עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
   
על הימין שהוא כל כך ימני עד שגם הנשיא ריבלין הוא בעיניו שמאל; על העולם הווירטואלי המתפשט אל תוך עולם התורה; ועל הספסל הכי חם בעולם
   
כשריבלין הופך לשמאל
כשמלחמת ששת הימים פרצה כאן ב-1967, מלחמת וייטנאם כבר הייתה בעיצומה והסעירה את דעת הקהל בארה"ב. ריח התסבוכת כבר היה באוויר ועמה המחלוקת בין תומכי המשך המלחמה וההישארות בווייטנאם, לבין מתנגדיה, שתבעו להחזיר את החיילים הביתה. הראשונים, המיליטריסטים, נקראו "ניצים"; מתנגדיהם, דורשי הנסיגה, נקראו "יונים". באמריקה התנהל מאבק גדול בין "יונים" ל"ניצים": הפגנות, עימותים שריפת צווי גיוס, פסטיבלים.
  
וכך, כאשר החל מסתמן גם אצלנו, זמן קצר לאחר סיום המלחמה, ויכוח בין הקוראים לצאת מן השטחים לתומכים בהישארות בהם, יובאו לכאן מאמריקה, שתפסה אז את מקומה של צרפת כ"ידידתנו ובת בריתנו", הכינויים "יונים" ו"ניצים": תומכי היציאה מן השטחים נקראו "יונים" תומכי ההישארות - "ניצים". כמו באמריקה, בהבדל אחד: אצלנו חוץ מיונה ונץ היה עוד זן של עופות: "יונץ", שזה גם יונה וגם נץ. לכינוי "יונץ" זכו כל מי שהיו "בין לבין" או "גם וגם"- תמכו בנסיגה חלקית, או באיזו פשרה, לא הכול או לא כלום.
  
והיה עוד הבדל, מהותי בהרבה, בין אמריקה לכאן: המדובר בהגדרות.
  
בתהליך איטי אך עקבי, ההגדרות הללו קיבלו אצלנו "טוויסט": היונים, לאחר כמה שמות ביניים, כמו "מחנה השלום", או "לא לכיבוש", התכנסו אל תוך השם הכוללני - "שמאל"; הניצים שנקראו גם "מחנה הסיפוח", או "ארץ ישראל השלמה", זכו לכותרת "ימין".
  
אמנם מאז 1967 נושא השטחים הוא כמעט הכול, הוא עומד במרכז סדר היום כחצי מאה ומהווה קו פרשת מים בתולדות המדינה, אך "ימין" ובעיקר "שמאל" זאת עמדה יותר מורכבת - זה לא רק "השטחים". שמאל זה כלכלה, חברה, מעמד, יחסי עבודה, זה הרבה דברים. גם בימין יש מאפיינים שהם לא רק שטחים, אך הוא הרבה יותר חד ממדי. הימין בנושא השטחים והימין ביתר הנושאים שלובים זה בזה. אחדות במובן של אחידות.
  
***
  
ההכללה הזאת יצרה בלבול: כך, למשל, בתנועה למען ארץ ישראל השלמה, שקמה אחרי המלחמה, היו חברים כמה מאנשי תנועת העבודה האדוקים ביותר. מהרבה בחינות הם השמאל שבשמאל. ההגדרה "ימין" לא התאימה לרבים מהם; כך, למשל, ההגדרה "שמאל" לא תכיל הרבה אנשים שהם יוניים בעמדתם המדינית, אך ימניים בהשקפתם הכלכלית (ע"ע אמנון רובינשטיין ונחמיה שטרסלר).
  
המיון לימין ושמאל לפי היחס לשטחים בלבד הוא כה אדוק, עד כי אנשים כאולמרט ולבני, שבאו מעומק הימין, הפכו לשמאל בגלל עמדתם היונית בסוגיית השטחים; המגוחך ביותר הוא שגם הנשיא ריבלין – איש ארץ ישראל השלמה מובהק – החל פה ושם להיחשב ל"שמאל" בגלל (ולמעשה בזכות) גישתו הסובלנית כלפי הערבים. רוצה לומר, אם הוא לא זאב אלקין או יריב לוין, אם הוא ארץ ישראל השלמה בדרכי נועם, אז הוא כמעט שמאל.
  
ככל שהימין הפך לאומני ולא דמוקרטי יותר, כן הוא ראה לחרדתו שערכים המזוהים עם השמאל מחלחלים לשורותיו: ריבלין - אמרנו; בני בגין, שזיהה קווים פשיסטיים באם תרצו; משה ארנס, שמקפיד להדגיש את אזרחותם השווה של ערביי ישראל.
  
לכן יצא הימין למתקפה שתכליתה דה-לגיטימציה טוטלית של השמאל ולשם כך המציא את את המושג "עמותות השמאל" כדי לצמצם את המושג שמאל ל"שוברים שתיקה" ו"זוכרות". ואכן, במקום הזה, יש לתהות כיצד זה שעמותת "זוכרות", הרוצה לחרב הרבה ממה שהשמאל הציוני בנה כאן, מתקראת "עמותת שמאל". כמה אפשר להתעלל בשפה?
  
הצורך של הימין לרדד את השמאל למושג "עמותות השמאל" מעיד על המשבר בו מצוי הימין. הוא איננו יכול להתעמת לא עם עמדותיו של השמאל בתחום הכלכלי, לא בתחום החברתי, לא בתחום המדיני, ולכן הוא בוחר באסטרטגיה של דה-לגיטימציה.
  
חרף המתקפה עליו, השמאל לא צריך להיכנס למקלט. מתקפת הדה-לגיטימציה המתנהלת נגדו, אינה ביטוי לכוחו של הימין, היא ביטוי למשבר בו הוא נתון.
  
ברכת אמזון
בתור ל"פלאפל שלום", מוסד ידוע בירושלים. לפניי עומדים שני בחורים צעירים שלפי הלבוש וקטעי השיחה ביניהם, נראו כמי שעונים להגדרה "מתחזקים".
האחד קנה מנה. שם חריף, טחינה, ועמבה ובא לתת ביס.
"רגע, רגע" העיר לו חברו "תגיד קודם ברכת המזון".
"ואללה שכחתי", אמר האיש שבא לסעוד, "אני צריך להגיד ברכת המזון".
  
הוציא הסועד את הסמארטפון מכיסו, חיפש את האפליקציה, הקיש באצבעו, העלה על המסך את הברכות ודפדף את ברכת המזון, או שמא הייתה זאת ברכת אמזון. אמר את הברכה בדבקות, כשהוא קד, ובאגודלו מגלגל את השורות, זו אחר זו, עד שמילא מצוותו.
  
חברים מהמגזר אמרו לי שתפילה מהסמארטפון, איננה תופעה חדשה, וזה שגיליתי אותה רק עכשיו, זה נון שלי...

פלאפל שלום. קודם תברך, אחר כך תאכל
  
סידור כאפליקציה בסמארטפון הוא עניין נוח. השאלה מה קורה לנשיקה שנותנים למהדורה המודפסת בתום הקריאה? האם גם הסמארטפון יזכה לה? (אם הייתה, פספסתי אותה). האם זאת תהיה "נשיקה באוויר"? ומה קורה כשבעל הסמארטפון הולך, חו"ח, לשירותים? האם דברי התורה נכנסים אתו לשם?
   
כמי שאוהב לקרוא את הפשקווילים המעטרים את הקירות ברחוב מאה שערים, שמתי לב ששני דברים מהלכים על הקהילה החרדית אימים בימים אלה: האחד הוא השירות הצבאי שהם מזהירים מפניו בלשון השמורה רק להם...
  
השני הוא האינטרנט שנראה כמו גן זר שפלש למערכת, משבש את המבנה הגנטי שלה ומאיים לרסק את הקודים המוכרים. הוא מפחיד כי לא יודעים אין לאכול אותו. בניגוד לצבא, זה גורם שקשה להגדירו ולסמנו כאויב. הוא "אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף" , הוא וירטואלי. על מי שלמדו שיש רק את העולם הזה, ואת העולם הבא, נפל פתאום עולם הרשתות על הראש. לא פלא שהם בפלונטר אתו.
  
דגן יבזורי
מן המקום בספסל שבו אני יושב
לא יצמחו לעולם
סלים ודקות משחק.
המקום בספסל שבו אני יושב
הוא חם ולח ושקוע
מרוב ישיבה
מן הספסל שבו אני יושב
לא אקום לעולם.
אלא אם אברח ואסתלק.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
18/2/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו