עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
סדרן העבודה כמשל שהיה באמת...
חבר עירוני שאל אותי באחרונה האם קיים עוד בקיבוץ סדרן עבודה. השיחה התפתחה והפכה ל "רשימת מכולת" של מוסדות ותפקידים בקיבוץ המסורתי שהיו ואינם. אפילו אני הופתעתי להיווכח, בעודי מציין ומונה אותם בזה אחר זה, כמה מוסדות וכמה תפקידים התייתרו בקיבוץ המופרט. "הייתם בזבזניים במידה שלא תיאמן" ציין בן השיח, "אילו הצטרכתם לשלם לכולם הייתם מבטלים לפחות 90% מהם". מה יכולתי להגיד לו? "אתה אמרת", אמרתי לו.
  
לזכותנו ייאמר וייכתב
דווקא זאב ז'בוטינסקי, מגדולי המנהיגים הציוניים והוגי הדעת היהודים בעת החדשה, ראש תנועת בית"ר, סופר, משורר, מתרגם, עיתונאי ונואם מחונן, שהתנגד לסוציאליזם ולמרקסיזם, כמו גם לשילוב הרעיון הסוציאליסטי ברעיון הלאומי, טען, כי חובת המדינה לספק לאזרחים מרפא, מלבוש, מורה ומעון (ארבעת המ"מים). כאן מתבקש לומר ביושר ובהגינות: ספק אם יכול להימצא אי מי שיחלוק על העובדה, שלא הייתה בתולדות המדינה אף לא קהילה אחת שסיפקה את כל הארבעה, אחד לאחד, במסירות, בעקביות ובאופן כה שוויוני, כפי שעשתה זאת התנועה הקיבוצית.
  
העולם האמתי
כשאנשים מדברים על "העולם האמתי", הם מתכוונים על פי רוב לעולם רווי אנשים רעים, רשעים, נוכלים, שרלטנים - אנשים שעושקים ומנצלים את הזולת. שלא סופרים אותו. שנושפים עליו משל היה אבק. אבל בעולם האמתי קיימת גם סטודנטית בשם גל, שעבדה במשמרת סוף שבוע במלון תל אביבי פשוט. קרוב משפחה איבד בלובי של המלון את כרטיס האשראי שלו. הוא לא ידע היכן איבד אותו, וחש נואש ואבוד, כאשר נדרש לשלם והכרטיס איננו. הפיתוי של מי שמוצאים כרטיס אשראי לחגוג עמו ללא חשבון הוא פיתוי ממשי. אני אומד (באחוזים) את מספר המתפתים לעשות בו שימוש כגבוה מחמישים. אבל גל, הגונה וישרה, עמדה בו ועשתה את המעשה הפשוט, הטבעי והמתבקש, שהוא בה במידה- באופן פרדוכסלי- מעשה מופלא, שאינו מובן מאליו, ודאי לא ב"העולם האמתי", על פי מאפייניו הרווחים. הודות לגל העולם האמתי, ללא מירכאות, הוא עולם שיש בו, עדיין, מקום ותקווה וסיכוי לטוב לב, לאנושיות, ל"אדם לאדם- אדם" (השבת לי את האמונה בכך, כי התחלתי לחשוב ולחוש כי במקומותינו אדם לאדם- להד"ם).
  
החזות של הפערים
הבתים החדשים, חלקם בתי מידות מיתמרים לגבהים, בשכונות ההרחבה הקהילתיות בקיבוצים מופרטים, חושפים את אחד ממאפייני ההפרטה - את הפערים בין אנשים. הבתים, כמייצגים, כמבטאים וכמשקפים פערים אלה הם גם ביטויה, הלכה למעשה, של היוזמה החופשית. השוני הרב בין הבתים עומד בניגוד לחזותן האחידה של שכונות שבנה הקיבוץ לחבריו, ואשר כל בית בהם לא רק דומה למשנהו אלא כמעט זהה לו. באופן טבעי, צפוי, אנושי, יש מי שרואים בכך ברכה בעוד אחרים רואים בכך את היפוכה. כך או כך, הבתים החדשים ההולכים ונבנים הם עובדה מוגמרת. מוטב להידרש יותר אל דייריהם - ברוכים הבאים - מאשר אל ארבעה הקירות שלהם.
  
פינת הילדים
זו אני, הקטנה, שבגלל המחמאה
מסמיקה עכשיו טיפה אדומה.
יש דברים שעושים נעים עמוק בפנים
אבל רואים אותם גם קצת על הפנים.
  
שורה תחתונה
לבי עם תושבי היישובים ב"עוטף עזה". אני לא יכול לעשות דבר מעבר לחיזוק ולחיבוק ולכסיסת ציפורניהן של האצבעות החמות שאני מחזיק לכם בדאגה כי לא יאונה לכם כל רע ובתפילה, שלא תימצא קרן אור בקצה של שום מנהרה.
  
מתוך "הזמן הירוק"
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
7/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו