עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / מחשבות על עמותות
  
"הפנתרים השחורים", "גוש אמונים", ו"שלום עכשיו" יצאו לדרך באותו עשור. למה רק גוש אמונים הגיע ליעד?; ומה עוד תמכור לנו ג. יפית עם כל ספר ב"סטימצקי"
 
בשנות השבעים של המאה הקודמת, לפני כארבעים שנה, החלו לפעול כאן שלוש תנועות חוץ מפלגתיות עוצמתיות: "הפנתרים השחורים", "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו".
  
הפנתרים השחורים קמו על רקע הפערים הכלכליים-חברתיים המתרחבים, בעיקר בין אשכנזים למזרחיים ועל רקע החשש שישראל של אחרי מלחמת ששת הימים משקיעה את עיקר משאביה בשטחים שכבשה, לא בצרות החברתיות של ארץ ישראל "הישנה".
  
שלום עכשיו קמה על רקע התחושה שממשלת בגין גוררת רגליים במו"מ לשלום עם מצרים, ואנשיה ארגנו הפגנת ענק כדי להאיץ בממשלת בגין לחתום על הסכם שלום עם הנשיא סאדאת, כפי שאכן קרה.
  
תנועת גוש אמונים קמה במחאה על אי יישוב ארץ ישראל כולה: אנשיה לא הסתפקו במדיניות ההתיישבות הסלקטיבית מבית המערך ומפלגת העבודה, הם רצו ליישב ולספח הכול, גם את האזורים שבהם אוכלוסייה פלסטינית צפופה. הם רצו את ארץ ישראל השלמה.
  
***
  
לשלוש התנועות הייתה השפעה רבה על סדר היום הפוליטי; שלושתן שלחו זרועות אל הפוליטיקה דרך ח"כים בעבודה ובמרצ (שלום עכשיו), ח"כים בחד"ש ובד"ש (הפנתרים), וח"כים במפלגות הימין ("גוש אמונים"). כוחן היה בהיותן תנועות חוצות מפלגות, בחיבור שלהן למערכת הפוליטית ובהליכתן על מטרות גדולות. היו להן יעדים אסטרטגיים.
  
היום, ממרחק של כארבעים שנה, נראה, לפחות בשלב זה, באין הסכם שלום ובאין פינוי יישובים (להוציא את היציאה מעזה), שגוש אמונים התקרבה יותר למטרתה, אף שהיא איננה קיימת עוד כתנועה, כמו זו שהייתה. ה"גוש" יצר תשתית התיישבותית עם רקע אידיאולוגי - שעובתה מאוד על ידי ממשלות ישראל ב"יישובי רווחה" - אשר קיבעה עובדות חזקות בשטח, שצריך יהיה לקחתן בחשבון בכל הסדר עתידי, אם וכאשר.
  
בד בבד הגוש שלח זרועות לתקשורת המרכזית, באמצעות עיתונאים ופובליציסטים בכירים, וקיים סיורים לציבורים רחבים ביישוביו, כדי לקרבם אליו. הבית צמוד הרקע (בשטחים) שהוא הציע, הפך לחלום בר מימוש עבור מי שלעולם לא ישיגו אותו ב"ישראל הישנה". החלום הזה מיגנט אליו שכבות אוכלוסייה שהתחברו אל הגוש דרך האינטרס הכלכלי. הביטוי הרווח הוא: ה"גוש התנחל בלבבות."
  
השפעתן של שלום עכשיו והפנתרים היו משמעותיות בראשית דרכן, אך אלו היו השפעות קצרות מועד.
  
להפגנות של שלום עכשיו בעד הסכם השלום עם מצרים (1978) ובהמשך, בתביעה להקים ועדת חקירה לאירועי הטבח בסברא ושתילא (1982) היה אפקט ציבורי שהרעיד את אמות הסיפים של הפוליקה הישראלית. אלו היו שני שיאים שהתנועה לא חזרה אליהם מאז.
  
לפנתרים היתה השפעה משמעותית על מדיניותן של ממשלת גולדה ושל ממשלת רבין הראשונה (1974-77). הפנתרים לא היו רבים, אך נקטו בצעדים חריפים שהכו בבטן הרכה של השכבות המבוססות. דו"ח כץ (ישראל כץ) שפורסם בעקבות מחאתם, הציג שורה של המלצות בתחום המדיניות החברתית ואכן ממשלות גולדה ורבין, שאמצו את ההמלצות, נחשבו לחברתית במיוחד, חרף עומס ההוצאות הביטחוניות שכפו עליהן תוצאות מלחמת יום כיפור. עם בוא המהפך של 1977 ועליית הליכוד לשלטון, הלכו הישגים אלה של הפנתרים ונמוגו. ברבות השנים המצב בגזרה זו רק הורע. ישראל היום היא מדינה עתירת פערים, ללא פנתרים שימחו נגדם.

הפנתרים השחורים. השפעה קצרת טווח
  
מדוע הפנתרים ושלום עכשיו נכשלו במקום בו גוש אמונים הצליח?
  
השכבות שאותן ניסו הפנתרים להפוך לגורם פוליטי העדיפו לבסוף את ש"ס ומערכת התמחוי המגזרית שלה, על פני רעיון מדינת הרווחה שקידמו הפנתרים. הזיהוי העדתי שהיה למחאתם היה בעוכריהם. כי אם המאפיין הוא מגזרי-עדתי, אז ש"ס יכולה לתת יותר.
 
שלום עכשיו הפכה מתנועה פוליטית לסמן תרבותי של העלית של תנועת העבודה שככל שהפכה למגזרית יותר, כך קטנה השפעתה על החברה הישראלית. בסופו של דבר, ממכתב הקצינים של 1978, נשאר נאום גרבוז של 2015.
  
גוש אמונים הלך בכיוון הפוך. הגוש שקע כממסד ככל שהוא הצליח להתחבר לחלקים רחבים יותר בחברה הישראלית ובממסדיה. ההתנחלויות שהקים שירתו את השכבות הנמוכות, צעיריו ראו בגופים כלל ישראליים כצה"ל, התקשורת והאוניברסיטאות, יעדים להשפעה.
  
שלום עכשיו שקעה ככל שקהל תומכיה התמגזר, גוש אמונים צבר השפעה ככל שהפך לכלל ישראלי. ועל הלקח מכך לתנועה הקיבוצית, אין צורך להרחיב.
הדברים הללו נכתבים גם על רקע שלל העמותות שצמחו מאז משני צדי המפה הפוליטית - כל עמותה ומטרתה הצרה - בהשוואה ליעדים האסטרטגיים שהיו לפנתרים (מדינת רווחה), לשלום עכשיו (שלום) ולגוש אמונים (ארץ ישראל השלמה). מה שמעורר את המחשבה שתהליכי ההפרטה לא פסחו גם על העמותות.
  
ג. מה יפית
  
תהיתי כמה זמן יחלוף עד שיתגלו הפטנטים השיווקיים של ג. יפית בהוצאת הספרים סטימצקי, אותה רכשה לפני כשנה מחברת מרקסטון. סברתי שהפטנט הנדוש של "ארבע במאה", או "ספר שלישי חינם", קטן עליה; שהיא תמציא טריקים משוכללים בהרבה. אחרי הכל סטימצקי היא פלטפורמה טובה לשיווק דברים רבים לצד הספר. הספר הוא רק תירוץ.
  
ואכן, הבשורות לא אחרו לבוא: אחרי כרית השינה מבית חברת הולנדיה, שמשווקת ג.יפית ביחד עם הספר "לילה במתנה" (כדי שנוכל לקרוא אותו בנוחות, עזבו כסף), שכתב מנהל הולנדיה אבי ברססת, היא החלה לשווק מוצרי יופי, יחד עם הספרים. ספרים זה לא רק סטימצקי, ספרים זה יופי וניחוחות.
  
ניחוחות, אולי יהיה השלב הבא: גרוסמן בריח ורדים, עוז בניחוח יסמין, גורי בניחוח מעושן (שנחוש את המקטרת). אנחנו נריח את הסופר, לא רק נקרא אותו. לכסף אין ריח, לספר - יש.
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
7/2/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו