עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

הסרט "מכונת הכסף" על משבר הסאב-פריים, מלמד שבשביל לחרב את העולם לא צריך דיקטטור רשע, די בכמה בנקאים ציניים. ועל היכונו לביאת האשכנזי
  
משחקי הכסף
  
בשבוע שעבר ראיתי את הסרט "מכונת הכסף"("The Big Short") , המתאר את השתלשלות האירועים שהובילו למשבר הסאב-פריים, שהפיל את הכלכלה האמריקאית ואחריה את השווקים במערב. ראיתי את התועבה. איך בנקאי "ההשקעות" מזיזים הצדה את כל מי שקורא "המלך עירום" ו"משהו כאן לא הגיוני" בטענה שגרינספאן הנגיד ופולסון שר האוצר אינם מודאגים.
  
היהירות הזאת של הבנקאים, ההנאה שלהם מן הצעצוע החדש שיצר פירמידת רווחים בלתי נתפסת, הרעב שלהם לעוד מיליארד ועוד מייליארד, המאמץ ללהדחיק כל סימן רע, עוררו תחושת סלידה.
  
***
  
כבר הרבה זמן יש לי מחשבות נוגות על אמריקה כיצואנית של תרבות והוויה רעים ומזיקים, תרבות שיש בה תכנים הרסניים.
  
משהו מזה ראיתי בשהותי הלא ארוכה שם, מתוך כמה נסיעות ברכבת במקומות הפחות נוצצים ביבשת, מה שאיננו בין ניו-יורק לוושינגטון. נדהמתי מן הפיגור המטורף בלוח הזמנים: הרכבת יצאה מהתחנה בפיגור של רבע שעה והגיעה ליעדה – לאחר כשמונה שעות נסיעה - באיחור של יותר משעה. לוח הזמנים הוא רק בגדר המלצה. גם התחנות, בחלקן, נראו כאילו ימי המערב הפרוע עודם שם. כששאלתי, סיפרו לי שבאמריקה אין השקעה בתחבורה הציבורית בגלל עוצמתו של לובי יצרני ויבואני הרכב. הסבירו לי זאת כדבר מובן מאליו; שאלה כללי המשחק.
  
את עצמתו של הלוביזם האמריקאי ועצמת כוחו של הכסף שם, אנחנו רואים כיום, כשהנשיא אובמה, חרף כל מאמציו ודמעותיו, לא מצליח להטיל כמה מגגבלות מינוריות על מכירת נשק, החופשי לכל דורש, גם לנוכח אירועי הרצח מחרידים המתרחשים במקומות ציבוריים בארה"ב בקצב גובר.
  
מבחינה זאת, הסרט "מכונת הכסף" היה השח-מט, או המרס (בשש-בש), או איך שלא תקראו לזה. הוא שם חותמת על התחושות השליליות שלי כלפי כמה מהאתוסים האמריקאים שאנו כה שמחים לייבאם.

"מכונת הכסף": הספר והסרט
  
למדתי שלא רק דיקטטורים רשעים יכולים לחרב את העולם, אלא גם כמה תאבי בצע ציניים שעוסקים ב"הנדסה פיננסית". כמה שיט יש בכל הוול-סטריטים האלה, שרואים את האסון רובץ לפתחם והם שקועים רק באיך אפשר לנצלו כדי לעשות עוד סיבוב של רווחים, ושימות העולם. ובסוף הסרט עוד מספרים לנו על חידוש פעילותם של "מכשירים פיננסיים", כמו אלה שהפילו עלינו את השמיים בעקבות משבר הסאב-פריים. ניסיתי לרדת לפשרם של כמה מהמכשירים האלה כמו למשל, ה-CDS - שזה חוזה המבטיח מפני חדלות פירעון, ובמקרים רבים איבדתי את ידיי ורגליי, אך זה גרם לי לתהות כמה אנרגיה אנשים משקיעים בעשיית כסף מכסף, בלא לייצר דבר.
  
אני חושש שהציבור האמריקאי מספיק טיפש כדי לא לבחור את ברני סונדרס, הסוציאליסט שקורא לפרק את וול-סטריט מכוחו – לנשיא. מצד שני, העובדה שסונדרס לא נמחק כבר בהתחלה והוא עודנו גורם משמעותי במרוץ של המפלגה הדמוקרטית, מעודדת לחשוב שאולי פה ושם, בחלקים של החברה האמריקאית מתחיל ליפול לאנשים האסימון.
  
כבוד בחייהם ובמותם
  
עוד קצת אמריקה: הרבה אנשים הצטרפו למריעים למרק צוקרברג שחבר למיליארדרים שהבטיחו לתרום חלק מהונם למטרות צדקה. מהליגה של צוקרברג הודיעו על כך לפניו סטיב ג'ובס וורן באפט. נראה שהדבר הופך לאופנה בשולי האלפיון העליון של אמריקה.
  
מצד אחד, זה סבבה. במקום לשכב על המיליארדים האלה, או לפזרם בין יורשים עד דור שלישי ורביעי, שכבר מזמן מזמן ממסודרים - לתרום אותם לצדקה.
מצד שני, זה מעורר שאלות על הכלכלה והחברה המייצרת את התנאים לצמיחתם של המיליארדים האלה. למה בן אדם צריך שיצטברו חמישה עשרה או עשרים מיליארדים בחשבונו? למה הוא צריך את זה? היום, בחלוקת ההון המעוותת בארה"ב, האלפיון העליון אחז בשנת 2012 ב-22% מהעושר הלאומי, פי שלושה מאשר לפני כארבעים שנה (כלכליסט, 11.11.14). לא ייאמן.
  
להראות למי יש יותר גדול, הוא חלק מהתרבות שמודדת את ערכו של האדם לפי שוויו הכספי.
  
כך, המיליארדר זוכה לכבוד והדר בחייו בשל עושרו; ובתרומתו הוא משמר את ההדר והכבוד גם לאחר לכתו: יקראו על שמו מוסדות, יקימו על שמו פקולטות, יעניקו על שמו תארים.
  
עדיף היה לו הרוויחו במידה הגיונית לאורך חייהם - למשל לו שילמו יותר מס, או גבו פחות על סחורתם - ותרמו פחות בלכתם. זה היה מועיל יותר לחברה. חברה שמתקיימת ממיסי מדינה ופחות מנדבות היא יותר בריאה והוגנת. אחרי הכל, את הכסף שהם עשו, הם עשו גם על גבו של הציבור.
  
ההיסטוריה חוזרת (לשיר מסביב למדורה)
  
רבותי ההיסטוריה חוזרת
שום דבר לא נלמד לא נזכר
הנה באה פתאום עוד מפולת
עם הבור שב"מגה" נפער
  
הוי הבורסה אותך ללא נשכחה
איך גבה לב ראשי ארגונים
שרצו הרבה כוח וגודל
עד שזה התפוצץ בפנים
  
ומספרת הסבתא לנכד
ויושבת שפופה למולו
מפעלים כה רבים כבר אבדנו
אך כל דור והפשלה שלו
  
ותוהה כל חבר אף ישאלה
בשביל מה עניין מגה נחוץ
למה מגה, בירן וגם ווייסמן
הם בכלל עסקיו של קיבוץ?
  
למה מגה, בירן וגם ויייסמן
הם בכללל עסקין של קיבוץ?
  
הפיתוי המשיחי
  
אהוד ברק, אביגדור קהלני, איציר מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, עמי איילון, גבי אשכנזי: משיח, משיח, משיח, איה-יה-יה-יה-יה
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
28/1/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו