עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
שבועת המוות
  
שבועות אחדים לאחר גיוסם נשבעים טירוני יחידות קרביות בצה"ל על יד הכותל להקריב את חייהם למען המדינה. כשעמדנו שם, לפני ארבע שנים, בקירוב, אשתי, הבנות ואני, בטקס ההשבעה של הצנחנים, שבו הושבע ונשבע גם הבן שלנו- נחרדנו מהחלק בשבועה, שבו מושבעים ונשבעים החיילים הטריים להקריב את חייהם למען המדינה.
  
המלחמות וה"מבצעים"- במירכאות ובלעדיהן - על הגנת הארץ תובעים קורבנות. במלחמות, זה לא חידוש, מי מהלוחמים עלולים/צפויים להיהרג. מבצע "צוק איתן", שבו לחמה פלוגת החבלה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים, שעם לוחמיה נמנה גם בני, במהלך סריקה אחר פיר מנהרה באחד הבתים בחאן יונס, נהרגו שלושה לוחמים. הרביעי מת מפצעיו מאוחר יותר. הבן שלי נפצע קל. אך כפסע - תרתי משמע - היה בינו לבין המוות. מלחמות, יימח שמן, הן תמיד ארורות.
  
כשעמדנו אי אז, בתחילת הדרך, על יד הכותל המערבי, אשר - מודה ומתוודה - אין לי כל זיקה אליו והוא אינו אומר לי דבר, התרגשתי, אכן, מהמעמד, אבל הצטמררתי מאותו חלק בשבועה, שבו נדרשו המושבעים להקריב את חייהם למען המדינה. רחש של אי נוחות נרחש בקרב הורי לוחמים שחלקו אתנו את המעמד, כאשר מערכת ההגברה העצימה את המלים הקורבניות והאובדניות האלה. רטינות. המהומים. כעסים. מבוכה. הלם. מכאן, אלוהים, כאן ועכשיו, מהמזבח, מלמלו בי פעימות הלב, מתחיל תהליך הקרבתם. תהליך עקידתם.
  
אני מעז לבטא תחושה (יש לי עדויות כי אינני היחיד שחש אותה) של אי נוחות, אם לנקוט לשון צמצום והמעטה, משילוב הפסקה הזו בשבועת הטירונים העתידים להיות לוחמים. אני חש וחושב כי יש מקום וטעם לשקול לגרוע אותה. השבועה חזקה ותקפה מספיק גם בהעדר הפסקה ההופכת אותה לשבועת מוות. גם בהעדרה מעורר המעמד הזה הרהורים, אשר משפחות החיילים הטריים אינן מעזות לבטא במלים את אשר הן חשות, עמוק בפנים, בהולם לב כל אחד ואחת מהן.
  
***
  
שנה לאחר צוק איתן כתבתי את השורות הבאות:
כשבני יצא לקרב
לא ידעתי את נפשי
וכשהוא שב ממנו
לא ידעתי את נפשו.
  
***
  
בימים אלה הוא שוהה בארגנטינה, התחנה הראשונה בטיול השחרור הגדול. תבלה הרבה ויפה, בן יקר, גמא את המרחקים שמבקשת נפשך. היקסם מפלאי תבל. הרח את הריחות, טעם את הטעמים, עשה חיים. אני רוצה לקוות ולהאמין, ואם יש תפילה גם למי שאינו מאמין באלוהים להתפלל, שהד השבועה שכך בך זה מכבר. מי כמוך ומי כמונו יודעים, עד כמה לא נזקקת כלל לשום שבועה, כדי להגן על המדינה שגייסה אותך לצבאה ואשר במהלך שירותך בו עשית את המיטב, והשקעת את כל משאבי הגוף והנפש. מצדיע לך. גאה בך. אוהב אותך. ומתפלל שאם וכאשר תישבע למשהו או למישהו, שהשבועה תהיה מרצון, מבחירה, ושלעולם אל תישבע לרעיון או לאדם שאתה לא מאמין בו בלב שלם ונקי.
  
פינת הילדים
  
לאכול יפה ובפה סגור
לא קמים עד שהכול גמור.
אם יש למישהו שאלה- זה לא הזמן המתאים
קודם אוכלים עד שגומרים. אתם שומעים?
שומעים, אבל מה עושים אם זה לא טעים?
זו שאלה שלפחות בינתיים אין לה פתרונים.
  
שורה תחתונה
  
חרטה היא התובנה של ההחמצה.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
8/2/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו