עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אחרי ודוגמה אישית
   
על מנהלי הקיבוץ להפגין דוגמה אישית: בטרם יקצצו בשכר הפנסיונרים, עליהם לקצץ בשכרם

  
האחד מסייע לחברים, בעיקר פנסיונרים, לתחזק את בתיהם. השני, מכסח במשך שנים את הדשאים של הקיבוץ. המשותף לשניהם הוא שהם פנסיונרים העובדים בשכר נמוך, שיש מי שרוצה להעבירם מתפקידיהם כדי לחסוך לקיבוץ את השכר המשולם להם עבור עבודתם. אני מבין שחסר כסף בקופת הקיבוץ. הנהלת הקיבוץ הרואה עצמה אחראית על מצבנו הכלכלי, מעוניינת לחסוך בהוצאות הקהילה. רעיון חיוני וראוי. אבל מדוע להתחיל מלמטה, מפנסיונרים בעלי הכנסות נמוכות שעבודתם חיונית לרבים מאוד מחברי הקיבוץ?
  
מדוע לא לקיים את הכלל המקובל בצבא של "אחרי" או את הכלל המקביל שהיה מקובל במשך שנים בחברה הקיבוצית המכונה "דוגמא אישית". אם הנהלת הקהילה רוצה לזכות באמון הציבור ובאמצעות אמון זה להצליח במטרה החשובה שהציבה לעצמה ואשר מוסכמת על רבים מחברי הקיבוץ, אין יותר הוגן וגם יעיל מאשר לנסח תכנית כוללת שבמרכזה דוגמה אישית שתבוא לידי ביטוי בדגש על קיצוץ במשכורותיהם של מנסחי התכנית הזאת ומוביליה, בטרם יקצצו בשכר הפנסיונרים או יתר מקבלי המשכורות הנמוכות.
  
מה שהבין הצבא כאשר קבע את הקוד "אחרי", כלומר המפקד מסתער ראשון ואחריו הולכים פקודיו ולא להפך, תרגמו מייסדי הקיבוצים לעיקרון של דוגמה אישית הקובעת: "בטרם ידרשו מאחרים, עליהם לדרוש מעצמם". זה אמור להיות הקוד המנחה שיוצב במרכז כול תכנית התייעלות מתבקשת.
נכתב בתאריך
1/3/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו