זאת. כי מדוע להסתכסך עם ממסד קיבוצי כדי לסייע לאלה המתנגדים לו? שאלה טובה ותשובה מובנת מאליה.
  
3. על הדשא מול ביתו של חברנו א. א. ישבה בתו שהיא עורכת דין ותיקה. במהלך השיחה שהתפתחה הבהירה בת הקיבוץ העובדת במשרד עורכי דין ידוע את הכלל המנחה את עורכי הדין. והכלל הוא שכאשר הם מנסחים ניירות עמדה, כולל תקנונים המחייבים ציבורים שונים כמו חברי קיבוץ. על מנסחי הנייר המשפטי לדאוג שבכול ניסוח, תהיה לפחות מילה אחת שבאמצעותה ניתן לשנות לחלוטין את משמעות הכתוב. מכאן שבמהלך מאבק משפטי ניתן להיעזר במילה זאת כדי לשכנע את השופט בצדקת הטענות אותן ניסח עורך הדין. (במהלך השנים מאז עבר השינוי בקיבוץ שלנו נוכחנו לא אחת בשימוש בטכניקה זאת).
  
אלה הן רק שלוש דוגמאות המוכיחות את תלותנו בעורכי דין המנהלים את חיינו באמצעות שפתם הפתלתלה שהאמת לא תמיד מהווה את הבסיס לה.
  
בעבר כתבנו ודיברנו בשפת בני אדם המובנת לכול. אבל לאחר השינוי באורחות חיינו, הפכנו לתלויים בעורכי דין ששפתם אינה מובנת לחברי קיבוץ מהשורה, ולעתים קרובות מסתירה באמצעות מילים וניסוחים את הכוונות שמסתתרות בין האותיות והמשפטים.
  
הד.נ.א. הקיבוצי נשען בעבר על אמירת אמת וביטויים ישירים. מבלי משים השתנה הקוד המוביל והפכנו לחברה הנשענת על ניסוחי עורכי הדין שלעתים קרובות כוונותיהם האישיות והציבוריות אינן גלויות וחשופות.
  
לא מקרית היא העובדה שרבים מעורכי הדין העובדים עם הקיבוצים מתמחים בסיוע לאחד מהצדדים. או הארגון הקיבוצי או לחילופין חברי הקיבוץ הזקוקים לייעוץ משפטי. מה שמנחה את המסייעים לארגון הקיבוצי או לחילופין לחבר הנאבק נגד ממסד קיבוצו הוא רצונם להשיא רווחים מעבודתם המשפטית ולא בהכרח החיפוש אחרי הצדק.
  
נראה שלא מקרית היא העובדה שרבים מבין החברי הקיבוצים שהתמחו בעריכת דין עזבו את קיבוציהם כדי לעשות לביתם, ולעתים על גבם של הקיבוצים והחברים הנזקקים להם.
  
חגי מירום, חבר קיבוץ יפעת לשעבר, מציע למסד סיוע לחברים הנאבקים על זכויותיהם באמצעות עורכי דין המבינים היטב את שפת הסתרים המשפטית. מטרתו של הסיוע המשפטי היא להגן על החבר בפני הממסד הקיבוצי המסתייע בייעוץ משפטי רצוף ויקר. לפי הצעתו של חגי מירום הסיוע לחברים ימומן מתקציב הקהילה כפי שהסיוע המשפטי לממסד הקיבוצי ממומן על ידי תקציב הקהילה.
  
הרעיון נראה לי רעיון נכון. אבל בימינו אלה, ימי התחכום והכסף שיענה את הכול, ימי המאבק על אינטרסים גלויים וסמויים, עולה בחריפות השאלה: מי ישמור על השומרים.
  
נכתב בתאריך
8/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו